קשר של 27 שנה עם גבר נשוי - שווה 300 אלף שקל פיצוי?

בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע דחה תביעה של אישה לקבלת פיצוי בסך 300 אלף שקל בגין הפרת הבטחת נישואים מגבר נשוי, עימו ניהלה מערכת יחסים שנמשכה 27 שנים.

האישה טענה בבית המשפט כי במהלך כל אותן שנים ארוכות הגבר הוליך שולל ורימה אותה, בעוד היא הקריבה את שנותיה הטובות ביותר עבורו, כאשר דאגה לו חומרית ורגשית, בעוד הוא, לטענתה, ניצל את טוב-ליבה ואת אהבתה כלפיו והונה אותה באשר לכוונה לעזוב את אישתו.

על-פי התביעה, ההיכרות החלה בשנת 1983, כאשר הגבר שירת כקצין בצה"ל, והתובעת הייתה גרושה ואם ל-3 ילדים קטנים. לטענתה, רק שנה לאחר ההיכרות ביניהם היא גילתה כי הגבר נשוי לאישה אחרת. לדבריה, הגבר סיפר לה כי הוא אומלל בחיי הנישואים שלו וכי בכוונתו לעזוב את אישתו.

עם השנים, כשראתה שהוא לא ממהר להתגרש, ביקשה האישה לסיים את הקשר, אך הגבר סירב והבטיח שוב ושוב כי יתגרש. לפני שנתיים לערך הגיע הגבר לבית האישה, הודיע לה כי עזב את אשתו וכי הוא עובר לגור עימה באופן סופי.

האישה מיהרה להכניסו לביתה, והשניים התגוררו יחד, כאשר הגבר אף פותח תיק גירושים בבית הדין הרבני. לטענת האישה, הגבר חזר על הבטחתו שוב כי יישא אותה לאישה עם השלמת הליך הגירושים.

אלא שחצי שנה מאוחר יותר הודיע הגבר כי הוא חוזר לאשתו במהלך שלום-בית - ועזב במפתיע את האישה. מהלך זה, טענה האישה, בו ננטשה והופרה ההבטחה לשאתה, שבר אותה לחלוטין נפשית ורגשית, והיא החליטה לתבוע ממנו פיצוי כספי בסך 300 אלף שקל.

בפסק הדין בו דחתה את התביעה, ציינה השופטת גאולה לוין כי הפסיקה מכירה בהפרת הבטחת נישואים כבת-פיצוי, כאשר הטוען להפרת ההבטחה מוכיח את תוכנה של ההבטחה, את נסיבותיה המלמדים על גמירת-דעת, ועליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה התחייבות לא רק במישור החברתי או המוסרי, אלא גם במישור המשפטי. לאור בחינת המקרה האמור, ציינה השופטת, לא ניתן לטעון כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה האמור.

השופטת קיבלה את טענות הנתבע, שיוצג בידי עו"ד גיל שחף, מנהל תחום דיני משפחה במשרד גיל מיכלס ושות', לפיהן האישה הפריזה באינטנסיביות של הקשר על פני השנים, בתדירותו ובמשמעותו. גם העובדה כי כל השנים הגבר חי לצד אשתו, בעוד התובעת יודעת זאת, לא היה בה כדי ליצור מצג או בסיס להתקשרות בעתיד.

לגבי התקופה בה התגוררו יחד במשך כחצי שנה, בית המשפט ציין כי התובעת לא דייקה בדבריה ולא הביאה הוכחות לטענותיה, בעוד טענות אחרות שהעלתה - כמו הסתמכות על הקשר במעבר לבית אחר - הופרכו.

כמו כן ציין בית המשפט כי לא שוכנע שהייתה הצעת נישואים קונקרטית כלפי התובעת.

לצד זאת, בית המשפט ציין כי גרסת התובעת הייתה בעיקרה מהימנה יותר, גם אם לא הייתה חפה מאי-דיוקים והפרזות, בעוד גרסת הגבר הייתה מתפתלת וחמקמקה ולא איפשרה לתת אמון בדבריו.

"התייחסותו הפוגענית והמשפילה כלפי התובעת הייתה מיותרת, ולא היה בה כדי לחזק את מהימנותו, אך בכל אלה אין לקבל את התביעה", סיכמה השופטת.