"האנושות איבדה מיכולת הפריון, אבל לא מהרצון להמשכיות"

1. כמה משפחות חדשות יש באמת?

ראשית הנתונים היבשים: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחה ישראלית ממוצעת כוללת 3.73 נפשות. המשפחות במתכונת המסורתית (זוג נשוי פלוס ילדים) הן עדיין הרוב המוחלט: נכון ל-2011, כ-92% מהילדים גרו עם שני ההורים ורק 8% גרו עם הורה אחד. בין הילדים למשפחות חד-הוריות, 93% חיו עם אמם. יש מגמה ברורה של עלייה במספר האימהות החד-הוריות הרווקות: מ-8,400 אלף ב-2000 ל-13.5 אלף ב-2011 - גידול של כ-60%.

מאחורי הנתונים האלה, מסתתרות דרמות גדולות. בישראל, שבה הציווי החברתי ללדת הוא כה גדול, זוגות ויחידים רבים עושים מאמצים פיזיים וכלכליים אדירים כדי להפוך להורים. כפי שאומרת עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"לית ארגון משפחה חדשה, "המין האנושי איבד הרבה, יש אומרים 30%, מיכולת הפריון שלו בגלל תזונה, אקלים, אבולוציות שונות, אבל הוא לא איבד מהרצון להמשכיות". נושא הילודה יושב בדיוק בצומת שבין כלכלה, חברה, אידיאולוגיה ורצון הפרט.

2. כמה כסף משקיעה ישראל בטיפולי הפריה?

כבר ידוע שישראל היא מעצמה בתחום טיפולי הפוריות, ומחקר שביצעה פרופ' דפנה בירנבוים-כרמלי ופורסם בכתב העת "מטעם" חושף חלק מהמספרים. למשל בין 1990 ל-2005 גדל מספר מחזורי ההפריה החוץ-גופית פי חמישה, מ-5,000 ל-25 אלף בשנה - בין היתר בגלל מספר רב של טיפולים הניתן לכל אישה. "ישראל ניצבת בראש הרשימה בהפרש של כ-30% מהמדינה הבאה אחריה (דנמרק)", כותבת בירנבוים-כרמלי. מאז המספרים גדלו אף יותר.

לפי מחירון משרד הבריאות מתחילת ינואר 2012, מחזור של הפריה חוץ-גופית מתוקצב בכ-10,500 שקל, ולפי נתוני המשרד בוצעו בישראל ב-2010 34,538 טיפולי IVF, בעלות משוערת של 363,649,000 שקל. מהטיפולים הללו נולדו בשנה זו 6,752 ילודים.

כל ילד הוא עולם ומלואו, אבל אם צריך למדוד את ההשקעה הכספית בכל תינוק, מדובר ב-53,857 שקל לילוד. יש האומרים כי העלות הכוללת למשק גבוהה בהרבה, משום שההריונות הנוצרים כתוצאה מההפריות גוררים יותר ימי אשפוז של הנשים ושל התינוקות, שרבים מהם נולדים פגים.

בדיון שנערך בנושא בכנסת ניסה ד"ר יעקב סגל, מנהל תחום רפואת נשים בקופת החולים מכבי, לשים את הדברים על השולחן: "לנדיבות האינסופית של סל הבריאות הישראלי בנושא הפריה חוץ-גופית יש מחיר כלכלי כבד. זו עלות אדירה, ואני חושב שצריך לתת על זה את הדעת. אנחנו צריכים להתעלם מהחלק הכלכלי שקיים בטיפול ולהסביר לנשים שהסיכוי שלהן שואף לאפס, אם אישה רוצה לקחת את המשאבים האלה ולהסיט אותם לטובת דברים אחרים".

לפי מחקר שביצעו רופאי מכבי, מתוך 3,460 מחזורי טיפול שבוצעו בנשים בגיל 43 ויותר, במשך שלוש שנים, נולדו 91 תינוקות, כלומר ההשקעה הכספית בכל לידה עמדה על קרוב ל-399 אלף שקל.

