יזמות יצירתית: הצצה לתערוכה "הפואטיקה של הצילום"

אמניות מישראל, מסוריה, מאיראן ומסין בתערוכה שאצר יזם האמנות שרון תובל, במשותף עם אוצרת אוסטרית ■ יוזמות נוספות בדרך "בלי תוכנית עסקית, אבל עם זווית כלכלית"

שבוע הבא, יום לאחר הבחירות לכנסת, תיפתח במרכז פרס לשלום ביפו תערוכה יוצאת דופן בנוף הישראלי ואפילו הבינלאומי. שמונה צלמות - נציגה מאיראן, מסוריה, מהרשות הפלסטינית, מעומאן, מישראל, מאוסטריה, מסין ומיפן - מציגות יחד בתערוכה "הפואטיקה של הצילום". זהו אירוע נדיר בו נשים יוצרות ממדינות אויב, המנותקות זו מזו באופן מובהק כל-כך, מאחדות כוחות לביטוי אישי, חברתי ופוליטי.

התערוכה הוצגה לראשונה בספטמבר האחרון בארמון פורצ'יה בווינה שבאוסטריה, והיא מגיעה לארץ בחסות שגרירות אוסטריה בישראל. התערוכה נוצרה בשיתוף פעולה בין האוצר והיזם הישראלי שרון תובל לבין האמנית והאוצרת האוסטרית סיני קורט (Sini Coreth), שאף משתתפת בתערוכה. קורט עוסקת בתפר שבין האמנות לפעילות חברתית, ומתמקדת בקידום נשים במדינות המזרח התיכון.

השניים הצליחו להתגבר על רתיעה של כמה מהאמניות - שנבעה מטעמים פוליטיים ואולי גם מחשש לשלומן האישי. כעת הם מציינים הישג נוסף בהצגת התערוכה בארץ.

"מעבר לנושא הפמיניסטי, לקונפליקט הפוליטי ולזהותן של הצלמות, זוהי קודם כל תערוכה אודות מעשה הצילום", אומר תובל. "הצילום בתערוכה מעיד על שיווי המשקל שבין היומיומי לאמנותי. על התנאים החברתיים והתרבותיים שבהם הצילום מתקיים".

בתערוכה באים לידי ביטוי נושאים כמעמד האישה, פערים בסגנון חיים, ביקורת על משטרי הדיכוי ועל הכיבוש ואף סיפור ההרס של שנחאי העתיקה על ידי מכבש הקפיטליזם.

סטארט-אפ אמנות

תובל (44) הוא איש שיווק הייטק לשעבר, שחצה את הקווים והפך מחובב אמנות ליזם אמנות במשרה מלאה - מעין סטארט-אפיסט שמפתח מודלים חדשים בעסקי אמנות. התערוכה הבינלאומית היא אחד ממיזמיו. מיזם נוסף הוא אוצרות צילום למלון רויאל ביץ' החדש, שייפתח בתל אביב באפריל-מאי השנה, בניהול רשת ישרוטל.

יזמי המלון פנו לתובל, ובמהלך חשיבה ארוך הוחלט להציג במלון עבודות צילום של אמנים צעירים, בוגרי אקדמיות לאמנות, המיועדות למכירה. בשטח הציבורי בתוך המלון יוקדש מקום לפעילות אמנותית, ותיפתח גלריה שיתופית שתפעל ככל הנראה עם המדרשה לאמנות בית ברל. המלון יממן חממת אמנות דיגיטלית למספר אמנים נבחרים שיפיקו פרויקטים בתחום הצילום והווידאו ארט.

תובל מופקד על בחירת האמנים והיצירות, הפקתן ומסגורן - לשימוש המלון. יצירה שתימכר תופק ללקוח ותמורתה תועבר במלואה לאמן. בנוסף בעקבות התעקשותו על טיפול נאות באמנות (שלא תסתכם בהשאלת עבודות מאמנים לקישוט הקירות ללא תמורה), הוחלט כי המלון יעסיק איש מקצוע "קונסיירז' אמנות", כמעין גלריסט שיטפל במכירת היצירות.

לדבריו, הוא מחפש את הזוויות הכלכליות של כל פרויקט אמנותי - הן עבור האמנים והן עבור היזמים והלקוחות הפוטנציאליים. "כאשר אני מסתכל על כלל הפרויקטים שלי, יש לי עבודה בכמה מישורים שונים: יש פעילות מסחרית לטווח קצר ולטווח ארוך, ויש במקביל את התחום האסטרטגי, שמייצר עבורי תשתית והכרה, שבלעדיהם אין לי אפשרות לקדם את הפעילות".

"ברמה האסטרטגית", כהגדרתו, הוא משלים כיום תואר שני בבצלאל במדיניות ותיאוריה של האמנות ("אני מתעשר ביידע ובהכרה מקצועית"). במקביל הוא מרצה באקדמיה על פרויקטים ניסיוניים באמנות, "במטרה לחשוף את הסטודנטים לאנשים ולאפשרויות פעולה בעולם האמיתי", הוא מסביר.

