תקציב הביטחון הוא השקעה

כמו מודל האוניברסיטה: מינוף ההשקעה במו"פ לצרכים אזרחיים

הממשלה הבאה תיאלץ להתמודד עם גירעון תקציבי ענק, כ-40 מיליארד שקל, שיחייב קיצוצים עמוקים והטלת מסים. האם הממשלה תנסה לפרוץ פריצת-דרך כדי לעמוד באתגר. במוקד הקיצוץ המתוכנן יעמוד תקציב משרד הביטחון, שמנקז תקציבי עתק של 60 מיליארד שקל בשנה. התקציב כולל עוד סעיפי הוצאה חבויים לענייני ביטחון, שחלקם קשה לזיהוי.

תקציב הביטחון הוא בבחינת קופסה שחורה. הניסיונות בעבר לייצר שקיפות לגביו נהדפו ומערכת הביטחון פועלת לפי כללים משלה. לטענתי, במסגרת חשיבה רעננה וחיונית לנו, צריך לבחון נוסף לסוגיות הקיצוצים וההוצאות, גם מינוף של השקעות שבוצעו במערכת הביטחון ובראשן - השקעות העתק שנעשו בפיתוח טכנולוגיות שבפיתוחן הושקעו משאבים עצומים, שמשמשות בסיס לפיתוח מוצרים רבים.

ישראל השקיעה השקעות אדירות בפיתוח תשתיות טכנולוגיות בצבא ובביטחון. השקעה הכוללת הכשרת המשאב האנושי, חינוך טכנולוגי, ידע, זמן, שכר וכיו"ב, שהניבה תוצרים אנושיים, הנדסיים וטכנולוגיים מצוינים, שמאיישים באזרחות חברות מרשימות דוגמת צ'ק-פוינט, קומברס, נייס וגיוון-אימג'ינג. אבל מערכת הביטחון לא עושה די למינוף הידע שנצבר בתוכה, וקורה שהוא זולג מחוץ למערכת ללא החזר השקעה.

המחקר-והפיתוח הביטחוני מבוסס על שיתופי-פעולה בין שלושה נדבכים: זרועות צה"ל (לצורכי לחימה); גופי תכנון ומו"פ במשרד; תעשיות ביטחוניות (רפאל, תע"א, תעש) ומוסדות מחקר-ופיתוח. ידע עצום אצור במערכות אלה, אך השימוש בידע מוגבל למערכת הביטחון, וחבל. כי הוא יכול לשמש מנוף כלכלי גדול בשוק האזרחי. הגיע הזמן לחשיבה כלכלית חדשה וארוכת-טווח במערכת הביטחון, למינוף ההשקעות.

זאת באמצעות הקמת מסגרת-על משותפת לכל הגורמים, שתהווה זרוע יישומית, שתאתר טכנולוגיות צבאיות-ביטחוניות שניתן לתרגם לשימושים אזרחיים, ומשקיעים לפיתוחן - מאבטחת ומאחסון מידע ועד יישום טכנולוגיות לוויינים.וכו'.

מודל דומה פועל בהצלחה בחברות היישום האוניברסיטאיות. מינוף טכנולוגיות לצרכים אזרחיים מחייב ידע ומומחיות. מערכת הביטחון פועלת לפי עקרונות שאינם מתאימים לשוק הפרטי. מכאן הצורך בהקמת מנגנון אזרחי בתוך מערכת הביטחון, שיידע להפיק את התועלת המסחרית מהפיתוח הטכנולוגי-הצבאי.

הישגי ישראל נשענים על הון אנושי. מערכת הביטחון מהווה חממה לטיפוחו. יחידות העילית בצה"ל מעבירות את מיטב הנוער ישירות לחזית הטכנולוגית העולמית, והתעשייה הביטחונית היא חלק מההיי-טק המקומי. אף שמרכזי-פיתוח זרים נראים יותר אטרקטיביים, בשוק הביטחון מבוצע מו"פ בהיקפי ענק. חבל שהמשאב אינו מנוצל לטווח ארוך. אזרוח טכנולוגיות צבאיות יניב רווחים למערכת הביטחון, ויאזן את ההוצאה.

הגיע הזמן לחשיבה חדשה הרואה במשאבים האדירים המוקדשים לביטחון גם השקעה, שחובה למנפה ולנצלה לקבלת החזר. על ישראל לממש את מלוא פוטנציאל האזרוח של טכנולוגיות אלה.

* הכותבת היא מקבוצת לוצאטו לפיתוח ולמינוף קניין רוחני.