הפרטה בחסות עופר עיני

יו"ר ההסתדרות יקבל משר התחבורה הצעה שקשה לסרב לה

בעד

תוכנית הקמת הנמל הפרטי שקיבלה אור ירוק מראש הממשלה בנימין נתניהו היא מהלך מחושב ומתוכנן לפרטיו של המדינה, אשר מבטא שינוי אסטרטגי בתוכניותיה.

המדינה התייאשה מתהליך ההפרטה הזוחל של הנמלים הקיימים באשדוד ובחיפה והבינה כי היא עלולה ליצור במו ידיה מפלצת, שתהיה גרועה בהרבה מהקיים. העובדה שיו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד הפך לתומך הנלהב ביותר בהפרטת הנמל רק חיזקה בממשלה את ההבנה שחייבים לעצור ולהחליף כיוון - לפני שיהיה מאוחר מדי.

תהליך הרפורמה בנמלים החל ב-2005 והיה אמור להסתיים ב-2020 בהפרטה מלאה של הנמלים. העובדים, בתמורה לשלל הטבות שכר, שיתפו פעולה בתחילת הדרך, אך החלו להערים קשיים ומנעו את הנפקת 15% ממניות חברות הנמל, שהייתה אמורה להיערך ב-2010. ועדי העובדים, ששרויים במאבק תמידי מול הממונה על השכר באוצר, הבינו שהם עומדים לקבל רגולטור נוסף, רשות ניירות ערך, שתתחיל גם היא "לדחוף את האף" למערכת היחסים האינטימית שנרקמה בין הוועדים לבין הנהלת הנמל. בוועדים הבינו שהמשך הפעילות במתכונת של חברה ממשלתית היא מתכון לעוד ועוד ביקורת ציבורית, קולנית ופופוליסטית לעתים, ולתדמית ציבורית גרועה.

על רקע זה מקדם הוועד בנמל אשדוד בשנתיים האחרונות רעיון חדש: באמצעות הנהלת הנמל הוועד קורא למדינה למכור את השליטה בנמל למשקיע אסטרטגי. כיצד ייתכן שוועד העובדים תומך בהפרטה? פשוט מאוד. בוועד רואים מה קורה בנמלים דומים בעולם ומשוכנעים שבעל בית פרטי יהיה הרבה יותר נוח מאשר המדינה, על שלל מפקחיה.

עם בעל בית פרטי אפשר לסגור הבנות שקטות שישפרו את תנאי השכר של העובדים מבלי שאף אחד יידע.

אשדוד וחיפה נהנים כיום ממעמד של מונופול אזורי. מחירי ההובלה היבשתית הגבוהים יוצרים לכל נמל קהל שבוי, שאין לו אפשרות בחירה אמיתית בין השניים. כמעט כל היבואנים והיצואנים הגדולים שנמצאים דרומית לקו הרוחב ראשון-לציון משתמשים בשירותי נמל אשדוד וכל העסקים הדומים מקו חדרה צפונה עובדים עם נמל חיפה. משום כך אילו המדינה תפריט את הנמלים הקיימים היא תקבל מונופול פרטי במקום המונופול הממשלתי האזורי הקיים. גם חסידי ההפרטה הגדולים ביותר יודו שמונופול פרטי הוא הדבר היחיד שגרוע יותר ממונופול ממשלתי כושל ומסואב. במונופול פרטי האינטרס העליון של בעל הנמל הוא להסתדר עם העובדים - יעלה כמה שיעלה הלקוחות ישלמו ממילא כל מחיר.

אלא שעכשיו באה המדינה ומשנה דיסקט. במקום "רפורמה" ו"הפרטה" היא מקדמת את רעיון "התחרות הפנים הנמלית" למרות שבפועל מדובר בשני נמלים שיפעלו זה לצד זה. הרעיון הזה אינו המצאה ישראלית מבריקה אלא מודל מוכר שמופעל בהצלחה במקומות כמו נמל המבורג שבגרמניה.

שינוי מעניין נוסף נעשה בזהות מובילי היוזמה. את מהלך הפרטת הנמלים הובילה עד היום רשות החברות הממשלתיות, גוף חלש שאין לו גב פוליטי חזק. את הקמת הנמל הפרטי מוביל משרד התחבורה בראשות ה"בולדוזר" ישראל כץ.

כץ יציע לעופר עיני הצעה שקשה לסרב לה: העובדים בנמל החדש יוכלו להתאגד בתנאים דומים לאלה של עובדי הנמל הקיים. כך יקבל עיני עוד ועד וכוחה של ההסתדרות לא ייחלש. המפסידים הגדולים יהיו הוועדים בנמלים הקיימים - לא נעים אבל ממש לא נורא.