עשן כחול-לבן

נתניהו מקבל שני שותפים שאינו מאמין להם ולא סומך עליהם

ממשלת ישראל ה-33
 ממשלת ישראל ה-33

חצי שעה לאחר שהחלו הדיווחים הראשונים כי לפיד הכניע את הליכוד וקיבל את תיק החינוך, הגיע ראש הממשלה, מלווה ברעייתו, להיפרד מהשותף הכי אינטימי שהיה לו בקדנציה האחרונה, אהוד ברק. נתניהו עלה לבמה שפוף ומבואס. פעם אחת מהאונס הקואליציוני הברוטאלי שעבר, פעם שניה מהפרידה משר הביטחון.

ראש הממשלה לא קרא מהכתב. הוא דיבר בעל פה תוך שהוא מישיר מבט אל עבר ברק, השותף הכי קרוב אליו, האיש שאתו ניהל את המדינה, החבר מהסיירת, היחיד שסמך עליו בקדנציה האחרונה.

אפשר רק לנחש מה עבר לנתניהו בראש בעודו מרעיף שבחים ומחמאות על ברק: ממי אני נפרד, הרהר לעצמו ראש הממשלה, ואת מי אני הולך לקבל כשותפים. אני עוד אקרא לך, חשב נתניהו בליבו, אנשים כמוך לא אומרים לא כשהמדינה מבקשת. אם רק היה יכול היה פותח בקריאות אהוד, אהוד אל תלך.

מבטו החמוץ של נתניהו לימד שהוא מתחיל להפנים: החל מהיום הוא מקבל במקום ברק שני שותפים שהוא מתעב, שהוא חושד בהם, שהוא לא מאמין לאף מילה שלהם. מסע ההשפלה חסר התקדים שהעבירו אותו יאיר לפיד ונפתלי בנט, רק העכיר עוד יותר את הדם הרע שזורם בינו לבינם ממילא. כמה סמלי היה האירוע הזה אתמול, ששם חוצץ בין קדנציית החלומות הקודמת, לבין הקדנציה מהגיהינום שמחכה לנתניהו עכשיו.

מלכתחילה הסופר-גלו שחיבר בין לפיד לבנט והביא לנישואים בכפייה, היה התיעוב לנתניהו והעובדה שהם ראו בו אויב משותף. העוינות לנתניהו היתה כל כך גדולה עד שהביאה לטשטוש ההבדלים בין שתי המפלגות שהיו קודם לכן בכלל עוינות אחת כלפי השנייה.

עד עכשיו זה היה רק הספתח, ערב החתונה. בנט ולפיד הם המנצחים הגדולים שהצליחו להשתלט על התיקים המשמעותיים, הוציאו את החרדים, קבעו לנתניהו את גודל הממשלה ואת מספר השרים, אבל זה היה רק הפרומו. בשבוע הבא ייגמרו המסיבות, הצילומים אצל הנשיא ותפירת החליפות, וחיי הנישואים האמתיים יחלו. איתם יגיעו התקציב, הגזירות והרפורמות. מרגע שייכנסו למשרדיהם ינסה כל אחד מהם לשבש לשני את התוכניות, הם יכשילו זה את זה, וימררו אחד לשני את החיים.

טבלת ייאוש

המבחן הראשון של לפיד יהיה העברת התקציב. זה יהיה מבחן קצר ומהיר. אם לא יעבור אותו בהצלחה, בתוך ארבעה חודשים יהפוך לפיד לעמיר פרץ של משרד הביטחון. ב-100 הימים הקרובים יאלץ לפיד התמודד עם גזירות כלכליות קשות שינחיתו מכה קשה על תומכיו. זה לא יהיה קל. הוא יצטרך לגייס תמיכה פוליטית ולקבל גיבוי מראש הממשלה שדווקא ישאב הנאה מלראות את לפיד מתרוצץ בוועדת הכספים ומתרסק באוצר.

