מנכ"ל משרד החוץ לשעבר: לא קיבלתי תכתיבים מליברמן לגבי מועמדים

כמו בשבוע שעבר, גם היום מסרו שני עדים מטעם התביעה גרסה התואמת את קו ההגנה ■ לדברי שני בכירים לשעבר במשרד החוץ, עמדתם המקצועית היא שהביאה אותם לתמוך במועמדות בן-אריה לשגריר בלטביה - ולא לחץ מצד ליברמן

חיזוק נוסף לגרסת שר החוץ לשעבר, ח"כ אביגדור ליברמן, במשפט המתנהל נגדו: היום (ג') העידו שני עדים נוספים מטעם התביעה: מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, יוסי גל, וראש אגף משאבי אנוש והדרכה במשרד לשעבר, שמעון רודד; ואולם, כמו בשבוע שעבר - גם היום עדויותיהם של עדי התביעה תאמו במידה רבה את קו ההגנה.

ליברמן מואשם במירמה והפרת אמונים, בכך שבמהלך כהונתו כשר החוץ פעל לקידום מינויו של זאב בן-אריה לשגריר בלטביה, זאת אף שבתפקידו הקודם של בן-אריה, כשגריר בבלארוס, הדליף לליברמן פרטים מתוך מסמך חיקור-הדין, שביקשה ממנו משטרת ישראל להעביר לשלטונות המדינה. זאת, במסגרת החקירה נגד ליברמן בפרשת חברות-הקש - תיק החקירה המרכזי נגד שר החוץ לשעבר, שנסגר מחוסר ראיות.

שני העדים היום, שניהם חברי ועדת המינויים של משרד החוץ בתקופה הרלוונטית, ביקשו להגן על עמדתם המקצועית שהיא זו שהביאה אותם לתמוך במועמדותו של בן-אריה לתפקיד השגריר, ולא לחץ שהפעיל עליהם ליברמן - כפי שטוענת הפרקליטות.

מאחר ששניהם מכהנים בתפקידים פעילים במשרד החוץ, אפשר שעדותם הושפעה גם מהערכה בדבר חזרתו האפשרית של ליברמן לתפקיד שר החוץ.

גל - איש משרד החוץ משנת 1975, המכהן כיום כשגריר ישראל בצרפת, ובתקופת מינויו של בן-אריה לשגריר בלטביה שימש כמנכ"ל משרד החוץ - אמר כי מאחר שלא הכיר באופן אישי את בן-אריה, תמיכתו במינוי התבססה על המסמכים שבתיקו של בן-אריה, שהוגשו לחברי ועדת המינויים. "היות והיכרותי עם המועמד בן-אריה הייתה ועדיין מינימלית, אני לא חושב שדרכינו הצטלבו אי פעם, אני יכול להניח שגיבשתי את דעתי מתוך קריאת התיקים" אמר.

כשנשאל גל אם קיבל מסרים משר החוץ ליברמן בנוגע למינויים כלשהם לתפקידים במשרד החוץ, השיב: "בתפקידי כמנכ"ל עבדתי קרוב מאוד כמתחייב עם שר החוץ. בדרך הטבע בשיחות עם שר החוץ החלפנו גם מדי פעם דעות על עובדים אלה או אחרים, אבל לא קיבלתי הנחיות או תכתיבים משר החוץ לגבי מועמדים מסוימים... עלו מדי פעם הערכות של עובדים מסוימים, לעתים הסכמתי עם השר, לעתים לא". לעומת זאת, בעדותו במשטרה העיד גל כי "כמובן שפה ושם היו מסרים".

ואולם, ביחס למסרים מלשכת ליברמן ביחס למינוי בן-אריה היה גל נחרץ יותר: "אליי לא הגיעו שום מסרים", הוא אמר. בתשובה לשאלת הסנגור, עו"ד גיורא אדרת, אם הייתה אליו "הנחיה, בקשה, רמיזה או פנייה משר החוץ ליברמן", בעניין המינוי של בן-אריה, ענה: "התשובה היא שלילית".

"האם שמעת מסגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, שליברמן ביקש למנות את בן-אריה", נשאל גל, והשיב: "לא זוכר דבר כזה".

גל ציין כי לא ידע "דבר וחצי דבר" באשר למקרה שבו הדליף בן-אריה פרטים מתוך מסמך חיקור הדין לליברמן, בתקופת כהונתו כשגריר במינסק שבבלארוס. בנוסף, אמר, הוא לא הכיר את הדוח שחיבר המפקח הכללי במשרד החוץ, ויקטור הראל, על תפקודו הלקוי של בן-אריה כשגריר בבלארוס.