3. למה לא חוקרים את הקשר בין טיפולים לסרטן?

העניין הוא לא רק כלכלי. בשנים האחרונות מתחילים לדבר, לאט ובזהירות, גם על המחיר הנפשי והפיזי שהטיפולים האינטנסיביים גובים מנשים, אך מחקר מקיף בנושא טרם פורסם.

"משגע אותי שלא חוקרים באופן מסודר מה המשמעות של כל כך הרבה טיפולי פוריות", אומרת פרופ' בירנבוים-כרמלי, המלמדת בחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה. "ישראל היא המעבדה היחידה בעולם שאפשר לבדוק בה את הקשר בין הטיפולים לסרטן, משום שפה עושים את זה הרבה שנים ובאופן הנרחב ביותר. הידע הזה קיים רק בישראל, והוא רלוונטי בראש ובראשונה לנשים הישראליות, כי אין אישה נורבגית או אוסטרלית שעוברת מספר כזה של מחזורי IVF".

- למה לא עושים מחקר כזה?

"יש הרבה אנשים שיש להם אינטרס שלא יעשו זאת".

עם זאת, בירנבוים-כרמלי נותנת גם נקודת זכות למדינה: "בהשוואה לשירותי רווחה אחרים, טיפולי פוריות ניתנים באופן יחסית שוויוני לנשים פלסטיניות אזרחיות ישראל. הן צריכות לנסוע רחוק יותר ויש בעיות תקשורת רבות יותר, אבל הן מטופלות".

4. כמה עולה זרע ספרדי מיובא?

עם הפיכת האימהות החד-הורית וההורות של זוגות נשים למקובלת יותר, חלה עלייה תלולה כל כך בביקוש לזרע, עד שכיום פועלים בארץ לצד 12 בנקי הזרע הציבוריים גם שני בנקים פרטיים, ויש גם תופעה של יבוא מנות זרע מחו"ל. המחירים: כ-1,400 שקל לספרדי מיובא, כ-1,000 שקל לישראלי מבנק פרטי ו-800 שקל לזרע בבנק הציבורי.

תרומת ביצית הרבה יותר קשה להשיג. בארץ קיים חוק המאפשר תרומת ביציות במגבלות מסוימות, אולם אין תורמות רבות, ורוב הנשים הזקוקות לתרומה, כ-1,000 בשנה לפי הערכות שונות, נאלצות לרכוש אותה בחו"ל, בעלות של כ-25 אלף שקל, לא כולל הוצאות כמו טיסה ושהייה. בהתחשב בכך שלעתים נדרש יותר ממחזור טיפולים אחד, מדובר בהוצאה גדולה.

5. כמה פונים לפונדקאות?

בין טיפולי פוריות לאימוץ, בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת במספר הבקשות המוגשות להליכי פונדקאות, לפי דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. מאז כניסת חוק הפונדקאות לתוקף ב-1996 נולדו בישראל 392 תינוקות בהליך זה בארץ (לא כולל 2012). למשרד הפנים אין נתונים מסודרים של מספר הילדים שנולדו כתוצאה מהליכי פונדקאות בחו"ל, אבל דוח של הכנסת ניסה להסיק את המספר הזה על סמך מספר הבקשות שהוגשו לעריכת בדיקות גנטיות לקטינים בנסיבות של פונדקאות, בדיקות הנחוצות כדי לרשום את הילדים כילדי הוריהם. לפי הנתונים, בשנים 2005-2011 הוגשו 188 בקשות כאלה (ייתכן שמספר הילדים גדול יותר שכן חלק מההריונות הם הריונות מרובי עוברים). גם כאן הנתונים מצביעים על עלייה חדה: מבקשה אחת בלבד ב-2005, 34 בקשות ב-2009 ל-93 בקשות ב-2011.

 הוסטל לפונדקאיות בהודו / צילום: רויטרס

6. למה זוגות חד-מיניים באמת אינם זכאים לפונדקאות?

