חסימה שלא חוסמת

מפתה, אבל מריח כמו משהו שמתקרב לפגיעה בדמוקרטיה

קול תרועה נשמע היום (ד') באמצעי תקשורתנו: שינוי פני המפה הפוליטית בישראל. הסנונית המבשרת את האביב הזה היא הכוונה להעלות את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ל-4%. זה ישנה את המפה? במקרה הטוב, זה יפשט אותה בכך שיהיו פחות מפלגות, אבל זה לא שינוי מפה. כדי שהמפה תשתנה צריך שיהיו זעזועים ושינויים באידיאולוגיות ובכיווני הדרך של מפלגות ואנשים. כל עוד הדברים הללו נשארים סטטיים, זה לא ממש משנה אם הם קיימים במספר מפלגות קטן או גדול.

53 שנות אחוז אחד

אבל אנחנו ממש רותמים את הסוסים לפני העגלה. בינתיים, רק מדברים על הקטנת האחוז. בינתיים, רק מסכימים על כך. בינתיים, עוד מעט כנראה יעשו מזה חוק. אבל כל הדברים הללו אינם מבטיחים ששינוי זה אכן יונהג בפועל. אתם יודעים כמה פעמים כבר דובר על כך? אתם יודעים כמה זמן לקח להעלות את הרף מאחוז אחד לשניים הקיימים היום? 53 שנים (1951-2004).

האמת שזה לא כל כך מופרך. שינוי אחוז חסימה הוא עניין רציני ביותר, הוא קשור כתאום לזכות הציבור לבחור ולהיבחר. באופן אידיאלי, בכלל לא צריכה להיות חסימה, כפי שהיה בראשית המדינה. אז היה רק מפתח שנוצר על-פי מספר המצביעים. זו הדמוקרטיה בטהרתה. זה הייצוג האולטימטיבי.

כשמדברים על חסימה, גם היום, זה לא כדי לשפר את השיטה, אלא כדי לייעל אותה. חשוב להבחין בין שני מושגים אלו, כי שמעתי לא מעט פוליטיקאים מדברים על שיפור. מבחינת הדמוקרטיה נטו, אולי ההיפך הוא הנכון.

רק חוסר נוחות

אני חייב להודות: אני לא מת על חסימה. כל צורה של חסימה, בכל תחום ומצב. החופש עדיף בעיני כאשר הוא אינו פוגע בחוק ובשלום הציבור, כמובן. בבחירות ללא חסימה אין שום פגיעה כזאת. יש רק חוסר נוחות בגלל ריבוי האנשים שאיתם צריך לשאת ולתת. אבל בצד חוסר הנוחות, יש אפשרות לקבל לכנסת גורמים ואנשים לא צפויים, לא ממוסדים, מעניינים, מקוריים. אולי כאלה שירעננו את האווירה הכבדה בכנסת. אולי בעלי כישורים חשובים, שאין להם את הכישורים ואת הרצון למצוא חן. זה יכול לפתוח המון אפשרויות - לא כולן חיוביות, כמובן, אבל גם כאלה.

ארבעה אחוזים? זה נשמע מפתה לאלה שהיעילות חשובה להם. לי זה מריח כמו משהו שמתקרב מאוד לפגיעה בלב הדמוקרטיה. אחוז אחד היה יותר קרוב לשניים מאשר לאפס. שניים מגיעים עכשיו לארבעה, וזה כבר קרוב מדי לטעמי לחמישה ושישה, ואולי יום אחד לשמונה, שזה כבר לא ייצוג שוויוני. שזה כבר לא ממש דמוס (עם) קרטוס (שלטון). אני מעדיף יותר מפלגות מאשר פחות דמוקרטיה. תאמינו לי, הרבה יותר בריא.