הפוליטיקה של הזיכרון: בחירת שם לרחוב היא קרב פוליטי

בחירת שמות הרחובות היא קרב פוליטי של אג'נדות ואידיאולוגיות, בעיקר סביב שמות של אישים ■ מה אפשר ללמוד על חברה שבה מונצח רחבעם זאבי בגאון, אבל אין כל תוכנית לקרוא רחוב על שמו של אמיל גרינצוויג? ■ קרבות רחוב

כבר יותר מעשור מתגלגלת בפרוזדורי כיכר ספרא בירושלים, מקום משכנה של העירייה, סאגת רחוב ישעיהו ליבוביץ - שעד לרגע כתיבת שורות אלה לא ברור כיצד תסתיים.

בתחילת החודש הייתה אמורה לעבור את המשוכה האחרונה ההצעה לקרוא רחוב על שמו של המדען-פילוסוף השנוי במחלוקת, בתום דרך חתחתים פרוצדורלית, אולם לבסוף ירדה מסדר היום של מועצת העיר מחשש שלא תקבל רוב בפורום הקיים. שוב ושוב, הצעת נציגי סיעות השמאל לקריאת רחוב על שמו של ליבוביץ' נתקלת בחומה בצורה של התנגדות מצד נציגי הימין והסיעות הדתיות, על רקע התבטאויותיו ששללו ממנו עוד בחייו גם את קבלת פרס ישראל. "אדם שכינה את חיילי צה"ל יהודונאצים לא יקבל רחוב על שמו", הכריז אהוד אולמרט כראש העיר כאשר הנושא עלה לראשונה.

ליבוביץ לא לבד: מעל 11 שנה חלפו מאז מותו של ארנן יקותיאלי, חבר מועצת ירושלים מטעם מרצ, ורחוב מיוחל על שמו טרם נקבע. יריביו הפוליטיים לא נותנים מנוח, ועל אף האישור בדרגים הראשונים, ההחלטה הסופית נדחית שוב ושוב.

אלו רק דוגמאות לדרמות המתחוללות מאחורי הקלעים של הוועדות האמונות על קביעת שמות רחובות לדורות.

כשטרומפלדור הונצח ברחוב הגידם

"יש אג'נדה בבחירת שמות לרחובות", אומר פרופ' מעוז עזריהו, גיאוגרף של תרבות באוניברסיטת חיפה, כותב הספר "על שם - היסטוריה ופוליטיקה של שמות הרחובות בישראל" (הוצאת "כרמל"). "יש בתהליך פוליטיקה וזו לא מילה גסה, וכמו הרבה דברים לא המצאנו את זה - השורשים בפריז במאה ה-18".

לדבריו, גם כשרצו לקבוע שמות ציוניים, צצו קונפליקטים. "יצחק בן צבי הירושלמי, שהיה חבר ועדת השמות וקנאי גדול לעברית, לא רצה שמות שאינם עבריים ומצא לזה פתרונות. כך טרומפלדור הפך לרחוב 'הגידם' או 'יוסף הגלילי'".

רחוב "הגידם" בירושלים, למשל, הפך בתום שנים ארוכות של לחץ מצד התושבים לרחוב טרומפלדור - אך גם אז התעורר ויכוח ארוך וממושך על איות השם: האם ב-ט' או שמא בגרסה הבית"רית, "תרומפלדור". בחיפה הוא הפך לרחוב יוסף.

גם במקרים אחרים הביאו קולות התושבים לשינוי שם רחוב. כך הרחובות "עולי הגרדום" ו"הרוגי מלכות", ברמת-החייל בתל-אביב, שעוררו פלצות בקרב יושבי השכונה, הוציאו אותם למאבק בעירייה. בירושלים יצאו תושבי הר חומה נגד קריאת רחוב על שמו של הרב כדורי, וטענו כי קריאת רחובות השכונה על שם רבנים היא שלא בהתאם לצביונה. עוד ביקשו להוסיף שמות נשים ברחובות. האישה היחידה המונצחת בשכונה - שום דבר לא מקרי - היא הרבנית והמחנכת נחמה ליבוביץ - אחותו של מושא המחלוקת הנושנה ההיא.

לא רק שם, מיקום

אף ששמות הרחובות הפופולריים ביותר הם דווקא של עצים, על-פי עזריהו, חלק ניכר מהשמות הוא סביב הנצחה של אישים. "הוויכוחים הם בעיקר סביב דמויות שנויות במחלוקת, דוגמת פרשת ליבוביץ - שבהרצליה כבר הוכרעה. כצפוי, הגופים המזוהים עם הימין יהיו נגד, ואלו המזוהים עם השמאל יהיו בעד. אך יש גם סיטואציות הפוכות, כמו סביב הנצחת אדם כרחבעם זאבי".

חביבה אבי-גיא, יו"רית ועדת השמות בעיריית תל-אביב, מציינת כי עם כניסתה לתפקיד הציבה לה למטרה להוסיף שמות נשים ואישים ערבים לשמות הרחובות בעיר - לא מושאי הנצחה פופולריים. "מספר הנשים הוכפל במהלך שתי קדנציות, ושמותיהם של 6-7 ערבים הונצחו", היא מסכמת לעת עתה.

לאור הקונפליקטים, מציין עזריהו, קיבלו ישובים שונים החלטה עקרונית שלא להנציח אנשים, כמו ערד וכרמיאל, שבחרו נושאים שונים ואחרים לבנות עליהם את עירם. במקרים שירצו בכל זאת לעקוף את הכלל, תמיד אפשר למצוא פתרונות - כמו הנצחה בשם בית-ספר.

