ביבי נתניהו אינו ראש הממשלה הראשון שערב בחירות מודיע על כוונה לבצע מינוי כלשהו אם וכאשר יזכה. קדם לו ראש הממשלה שמעון פרס בבחירות 1977. ככל שהתקרב מועד ההליכה לקלפי הבינו פרס ואנשי "המערך" (העבודה) שיריבם הוותיק והמר, מנחם בגין, הולך וסוגר עליהם בקלפיות.
זה היה מצב מאוד לא מוכר למערך, שהציר המרכזי בו הייתה מפא"י, ששלטה במדינה מיום כינונה. בשביל מפא"י להפסיד לליכוד זה היה כמו שברצלונה מפסידה לריאל סוסיאדד לאחר עשרות משחקים ללא הפסד (מה שקרה לפני יומיים). גם מפא"י-המערך, כמו ברצלונה, הייתה מורגלת לעבור את הבחירות בהליכה - והנה ...
הפצצה שהכזיבה
מה עושים כדי לחסום את הליכוד הדוהר? מטילים פצצה, משהו שיחולל מפנה. אצל ראש הממשלה פרס היה אז יצחק רבין, שאף שחטא בהחזקת דולרים בחו"ל ונאלץ להתפטר מראשות הממשלה ולהעבירה לפרס - הוא נשאר פיגורה אהודה על כל הציבור.
מה גם שהוא כתב "ספר זיכרונות", שהיה למעשה כתב שטנה נגד פרס, ובכך פגע קשה בסיכוייו להיבחר. אלה מעשים שאיש ציבור בדרך כלל נענש עליהם. אבל רבין היה טפלון פוליטי, כמעט כל מעשה שלילי שלו לא נדבק אליו - אלא אל פרס.
חברי המערך, שראו בעיניים כלות איך המלוכה המסורתית הולכת ונשמטת מהם - לחצו על פרס להודיע שבממשלה הבאה יהיה רבין, יריבו ושנוא נפשו, שר הביטחון. פרס התנגד, התעקש, התמרמר - ולבסוף נאלץ להסכים. האם זה עזר? כן, לבגין.
אלה היו הבחירות של המהפך. הציבור לא אהב, בלשון המעטה, את תרגיל המינוי. מה זה פה, חושבים שאנחנו מטומטמים? בדרך כלל התשובה לשאלה זו אינה חד-משמעית. אבל הפעם הזלזול באינטליגנציה היה קצת בוטה מדי, והציבור העניש את המערך. בעיקר על מלחמת יום הכיפורים, וגם על השחיתויות שהתגלו - אבל לכך התווסף התבלין של המינוי הכל כך לא אלגנטי.
דמיון התחמנות
ברור שזה לא דומה מבחינת הדמויות והתפקידים הרלוונטיים. אבל זה דומה מאוד, אפילו זהה, מבחינת התחמנות, ואולי גם הנואשות. המינוי של המערך היה היסטרי, וכך גם זה של ביבי. מועמד שמרגיש בטוח לא זקוק לתרגילים, ואינו משוכנע שאדם אחר יחזק את מועמדותו. כי מה בעצם רוצים להשיג במינוי כזה? עוד קולות.
האם האדם שעל מינויו מבשרים יביא קולות שלא היו באים בלעדיו? מי שלא רצה את ביבי יחליט עכשיו להצביע כחלון, כלומר ביבי?
קיר הדמעות
אנשים שהתלבטו לגבי ביבי עשויים לקבל מתרגיל המינוי חיזוק לחששותיהם לגביו, להיפגע מהניסיון לתחמן אותם. אפשר, לכן, שיתברר שכחלון אינו סלע קיומו של ביבי, כפי שקיווה, אלא קיר הדמעות שלו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.