החוק בישראל מגביל פונדקאות, הליך שנוי במחלוקת מבחינת האתיות שבו, לזוגות הטרוסקסואלים נשואים בלבד, ופרופ' בירנבוים-כרמלי מציעה סיבה אחת שבגללה החד-מיניים נשארו בחוץ: בדיונים שקיימה ועדת מור יוסף, שדנה בזכויות הפריון וההולדה בארץ, היא אומרת, היו שטענו כי מצבם הכלכלי של זוגות חד-מיניים הוא טוב בדרך כלל מזה של כלל האוכלוסייה (בארה"ב הם מכונים DINKS - Double Income No Kids), ואם יאפשרו להם להגיש בקשה להליך של פונדקאות בארץ, הם "ישתלטו" על כל המכסה השנתית, וכבר עכשיו קשה "לגייס" פונדקאיות.

"בוועדת מור יוסף אפילו הועלתה על הפרק הצעה אבסורדית לגמרי שהומואים לא ישלמו לפונדקאית, אלא יצטרכו למצוא פונדקאיות מתנדבות", מספרת עו"ד רוזנבלום. "זה כמובן לא הגיוני. למה גבר שתורם זרע מקבל כסף ואישה תצטרך לשאת היריון תשעה חודשים בחינם? זה גם מזמין צרות של כסף שחור והיעדר טיפול".

הנהלים בישראל אינם מגדירים את התשלום לפונדקאית: לא סכום מינימלי ולא סכום מקסימלי. לפי נתוני משרד הבריאות, כפי שנמסרו לכנסת, התשלום הנהוג עלה בשנים האחרונות ומגיע לכ-150 אלף שקל, לא כולל כמה עשרות אלפי שקלים לחברת התיווך שמוצאת לזוג את הפונדקאית, ולא כולל התשלום עבור טיפולי הפוריות.

ישראלים שאינם זכאים לפונדקאות בארץ ופונים לחו"ל, עושים זאת בעיקר בארה"ב (עלות של יותר מ-200 אלף שקל, לא כולל הוצאות שונות) ובהודו (80-150 אלף שקל, ולפעמים יותר).

"בפונדקאות בחו"ל בוחרים בעיקר גברים הומוסקסואלים שיש להם מקורות הכנסה, או בני זוג הטרוסקסואלים שאינם עומדים בקריטריונים של הארץ, למשל מבחינת גיל", אומרת עו"ד רוזנבלום ומוסיפה: "יש להסדיר בחוק את הפונדקאות בישראל. אף אחד לא צריך לנסוע למקומות שכוחי אל כדי לממש את זכותו להיות הורה. אפילו ארה"ב פתרה את זה, אז גם אנחנו יכולים".

7. מה הקשר בין פטריוטיות לאישורי אימוץ?

הודו הודיעה באחרונה כי לא תאפשר יותר לזוגות חד-מיניים לקבל ויזה לצורך פונדקאות, ואפשר להניח שיימצאו פתרונות במקומות אחרים: תאילנד, קזחסטן, גיאורגיה וארמניה. כולן מדינות ש - איך נאמר זאת בעדינות - לא מופיעות בראש רשימת המדינות המפותחות של האו"ם.

"יותר ויותר מדינות מסרבות להוציא את הנכסים האנושיים שלהן מחוץ לגבולותיהן", אומרת עו"ד רוזנבלום. "ממש לפני שבועיים אסרה רוסיה על הוצאת ילדים מגבולותיה, ובארה"ב, שהייתה הצרכנית העיקרית של ילדים רוסים לאימוץ, זה עושה דרמה גדולה. בהודו מתחילים להגביל את הפונדקאות. מתחיל להיות משטר לאומי בעניין הזה, עם אוריינטציה פטריוטית".

