ננזף כילד קטן

אפשר להראות לאורח נכבד מיהו בעל-הבית גם בלי להושיב אותו על כיסא נמוך. את השיעור הזה למד נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בביקורו בקהיר. נג'אד הגיע למצרים בשבוע שעבר (ג') כדי להשתתף בוועידת מדינות האסלאם, ומנת חלקו הייתה סדרת עלבונות. למצרים הוא לא יגיע עוד כנשיא, ולא בגלל שבקיץ מסתיימת כהונתו.

"ביקור היסטורי ראשון מאז המהפכה האסלאמית", בישרו הכותרות. ואכן, רגלו של נשיא איראני לא דרכה על אדמת מצרים מאז 1979. ערב בואו אמר אחמדינג'אד, שהוא מקווה לחימום היחסים עם קהיר, בנסותו לאחד כוחות מול אויבים מדומים, וחשף בראיון טלוויזיוני: אם מצרים תותקף וגם אם סעודיה תותקף, נושיט להן יד. עוד הוא הציע למארחיו טכנולוגיית חלל, ורמז שארצו מוכנה לנדב גם מהידע הגרעיני שלה. אבל עבור המצרים, מה שלא יעשה עבורם - שיעי נשאר שיעי.

עוד בטרם נחת בקהיר, כבר ידע אחמדינג'אד שראשי הממסד הביטחוני לא ייאותו להיפגש איתו. במדינות כאלה, ראשי הממסד הביטחוני הם בעלי המילה והכוח, ובראותם אותך - דע שאתה חשוב בעיניהם.

גם הנשיא מוחמד מורסי, לכאורה אסלאמיסט כמותו, לא הפגין יחס מועדף לאורח. מורסי קיבל אותו בשדה התעופה לפי כללי הטקס, שוחח עמו קלות, ונפנה להקביל את פני אורחיו האחרים.

את הכתף החמימה קיווה אחמדינג'אד למצוא אצל שייח אל-אזהר, הד"ר אחמד א-טייב, בכיר אנשי הדת בממסד המצרי. אבל דווקא שם ננזף כילד קטן. טייב דרש מהאורח לחדול מההתערבות האיראנית בממלכה השכנה בחריין; לשים קץ למדיניות הקיפוח של האוכלוסייה הערבית באיראן; ולסיום, חיסל איתו חשבונות מלפני 1,400 שנה. טייב ביקש מהאורח לפעול לפרסום פסקי-הלכה, שיאסרו להשמיץ את אשת הנביא מוחמד ואהובתו עאישה, ואת אביה אבו-בכר, החליף הראשון אחרי מוחמד.

לפי המסורת האסלאמית, רקמו השניים (עאישה ואביה) מזימה נגד האימאם עלי בן אבי-טאלב, לימים אביהם הקדמון של השיעים, כדי שלא יזכה בחליפות. עלי מונה לבסוף לחליף בתום מאמצים רבים, שבשיאם פרש והקים סיעה משלו (בערבית - שיעה). גם כשכיהן בתפקיד, עאישה ואבו-בכר לא נתנו לו מנוח, ועודדו נגדו מרד. היכן? בסוריה. סופו של עלי שנרצח במסגד, במה שנראה היום כפיגוע הרצח הראשון בהיסטוריה של דת מוחמד.

עד היום, מאבקי הכוחות האלה, שהתנהלו בין קדושי האסלאם במאה השביעית, מעוררים יצרים בקרב מאמיניהם. עאישה ואביה הם קדושים בעיני הסונים, אך בזויים בעיני השיעים. פוליטיקאים וחכמי דת שיעים לא חדלו להשמיצם לאורך הדורות. "נקווה כי טרם מותה הולעטה עאישה בבשר פגרים", אמר השייח יאסר אל-חביב, איש דת כווייתי, לפני כמה שנים, והביע תקווה כי אחרי שהלכה לעולמה, נשרפה אשת הנביא באש הגיהינום.

מוזמן להמשיך את המהפכה בלעדיהם

בצר לו, פנה אחמדינג'אד לבקר במסגד בקהיר. לא במקרה הוא בחר במסגד "אל-חוסיין" הגדול, השוכן בפאתי שוק חאן אל-חלילי. אל-חוסיין היה בנו של האימאם עלי. את חייו סיים כשהיד בקרב כרבלא המפורסם, והוא אחד מקדושי השיעה. אבל שם, במסגד, המקום שבו מצופה מכל המוסלמים להתאחד, קרצו לאחמדינג'אד שוב המציאות וההיסטוריה, משולבות זו בזו. גולה סורי קרב אליו ובידו נעל שאיים להנחיתה על ראשו. אזרחים ואנשי ביטחון מנעו זאת ברגע האחרון והרחיקו את התוקף.

הצמרת המצרית כולה - מן הקצונה, דרך הנשיא ועד לממסד הדתי - נרתמה למפגן נדיר של אחדות והראתה לאורח האיראני, שאת המהפכה שלו הוא מוזמן להמשיך בלעדיהם. אחמדינג'אד ניסה להתנחם בחברת הדיפלומטים האיראנים בקהיר, שאיתם חגג מלאות 34 שנה למהפכה האסלאמית בארצו. אך גם שם ציפתה לו עוגמת נפש. גולה סורי שני הטיח בו נאצות בהגיעו למעון השגריר.

על-פי האמונה השיעית, עם כינונו של סדר אסלאמי עלי אדמות, תיסלל הדרך לבוא המשיח. לפני שמונה שנים, ערב כניסתו לתפקיד, חלם אחמדינג'אד לאחד את העולם ברוח זו. ערב סיום כהונתו, מפולג האסלאם יותר מאי פעם. ביקור היסטורי בקהיר? התחממות יחסים? אני במקומו הייתי רוצה מהר הביתה.