לא צריך להיות מתמטיקאי גדול בשביל להבין שאת תמיכת חברי הכנסת החברתיים של הליכוד לפיד לא יקבל. למאוכזבים שיישארו ללא תיק יהיה קשה להתנתק מתחושת התבוסה והם יבקשו לנקום בשר האוצר, שבמידה רבה בגללו הם לא מתרווחים בכורסה, ובנתניהו שהביאם עד הלום עם 20 מנדטים בלבד. קשה לראות איך יצליח נתניהו לשלוט בהם, או איך יוכל לכפות על רובי ריבלין, סילבן שלום וציפי חוטובלי משמעת קואליציונית, בעיקר כשהם סבורים שזו הכהונה האחרונה שלו.

נתניהו בקדנציה הזו יהיה נמר של נייר, ראש ממשלה שעומד בראש הסיעה הקטנה ביותר אי פעם. סיעת נתניהו בתוך סיעת הליכוד תמנה במקרה הטוב שמונה חברים. למעט אקוניס, שטייניץ, אדלשטיין, הנגבי, לבנת וארדן, יראו עצמם כל הדני דנונים והמירי רגבים משוחררים מכל מחויבות. נתניהו יהיה ראש ממשלה ללא חיילים, שבוי בידי שותפיו הקואליציוניים.

מצבו של נתניהו כל כך חמור שגם הרוב שבו הוא מתגאה שיהיה לו בממשלה, יהיה לא משמעותי ולא רלוונטי. לרבים מהם הבטיח שדרוג, מרביתם נשארו במקום או שודרגו לאחור. נתניהו הם אומרים, הקריב את המקורבים. אוח, כמה שהם מקנאים עכשיו בכחלון.

נתניהו מתחיל את כהונתו השלישית בנקודה הכי חלשה. ההישג העיקרי שלו הוא קניית זמן. לא נותר לו עכשיו לקוות שבעוד חצי שנה יפרידו התהליך המדיני או הגזירות הכלכליות בין לפיד לבנט. בינתיים הוא יכול לשקוד על הכנת טבלת הייאוש עד לפריימריז לראשות העבודה. אולי משם תבוא לו הישועה.

חינוך או שנמוך

מיום שהכריז על הבחירות ועד סגירת הקואליציה אין טעות שנתניהו לא עשה. אם ללפיד היה קמפיין של "אפס טעויות" בעגה הפוליטית, אז אצל נתניהו זה היה בדיוק ההיפך: 100% טעויות. בעוד ביש עתיד שמרו על שתיקה ונשכו שפתיים גם כשבתקשורת דיווחו כי הממשלה תמנה 25 שרים; שלפיד מפחד להיות באוצר; או שהברית עם בנט זה כבר לא מה שהיה; בליכוד יצאו בקמפיינים נגד לפיד ובנט, שחררו כותרות וספינים, והשקיעו את הזמן בכריית בורות שבסוף רק הליכוד נפל לתוכם.

השיא היה אתמול, כשנתניהו הציב אולטימטום ללפיד, איים, התפתל, ואז התקפל בעצמו ונשבר. זחילות כאלה מאז הטירונות הוא לא זחל. את מה שעבר בחודש וחצי האחרונים לא עבר נתניהו בכל תקופתו בסיירת מטכ"ל. אחרי שדחה את ההזמנה הראשונה לבנט, כל העסק לא היה יכול להיגמר אחרת. הוא רק היה יכול להיות הרבה יותר קצר.

