הדילמות של "גזבר המדינה"

שר האוצר צריך לאמץ מתווה שלא יפגע במאיצי הצמיחה של המשק

שר האוצר, יאיר לפיד, עומד תמיד בפני חלופות קשות. הוא צריך למלא את תפקיד גזבר המדינה, אך במקביל הוא צריך לממש את יעדיו כמי שמשפיע באופן חיובי על הצמיחה ועל הרווחה של המדינה והאוכלוסייה. לפיד, נמצא בפני צומת מכריע בניהול תקציב המדינה. כ"גזבר" הוא חייב לקצץ 25-30 מיליארד שקל (3% תוצר) בגירעון, ללא פגיעה חמורה מדי בצמיחה ובמערכות הרווחה של המשק.

"למזלו" של שר האוצר, גם אם הוא יקצץ 25-30 מיליארד שקל בגירעון, הפעילות התקציבית הממשלתית תגדל ב-3%, כך שלא יהיה לקיצוץ אפקט שלילי על רמת התוצר. ההשפעה השלילית תהיה רק מצד המסים. זאת ועוד, גם לאחר הקיצוץ, רוב מרכיבי ההוצאה התקציבית יעלו, או לא ישתנו, והקיצוץ יהיה יחסית למתווה "הטייס האוטומטי".

בתנאים אלה, ראוי ששר האוצר יקבע מתווה שלפיו אין לפגוע במאיצי הצמיחה של המשק. עליו להימנע מפגיעה בתשתיות הפיזיות, בחינוך ובמו"פ, ובנוסף עליו להימנע מפגיעה בתקציב הבריאות שנשחק משמעותית בשנים האחרונות.

אם תתקבל הכרעה מסוג זה, היא תעביר את עיקר נטל הקיצוץ על 4 תחומים - מסים, ביטחון, קצבאות ושכר עובדי המדינה. הדילמה היא, שכל מרכיב "ייאלץ" להיות גדול בהיקפו, וראוי שיפגע באופן מינימלי בסיכויי הצמיחה של המשק ובחלוקת ההכנסות.

ביטול פטורים מזיק פחות למערכות המשקיות ומקטין עיוותים. ראוי לבטל את הפטורים ממע"מ על ירקות ופירות, על שירותי תיירות, ועל "חוק אילת", ולהכביד במידת מה במיסוי על חברות רב-לאומיות וטכנולוגיות (השפעה עתידית בעיקר). זאת, באמצעות קביעת מס מינימלי של 10% (אך לא פחות).

הדילמה היא, שההשפעה התקציבית של יישום ההצעות לעיל, לשנת 2014, אינה עולה על 2-3 מיליארד שקל, שהם סכום קטן למדי יחסית לגירעון. מכאן, שבכל מקרה תידרש העלאת מע"מ של 1% (דבר שיתרום כ-5.3 מיליארד שקל), וכן העלאה של 1% בכל מדרגות המס, להוציא את המס השולי העליון (שכבר הועלה ל-50%) - דבר שיביא לתחזית הכנסות של כ-3.2 מיליארד שקל.

בסך-הכול העלאת המסים נאמדת ב-1% של תוצר, 10 מיליארד שקל, והפגיעה בכלכלה וברווחה תהיה שולית, וכך גם ההשפעה על חלוקת ההכנסות תהיה קרובה לניטרלית, כי מדובר במע"מ רגרסיבי קל, ובמס הכנסה פרוגרסיבי קל.

מוצע, לא לפגוע בפטור ממס על קרנות ההשתלמות ללא הסכמה של העובדים. יש להישמר מ"המצאה" של מסים חדשים אשר קשה מאוד ליישמם בפועל ואשר לא ייתנו הכנסות ממשיות בטווח הקצר, דוגמת מס עיזבון, מס שבח וכדומה.

לא ליצור עיוותי מסים קשים

בנוסף, יש להקפיד לא ליצור עיוותי מסים קשים כמו פערי מיסוי בין יחידים (מס שולי) ובין חברות, ולהימנע מהכבדה על שווי שימוש של רכבי ליסינג, כאשר במציאות היום מערכת המס היא ניטרלית בין שימושי הרכב השונים.

הקיצוץ הנדרש בקצבאות הילדים הוא של 2-3 מיליארד שקל, והוא יחייב קיצוץ רוחבי. זאת, בנוסף לקיצוץ בקצבאות של הילדים השני, השלישי והרביעי, שהן גבוהות משאר הקצבאות. יבוצע אף קיצוץ בביטחון של כ-4 מיליארד שקל, שהוא אפשרי. זאת, במסגרת מתווה ברודט.

העלאות השכר בסקטור הציבורי גלשו בשנתיים האחרונות בכ-8 מיליארד שקל, כך שקיצוץ שכר רוחבי, של מספר אחוזים, הוא הכרחי. קיצוץ כזה יכול "לתת" כ-3 מיליארד שקל לתקציב. יתר הקיצוצים צריכים להתפזר בהתאם להעדפות אחרות הקשורות להסכמים הקואליציוניים, ולסעיפים אחרים בכל המשרדים, שלהם אין השפעה שלילית על הצמיחה.

מדינת ישראל נדרשת לקיצוץ משמעותי בגירעון כדי להימנע ממשבר פיננסי. הכרעות מוטעות ביחס ליעדי הקיצוץ יביאו להאטה בצמיחה ולקשיים תקציביים חמורים בעתיד. לכן, אחריות שר האוצר היא גדולה מאוד ועליו להיערך לקיצוץ העומד בקריטריונים כלכליים, חברתיים ומיסויים, כמו גם להמשך עידוד מרכיבי הצמיחה העיקריים במשק.

הכותב הוא כלכלן ראשי ב"פעילים" והממונה לשעבר על הכנסות המדינה