גם אם משאירים לרגע בצד, בקושי, את הצדדים האתיים של הפונדקאות (שלא במקרה נידונה בכנסת גם בדיונים בנושא סחר בבני אדם וסחר באיברים, וכאמור אסורה בכמה מדינות), מדובר בנושא סבוך. "הפונדקאות בפרט היא נושא לא פשוט מבחינת המדינות; הוא דומה למה שהתרחש בזמנו ביחס לאימוץ, החשש מחטיפה של ילדים. כדי שהמצב לא יגלוש לשוק שחור, צריך להפעיל מערכת שלמה של רגולציה, שתבטיח את הזכויות של כל הצדדים - של האם הנושאת, של הזוג ושל התינוק שצריך להביא אותו למדינת של הוריו ולרשום אותו, ולהבטיח שיהיו לו באמת החיים שרוצים לתת לו", אומרת רוזבלום.

8. מה המסר של המדינה?

גם למי שבוחר במסלול האימוץ נכון מסלול מכשולים: האימוץ בישראל פתוח כמעט רק בפני זוגות נשואים וזמן ההמתנה ארוך (5-7 שנים). פנייה לחו"ל, לעומת זאת, כרוכה בכסף רב. בעמותת טף, מהמובילות בתחום האימוץ בחו"ל, מדווחים שב-2012 אומצו 64 ילדים באמצעותה. המחיר שההורים נדרשים לשלם: כ-22 אלף אירו, לא כולל הוצאות טיסה, שהייה, אשרות, הוצאות עבור שירותי רופא ישראלי והוצאות עבור בדיקת המצב הבריאותי של המאמצים - שעשויות להסתכם בעוד עשרות אלפי שקלים. ועוד לא אמרנו כלום על אובדן ימי עבודה, ובטח שלא על התסכול והאכזבות.

המדינה, לפי פעולותיה המתבטאות בתקציב ובחקיקה, מעודדת את גידול האוכלוסייה ומסייעת לזוגות וליחידים להפוך הורים, אבל בתוך העדפה ברורה לילודה. "שיטות מסוימות זוכות לסבסוד ודברים אחרים לא", אומרת פרופ' בירנבוים-כרמלי. "טיפולי פוריות - כן, אימוץ בין-מדינתי - לא, אף שהיכולת לאמץ בתוך ישראל מוגבלת מאוד. למעשה, המדינה שולחת מסר ברור מאוד מהו סוג ההורות הרצויה - הורות ביולוגית ולא על ידי אימוץ".

מאחר שאימוץ הוא עניין יקר מאוד, נשים רבות בוחרות בהפריה חוץ-גופית, למרות הקשיים הכרוכים בטיפולים, טוענת בירנבוים-כרמלי, "פשוט כי אין להן אפשרות כלכלית לאמץ. במערב אירופה, רוב המדינות נותנות סוג מסוים של תמיכה באימוץ, למשל מכירים בו כהוצאה מוכרת לצורכי מס או מעניקים הלוואות. מעבר לתמיכה הכלכלית שהיא משמעותית, יש בכך גם מסר אידיאולוגי שאומר 'המדינה תומכת בכם', וישראל מפנה כתף קרה לאופציה הזאת, באותה מידה שהיא מחבקת את הנשים שהולכות לטיפולים. ישראל לא רק מממנת טיפולים לשני ילדים, אלא שני ילדים מהקשר הנוכחי, כלומר, תיאורטית יכול להיות שלאישה יש ילדים מנישואים קודמים ויממנו לה ילדים נוספים", אומרת כרמלי בירנבוים.

עו"ד רוזנבלום ביקורתית הרבה פחות. "אני בכלל לא מתביישת בזה שאנחנו מדינה פריונית ושאנחנו מעודדים זאת. זה פנטסטי כי זה הטבע שלנו. נכון שסל הפריון בישראל רחב מאוד ואולי קצת הגזמנו. אפשר להחליט שמממנים טיפולים לפי מבחני הכנסה, כפי שנוהגים בביטוח הלאומי כמעט בכל גמלה, ובכך להפנות את המשאבים למקומות אחרים, שיהיה היגיון כלכלי".

 המספרים של המשפחות