בבוקר שאחרי גם ב"יש עתיד" מודים שהשפלה אחת היתה יכולה להיחסך מנתניהו: המאבק על תיק החינוך. שי פירון כבר היה מוכן לוותר, אלא שהקמפיין שבו פתח גדעון סער להשארתו בתפקיד, רק עודד את לפיד להתעקש על התיק. בימים האחרונים הפך הקמפיין על תיק החינוך לקמפיין הכפשה אישי. אי אפשר היה להתבלבל ולחשוב שכל הסיפורים שצצו בו זמנית על פירון, או הקמפיין המתוזמר והמביך של ארגוני המורים וגופים אחרים הנסמכים על שולחנו של סער, הם יד המקרה. לאנשיו של לפיד היה ברור שיש מי שחפר, חיפש והפעיל כתבים וארגונים כדי לסכל את המינוי. סער נלחם כאריה אך נכשל בהבנת המציאות. הוא לא ידע מתי להפסיק. וזה בדיוק מה שסתם את הגולל על הסיכוי שלפיד יסכים לפשרה והקרב על החינוך הפך לקרב המנהיגות הראשון של לפיד שיצא להגנה על חברו הטוב. עכשיו כל הארגונים האלה תקועים עם פירון.

זו לא הפעם הראשונה שסער הוריד את הדיון לפסים אישיים מול לפיד, נזכרו השבוע ביש עתיד. במהלך הבחירות התעמת סער עם לפיד בראיון, שיותר הזכיר דו קרב, בתוכנית "מערכת בחירות" של דנה ויס ואודי סגל. סער, שלגלג אז על לפיד שלא סיים בגרות, לא הסתפק בהשפלה הפומבית בערוץ 2, והעלה את הריאיון לעמוד הפייסבוק שלו. עכשיו, אומרים ביש עתיד, האיש ללא תעודת בגרות עשה לשר החינוך בית ספר.

איפה הצביעות

משקיפים פוליטיים ותיקים השתוממו השבוע לנוכח קמפיין "איפה הכסף" שבו פתח נתניהו במטרה לדחוק את לפיד למשרד האוצר. צריך לא מעט תעוזה הם חשבו בינם לבין עצמם, כדי לתדרך כתבים שלפיד אינו מעוניין באוצר, וגם אמונה שלמה שהזיכרון הציבורי קצר, שהוא לא זוכר איך ב-2003 סירב נתניהו עצמו להתמנות לשר אוצר.

כששרון הציע לו אז את התיק, נתניהו לא שש לקחת אותו על עצמו. הוא התנה את מינויו בכך שיעמוד בראש הקבינט החברתי כלכלי, יהיה חבר במטבחון המצומצם, בעל זכות וטו בהחלטות הנוגעות לבנק ישראל, שרשות החברות תישאר במשרד האוצר, וגם דרש מהבוס הגדול שיחתום על מסמך לפיו יתמוך בו ויעניק גיבוי למדיניותו הכלכלית. נתניהו חשד אז בשרון שהוא מפיל עליו תיק וסירב להצעה. המגעים בין נתניהו לשרון נמשכו אל תוך הלילה. אחרי שעות ארוכות מורטות עצבים, ולאחר שיצאה הודעה רשמית של הממשלה כי נתניהו סירב לכהן כשר אוצר, הוא התרצה. כמעט כל דרישותיו של נתניהו התקבלו, למעט רצונו לשמש גם סגן ראש הממשלה. השבוע הגדירו בסביבתו של נתניהו את דרישותיו של לפיד כחזירות. אולי זה הזיכרון שתעתע, אולי הצביעות.

חרף חששותיו של נתניהו, כהונתו באוצר היתה מוצלחת ושדרגה אותו פלאים (בניגוד לקודמו בתפקיד, השר סילבן שלום שיצא חבוט מהמשרד הזה. אגב, בכירי האוצר טוענים עד היום כי נתניהו בסך הכל קטף את פירות עמלו של קודמו וזה חלק מהרקע לדם הרע שזורם בין השניים). דווקא תיק האוצר הוא זה שבנה אותו כמנהיג, ולא תיק החוץ. למעשה, האוצר הוא שסלל את דרכו של שר האוצר דאז לראשות הממשלה. מעניין האם ההיסטוריה הזאת תחזור על עצמה.

ממשלת ישראל ה-33
 ממשלת ישראל ה-33