כך ששמות הרחובות משקפים את יחסי הכוחות הפוליטיים, ההעדפות התרבותיות והקדימויות האידאולוגיות של ערים שונות והעומדים בראשן, ועומדים לא מעט במוקד שתדלנות של מקורבים ושל קרובים לצלחת.

באילו אמצעים מופעל לחץ? "כותבים מכתבים", אומר עזריהו. "ארגון יוצאי הלח"י שלח מכתבים להנציח את אברהם יאיר שטרן, אז האיגוד להנצחת משה דיין עומד על הרגליים. אחר-כך עוברים לפוליטיקה ברמה הנמוכה, עם קשרים ולובי וחבר מועצה שלוחץ על העניין".

גם כשמאושר עקרונית שם רחוב, נותר עניין המיקום. גם לא תמיד קיימת תמימות דעים: כך, הודיעו משפחות ליבוביץ ויקותיאלי כי קריאת שם רחוב על שם יקיריהן תיעשה רק בתחומי הקו הירוק - כך ששכונות כמו פסגת זאב וגילה הירושלמיות נותרות מחוץ לתחום.

"ארלוזורוב: רחוב לפני בן-אדם"

"בתל-אביב אפשר היה להתחיל לראות כניסה של סמלים ושמות של הימין כבר בתחילת שנות ה-70", מציין ד"ר עמית פינצ'בסקי, מרצה בכיר בחוג לתקשורת של האוניברסיטה העברית, שפרסם בעבר מחקר תחת הכותרת "קריאת שמות הרחובות בישראל כטקסט אידאולוגי".

"שלמה להט (צ'יץ') נכנס לתפקיד ומינה יו"ר ועדת שמות מצד מסוים של המפה הפוליטית, וכך החליטו לתקן כל מה שמפא"י עשו. לא בכדי כל רמת-אביב ג' מציינת שמות הרוגים של הלח"י והאצ"ל. בשביל מפא"י, מדובר בטרוריסטים - ועוד עשו טקס עם ותיקי הלח"י ושרו את ההמנון. הייתה תחושה שעושים צדק היסטורי".

אולם המטרה האידאולוגית לא בהכרח מושגת: "מי יודע היום מיהו אבא אחימאיר ומה אומרים השמות מבחינה פוליטית? גם ארלוזורוב הוא קודם רחוב ורק אחר-כך בן-אדם. היומיום שוחק, לטוב ולרע".

דוגמה מעניינת היא העיר שדרות, שבה נבנו בשנות ה-90 שכונות חדשות לקליטת העלייה מרוסיה, ובמקביל הוחלפו שמות הרחובות בחלקיה הישנים של העיר. בעוד אלה הוותיקים השילו מעליהם כובד ומשמעות, והפכו מ"ההסתדרות" לשמות בסגנון "נאות הדקל" - הרי שבשכונות לקליטת העולים נבחרו שמות כמו "גולדה מאיר" ו"משה דיין", לצד שמות מהתנ"ך. "מצד אחד יש כאן מן טקס חניכה, כמו להכניס לעניינים את העולים החדשים", אומר פינצ'בסקי, "מצד שני, הם כמו אומרים: אנחנו כבר לא צריכים שמות כאלה".

פרויקט מתן השמות לרחובות במזרח ירושלים מראה כיצד ניתן להטמיע אג'נדה דווקא תוך נתינת "מנדט" לתושבים. רק לאחרונה אושרו שמותיהם של מעל 40 רחובות באזורים אלה, אולם גם כאן שמותיהם ניטרליים לחלוטין - הדירות, הגשר, גבעול הקש, פסי הרכבת, הסולם, המראה, הפרחים והמחצבות. השמות, הסבירו בעירייה, נבחרו על-ידי התושבים עצמם, אבל ככל הנראה הם הונחו מבעוד מועד שלא לבחור בשמות אישים, כדי למנוע מחלוקות.

מנגד, קיימות דילמות הפוכות: מה עושים אם אדם גדול מבקש לא לקרוא רחובות על שמו? אצל ראש הממשלה המנוח מנחם בגין החזיק הצו שנים רבות. כיום מתנוסס שמו, בין השאר, ברחוב ראשי בתל-אביב (דרך פתח תקווה) ובכבישי ירושלים.

"באמצעות שמות רחובות - אלו שניתנים ואלו שלא - אפשר לבדוק מה הם הגבולות של הקונצנזוס", אומר פינצ'בסקי. "כשדברים משתנים בשוליים, מבינים מה הקונצנזוס. זה שלליבוביץ אין רחוב ולגנדי יש - אומר משהו. יש גם משמעות לכך שאין רחובות כמו קמפ דיוויד או אמיל גרינצוויג".

עוד בחייהם

לא רק המתים מונצחים, גם החיים. לפני כשנה עלה לכותרות שמו של הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, עם חנוכת רחוב על שמו באור-יהודה. אם זה לא נשמע מספיק מוזר שהרחוב נקרא על שמו בחייו, הרי שקדמה לו גם כיכר מפוארת באחת מהכניסות לעיר. הנצחת אדם בחייו נחשבת חריגה בכל מקום, ומי שמחפש בכל זאת תקדימים יוכל למצוא את רחוב אוסישקין בירושלים, עליו הכריז אוסישקין עצמו כמתנת יום הולדת עצמית לגיל 70. גם הרחובות על שם ביאליק, דיזנגוף, אלנבי, אחד העם ובוגרשוב, זיכו את האישים לכבוד עוד בחייהם. גם חנוכת טיילת צ'יץ' בתל-אביב הביאה להרמת גבה או שתיים, דרך אלגנטית לעקוף את החוק העירוני הקובע שנתיים המתנה, ובאשדוד ובראשון-לציון הוקמו מוסדות על שמם של ראשי עיר בחייהם.