מדוע מחכה נתניהו לליברמן

למה הודיע רה"מ כי ישמור לליברמן את תיק החוץ עד לתום משפטו?

המהלך החשוב ביותר במסגרת ניהול קו ההגנה במשפטו של ח"כ אביגדור ליברמן לא נשמע אתמול (א') באולם בית משפט השלום בירושלים, מפי סנגוריו, שאותם חזר להוביל, לאחר תקופת הקפאה עצמית מאז תום משפטו שלו, ד"ר יעקב וינרוט, או מפי הנאשם עצמו.

הוא נשמע בכלל במקום אחר בירושלים - איפשהו בטווח שבין משרד ראש הממשלה למשכן הכנסת - וכבר לפני כשבוע ימים. מדובר בהודעה מטעמו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי הוא שומר בעבור ליברמן את תיק החוץ, עד לתום משפטו.

מלבד הכשל המוסרי והאתי העמוק שבה נגועה הצהרה זו, יש בה סכנה של ממשל לניהולו התקין של ההליך המשפטי. הכשל המוסרי נעוץ בזלזול הטמון בבית המשפט וברשויות אכיפת החוק כולן, במהלך מעין זה.

אם ראש ממשלת ישראל "שומר" את תיק החוץ בעבור נאשם העומד לדין בהליך פלילי, כאילו היה זה כיסא באוטובוס בטיול שנתי, אין להבין זאת אלא כהעברת מסר לשופטים בדבר ציפייתו לזיכוי מהיר ונוח, שיאפשר לרכבת הקואליציונית להמשיך בנסיעתה ללא הפרעות.

הצהרה שכזו פירושה שכל החשדות, החקירה המשטרתית, הדיונים בפרקליטות, החלטת היועץ המשפטי לממשלה, ההרשעה שכבר הייתה בפרשה זו - של השגריר זאב בן-אריה עצמו - כל אלה הם מעין זבוב טורדני שצריך להסיר מעל הדרך.

ליחס כזה לשלטון החוק מצד ליברמן כבר התרגלנו; כשזה מגיע מצד ראש הממשלה, זו התנהלות ראויה לגינוי.

עדים ללא אימה

כל זה במישור העקרוני. מעשית, ההצהרה הזו מהווה התערבות ישירה במהלך ניהול המשפט - גם היא בצורה של מסר פומבי, הפעם לא לכיוון השופטים אלא לכיוון העדים במשפט.

כתב האישום נגד ליברמן התעכב, בחודש דצמבר האחרון, במשך שבועיים, נוכח השלמות החקירה הבהולות שבוצעו לאחר החשיפה בדבר אי-גביית עדויות רלוונטיות, של חברי ועדת המינויים במשרד החוץ, על אודות מעורבותו האקטיבית של ליברמן בהעברת מינויו של בן-אריה לשגריר בלטביה.

אף שהיה על המשטרה לגבות את העדויות האלה כבר במסגרת החקירה המקורית, עצם מסירתן בסופו של דבר לאחר שליברמן מיהר להתפטר ממשרד החוץ - בתקוות-שווא לקדם את המשפט ולסיימו עוד בטרם הבחירות - העובדה שהן נגבו באיחור, כשהעדים משוחררים מאימת נקמתו של השר, שיחקה דווקא לטובת חקר האמת.

בג"ץ עסק בעבר בסוגיה זו בעקיפין, בעניינו של השר לשעבר, צחי הנגבי. עם תחילת החקירה הפלילית נגדו בפרשת המינויים במשרד לאיכות הסביבה, התעורר צורך כפול - להרחיקו מיידית מתפקיד השר לביטחון פנים, ובנוסף, לוודא כי בכל תרחיש שהוא, גם אם החקירה תסתיים בלא כתב אישום, הוא לא ישוב לתפקיד זה. זאת, הן כדי לשחרר את החוקרים מכפיפות לשר החשוד, והן כדי להסיר את החשש שלאחר תום החקירה, ישוב הנחקר לעמדת מפתח של מי שאחראי על קידומם של אותם קצינים. ג

ם בג"ץ השתכנע מהרציונל, אך נקט עמדת ביניים, שלפיה די בכמה חודשים בטרם יזכו שוב השיקולים הפוליטיים למעמד בכורה בשאלת הרכב הממשלה.

מסר מהשופטים לנתניהו

כעת מבקשים ליברמן וסנגוריו להשיב את האימה הזאת על כנה, הפעם משר החוץ, בסיועו האדיב של ראש הממשלה. זו איננה מדיניות כללית ערטילאית; יש בצידה תכלית קונקרטית הנוגעת לרזולוציה העדינה ביותר של טקטיקת המשפט.

תשובתו המפורטת של ליברמן לכתב האישום, הנחשפת היום, חושפת את שני המסלולים העיקריים שבכוונת סנגוריו לצעוד בהם, בדרך לזיכוי המבוקש: האחד במישור המשפטי, המתמקד בטענה שכל פעולותיו של ליברמן כלל אינן מגבשות עבירה פלילית; והשני במישור הראייתי, שמטרתו לערער את מהימנות עד המפתח המסתמן במשפט, סגן השר היוצא דני איילון.

במצב של גירסה מול גירסה - גירסתו המפלילה של איילון מול עדותו המיתממת של ליברמן - תהיה חשיבות רבה לעדויות תומכות, של חברים אחרים בוועדת המינויים ואנשי משרד החוץ, ובשאלה באיזו מהגירסאות יתמכו.

פתיחת משפטו של ליברמן, שהיה בה הרבה טקס אך רק מעט תוכן, שימשה הזדמנות להיווכח לא רק מה צפויה להיות טקטיקת ההגנה, אלא גם לסמן את הלוך הרוח השיפוטי. המועדים שקבע ההרכב, בראשות השופטת חגית מאק-קלמנוביץ, לשלב ההוכחות, מסמנים עמידה קשוחה ואיתנה אל מול הלחצים הפוליטיים: נשיאת בית המשפט, שולמית דותן, שירתה את שיקוליו הפוליטיים של ליברמן בהחלטתה לעכב עד לאחר הבחירות את הקצאת התיק להרכב שופטים וקביעת מועד לתחילת המשפט.

דווקא החלטת שופטי ההרכב לנהוג כעת באורך-רוח, ולהמתין חודשיים עד לשמיעת העדים, מקפלת מסר הפוך לפוליטיקאי שעל ספסל הנאשמים: ההליך המשפטי יצעד בתלם, במסלולו ובקצבו, גם אם ראש הממשלה ושותפו הבכיר משחקים בשמירת כיסאות.

צרו איתנו קשר *5988