מיקוד בצעירים

בחלק העסקי המוגדר אצלו לטווח הקצר, מדובר בפרויקטים ויוזמות נקודתיות ובתערוכות מכירה של אמנים צעירים.

- מה טווח המחירים של אמנים צעירים במכירה ישירה כזו?

"מכמה מאות שקלים ועד 8,000-9,000 שקל".

הוא נולד בישראל וגדל בצרפת. בנעוריו חזר לטכניון כעתודאי, שם למד הנדסת תעשייה וניהול, ומאוחר יותר למד לתואר MBA בפריז. הרקע האישי שלו כיוון אותו ליוזמות בתחום שיתופי פעולה אמנותיים בינלאומיים. בשנתיים האחרונות הציג תערוכה ישראלית ביריד האמנות של רוטרדם; יצר שיתוף פעולה בין אמנים הולנדים וישראלים (בפרויקט שהוצג בתל אביב ובאמסטרדם).

בקיץ האחרון יזם פרויקט ניסיוני שהפגיש שלושה אמנים ישראלים ושלושה אנגלים, בחלל וירטואלי משותף - שיוצר עבורם מקום לשיתוף פעולה. העבודות הוצגו בלונדון ובתל אביב. הפרויקט זכה למימון מקרן Bi-Art המשותפת למשרד החוץ הישראלי ולבריטיש קאונסיל, גוף התרבות של משרד החוץ הבריטי, בהיקפו 6000 ליש"ט (כ-40 אלף שקל). במקביל, עבד על תערוכת הצילום בווינה, שתוצג כעת במרכז פרס לשלום.

- איך אוצר ישראלי מגיע לאמנית מאיראן ומסוריה?

"כמובן שהאוצרת האוסטרית יצרה את הקשר עם האמניות האיראנית והסורית. למרות הסכמתן בתחילה, ערב התערוכה היה סקנדל, הסורית אמרה שהיא לא רוצה להציג כי יש סמל של מדינת ישראל, האיראנית אמרה שלא תציג ובסוף הציגה. מצחיק לציין שדווקא הפלסטינית, אמאן מוחמד מעזה, שיכנעה את הסורית להציג (בעילום שם). כעת התערוכה מתוכננת כעת להיות מוצגת בשגרירות האוסטרית בטהראן, כולל האמנית הישראלית, תום בוקשטיין".

- כיצד בחרת בבוקשטיין, לא אמנית מאוד מוכרת בארץ?

"תום משקפת את הישראלית הכי עכשווית שיש. היא מצלמת פסדות של מבנים ומשקפת את המבנה החברתי שמאחורי זה. עבודתה גם הודפסה על הפוסטר של התערוכה".

תובל מתמחה באמנות צעירה ובאיתור הזדמנויות לבוגרים של האקדמיות לאמנות. "את המיזם הראשון שלי באמנות, Modern Art Israel, פתחתי לפני כשנתיים וחצי. הרעיון המקורי היה לתמוך בכמה אמנים בתקופה של שנתיים-שלוש אחרי סיום הלימודים. התחלתי עם 12 אמנים ויצרתי עבורם פלטפורמה להשתתפות בפרויקטים השונים שיזמתי מאז".

- אתה יכול לזהות מי מהאמנים ישרוד וישגשג בשוק?

"מעניין לראות, שהקבוצה הזו מהווה מדגם מיצג של הסטטיסטיקות של בתי הספר. למרות האפשרות לחשיפה ולפעילות בסיום השנה הראשונה נשארו שישה אמנים פעילים ואחרי עוד שנה רק ארבעה מהקבוצה המקורית. בשנה שעברה צירפתי עוד מספר אמנים ומתוכם נותרו שוב רק שלושה. יחד עם זאת, אני רואה שאותו גרעין קשה שנשאר וממשיך לעסוק באמנות יש לו דרייב חזק ומדובר באמנים מאוד פעילים.

- בין היוזמות האלה אתה מגיע ליציבות כלכלית?

"לא בניתי תוכנית עסקית, אבל הגישה שלי מראש היא גם עסקית. אין דבר כזה אין תקציב - כשרוצים מוצאים מימון, גם מגופים ממשלתיים. כשיצאנו עם תערוכה ייצוגית ישראלית לארט רוטרדם, נמצא תקציב של 6,000 אירו לשינוע ולהצגת העבודות. יש פרויקטים שלהם אני מחפש משקיעים, ולפעמים כשחסר כסף אני לא מהסס להוציא מכיסי. בחלק גדול מהפרויקטים אני לא מקבל תשלום, אני רואה בזה השקעה עסקית, בדרך לפרויקטים שיניבו יותר הכנסה".

"הפואטיקה של הצילום" פתיחה ב-23.1.13, 19:00, מרכז פרס לשלום, רח' קדם 132, יפו, א'-ה' 9:00-17:00, 23.1 עד 7.2