כבר 40 שנה יש פתרון להצפות

הון מתבזבז על כל תושב בית שאן שיעלה על הרכבת המיותרת

אי-שם בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת התלבט שר תחבורה בשם שמעון פרס בשאלה לא פשוטה: כיצד לנקז את מי נחל האיילון. מהנדס כבישים אמריקאי שייעץ אז למשרד התחבורה, הציע להקים מנהרה באורך שלושה ק"מ מהכניסה לנתיבים מכביש מספר 1 לחוף יפו.

יותר מ-40 שנה חלפו מאז. פרס עדיין איתנו וגם הפתרון שהציע המהנדס האמריקאי עדיין נבחן. התעלה, בעלות של חצי מיליארד שקל, אמורה להפחית ב-50% את כמויות המים בנחל. יחד עם העמקת תוואי האיילון, ניתן יהיה לספק פתרון שיהפוך את הצפת הנתיבים לאירוע של פעם ב-50 שנה. ניקוז האיילון לא רק יחסוך מאיתנו את המחזה הקשה והמביש שמתרחש כאן אחת לכמה שנים. הוא יאפשר הנחת מסילת רכבת רביעית שבלעדיה רכבת ישראל לא תוכל להמשיך ולהתפתח.

נכון להיום, כל קווי הרכבת במדינה עוברים דרך צוואר בקבוק אחד של שלוש מסילות באיילון. אין פרויקט תחבורתי חשוב יותר על מפת התחבורה - את זה יודעים היטב גם בממשלה. אבל ההחלטה עדיין לא התקבלה. העבודה התכנונית רחוקה מסיומה. עוד דיון, עוד ועדה, עוד הצעה ועוד חלופה. אם יאפשרו לפקידים להמשיך ולטחון מים, שום דבר לא ישתנה עד ההצפה הבאה.

מישהו חייב להתעורר ולקחת אחריות והמישהו הזה יכול להיות רק שר התחבורה וראש הממשלה. שר התחבורה מתגאה, ובצדק, בפרויקטים הרבים שקידם במהלך כהונתו אבל הבעיה, שכץ הוא בולדוזר של קדנציה אחת. לא מעניינים אותו פרויקטים מורכבים וממושכים שאת הסרט עליהם אפשר יהיה לגזור רק לאחר מערכת הבחירות הבאה.

נתניהו שקוע בפנטזיות מסוכנות על רכבות מהירות לאילת ולקריית שמונה. כאילו כל בעיות התחבורה בגוש דן כבר נפתרו, נתניהו וכץ מוכנים לדבר רק על נושא אחד: קירוב הפריפריה למרכז.

לסלול כבישים ומסילות בפריפריה זה פשוט וקל, מצטלם היטב והרווח הפוליטי מובטח. אבל זה חסר היגיון כלכלי וזו יריקה בפרצופם של תושבי המרכז. המדינה מבזבזת מאות שקלים על כל תושב בית שאן שיעלה על הרכבת המיותרת שנבנית היום בעמק בזמן של-3.5 מיליון תושבי גוש דן אין אפילו קו אחד של רכבת קלה - וגם לא יהיה לפני 2020. מה עשתה ממשלת נתניהו למען תושבי גוש דן חוץ מרפורמה כושלת בקווי התחבורה ציבורית?

עכשיו דוחפים כץ ונתניהו בכל הכוח את פרויקט הרכבת המהירה לאילת, שיעלה למשלם המסים 30 מיליארד שקל. במחיר הזה אפשר להקים בתל-אביב שלושה קווי רכבת תחתית. נתניהו דרש שהרכבת תעשה את המרחק מאילת לתל-אביב בשעתיים ולא בשעתיים וחצי כפי שהציעו המתכננים - ו"שיעלה כמה שיעלה". התוצאה, למרבה האבסורד, תהיה שהנוסעים לאילת יפסידו את כל הזמן שנחסך במשך הנסיעה בהמתנה לרכבת בתחנה, כי אף אחד לא דאג למסילת רכבת רביעית באיילון.