קטע עם בנים

ההתנפלות על מורי התיכון מכפר-סבא, שהתבקשו לחוות את דעתם בקצרה על התלמידים שהיו אמורים לצאת במשלחת לפולין בכדי לרכז אותה במסמך, ששוגר בטעות על-ידי רכזת המשלחת לתלמידים בדואר האלקטרוני, מוגזמת.

נכון, זה לא נעים, בכלל לא נעים, לגלות שהמורים שלך חושבים שאתה סוציומט, או שאומרים שלבת שלך יש "קטע עם בנים", אבל אם מנטרלים את השפה הלא ממש - בכלל לא למען האמת - פוליטקלי קורקט שבה השתמשו אנשי החינוך, הכינויים שהדביקו לכל תלמיד ותלמיד לא התכוונו לפגוע, אלא להגדיר אותם.

לפני יציאה לטיול כזה, הרחק מההורים, התבקשו המורים לתייג את הילדים, ככלי עזר למי שאמור ללוות אותם, בקשה לגיטימית לגמרי למי שאמורים לקחת אחריות על קבוצת מתבגרים פרועה, בכדי לדעת למי צריך לתת תשומת-לב מיוחדת, בגלל בעיות רגשיות כאלה או אחרות, על מי אפשר לסמוך ועל מי להשגיח.

אם יש נערה שיש לה חולשה לבני המין השני, רצוי לפקוח עליה עין כדי שלא יקרו דברים שלא רצוי שיקרו במשמרת על הצוות החינוכי, ואם מישהו לא חברותי, כדאי לדאוג שלא יהיה בודד. זה לגיטימי לגמרי, כמו שלגיטימי כששולחים לעתים ילדים לאבחון פסיכולוגי, המאבחן משתמש במינוחים שמגדירים את הילד, כחלק מעבודתו.

להגיד שאני משתגעת על שפת הדיבור הזאת? ממש לא. אבל בואו נזכור שזו הייתה התכתבות פנימית שלא הייתה אמורה להגיע לידיעת התלמידים.

אם בוחנים לעומק את ההגדרות, שהיו צריכות להכנס לטבלת אקסל, ולכן היו חייבות להיות תמציתיות, לא נאמר שם שום דבר שאינו ראוי. המורים לא דיברו על סגנון הלבוש של בני-הנוער, על גודל החזה של התלמידות, אם הן קיימו יחסי מין או לא, אלא דברים ענייניים כמו "סוציומט וחכם" שאפשר היה להגדיר כ"מבודד ואינטליגנט", "תינוקת מגודלת" שניתן לנסח בקלות כ"ילדותית", ו"קטע עם בנים" - ל"נמשכת לבני מינה".

הרי אם היו מנסחים זאת כך, בלשון מצוחצחת, לאיש לא היו טענות. זאת להבדיל מהטענות הקשות שצריך להפנות, למשל, לעבר טייסי חיל האוויר, ששוחחו ביניהם לפני כשבועיים בקשר הפנימי, ולא שמו לב שמאזינים להם במגדל הפיקוח של תל-נוף. הטייסים דיברו בלהט על פקידות המבצעים במגמת המסוקים ועל אחת "זורמת" עם קעקוע למעלה בצד, וכל זה דקה אחרי שהושק קמפיין מאסיבי בחיל נגד הטרדות מיניות.

אצל מורי התיכון בכפר-סבא לא היו הטרדות מיניות וגם לא הערות סקסיסטיות, לא הייתה פגיעה מכוונת בתלמידים, אלא שימוש לא מושכל בשפת דיבור, שהפך לנחלת הכלל בהרף לחיצה על המקש הלא נכון במחשב.

כמובן שהתלמידים קפצו על המציאה בחפץ לב. הרי אין תענוג גדול יותר מלתפוס את מוריך בקלקלתם ולעשות להם 'זובור' פומבי שזוכה לתמיכת ההורים והתקשורת, ולכן חייב להילקח בערבון מוגבל מאוד.

אין ספק שיש לרענן נהלי דיבור, שיח והתכתבות עם צוות בית-הספר. לזכור ולהזכיר שיש הבדל בין דברים שאומרים, בעל פה, בחדר מורים לבין דברים שנכתבים במסמך שעלול להגיע בדרך כזו ואחרת, מכוונת או לא, לעיניים הלא נכונות.

אבל מכאן ועד השעייה קולקטיבית, או מיני עונשים חמורים למורים שחלקו מידע לגיטימי בשפה לא לגיטימית - הדרך עוד ארוכה. ובינינו, גם מאוד מיותרת.