"זה מעליב להשיב לשאלה"

במהלך עדותו הביע גל עלבון משאלתה של התובעת, שממנה נרמז שעדותו מוטה לטובת ליברמן, בשל העובדה שהוא מינה אותו הן למנכ"ל והן לשגריר בפריז. "אפילו האינסינואציה מעליבה ופוגעת", אמר גל. "זה מעליב אפילו להשיב על שאלה כזו. לא הייתה היכרות מעמיקה ביני לבין ליברמן, לא לפני המינוי שלי ולא אחריו. כל רמיזה בכיוון אחר היא מיותרת, לא ראויה להתייחסות. אני מקווה שאפילו לשוני הדיפלומטית המדודה הייתה ברורה".

גל אמר כי הן בוועדות מינויים לתפקידים זוטרים יותר במשרד החוץ, והן בוועדה למינוי ראשי נציגויות - שגרירים וקונסולים כלליים - שבהן היה חבר, שורר נוהג במשרד החוץ שלפיו נציגי הנהלת במשרד בוועדות מתכנסת לפני ישיבות הוועדה, בשאיפה להגיע למועמד מוסכם מטעם ההנהלה.

עם זאת - זיכרונו של גל בגד בו בכל הנוגע לישיבות, ככל שנוהלו, בנוגע למועמדותו של בן-אריה לתפקיד השגריר בלטביה. "ברוב המקרים השאיפה הייתה להגיע למועמדות מוסכמת", אמר גל, "בהחלט יכול להיות שהתקיימה ישיבה גם לקראת ועדת המינויים הזו, אבל אני לא יכול לזכור היום".

"לרצון של שר החוץ יש משקל"

גם עדותו של רודד, כיום שגריר ישראל בתאילנד, שתמך גם הוא במינוי בן-אריה, הייתה אפולוגטית. רודד נשאל באשר ליחסיו עם שרון שלום, אחד מאנשיו הקרובים של ליברמן, ששימש כראש המטה האישי של שר החוץ באותה תקופה.

"היו לנו התייעצויות על מינויים", אמר רודד, "למשל על השגריר בלונדון והשגריר ברומא, הוא ביקש שאתן את תמיכתי למינויים מסוימים. לרצון של כל שרי החוץ, כמי שעומדים בראש המערכת, ולתפיסת עולמם לגבי השאלה את מי היו רוצים לראות בתפקידים בחו"ל, בוודאי שיש משקל".

לדבר רודד, הנהלת המשרד נהגה לקיים התייעצויות לא פורמליות לפני ישיבות של ועדות מינויים. בישיבות אלה הושגה ברוב המקרים "הבנה" באשר למועמד מוסכם. "לא זכור לי שלקראת הישיבה שבה מונה בן-אריה נהגנו אחרת", אמר רודד, "אבל לא זכורה לי הפגישה הזו ספציפית". לשאלת התביעה אם שרון שלום או מישהו אחר פנה אליו לגבי מינוי בן-אריה, השיב: "לא זכור לי ספציפית, אבל אני לא יכול לשלול את זה על הסף".

בשבוע שעבר העיד מטעם התביעה בן-אריה ושינה פרטים מהותיים בגירסתו בין מועד חקירתו במשטרה בינואר 2010 לבין עדותו בבית המשפט, באופן שסייע דווקא לליברמן.

את ליברמן מייצגים עורכי הדין יעקב וינרוט, אדרת, נתי שמחוני וירון קוסטליץ; התובעים בתיק הם עורכי הדין מיכל סייבל-דראל וערן זלר מהפרקליטות.

איילון: "המנכ"ל ציין שליברמן ביקש ממנו לדאוג למינוי בן-אריה"

סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, העיד בחקירתו במשטרה כי ימים אחדים לפני ישיבת ועדת המינויים, שבה מונה זאב בן-אריה לשגריר בריגה שבלטביה, התקיימה בלשכתו פגישה משולשת שבה השתתפו גם מנכ"ל משרד החוץ באותה עת, יוסי גל, וראש אגף משאבי אנוש והדרכה במשרד, שמעון רודד, ושבה סוכם כי הנהלת המשרד תתמוך במינויו של בן-אריה לתפקיד - כך התברר היום במהלך יום העדויות השני במשפט ליברמן.

איילון נשאל על-ידי החוקרים אם ידוע לו האם גל ורודד שוחחו עם ליברמן לפני אותה ישיבה. תשובתו: "יוסי גל ציין בפניי בישיבת ההכנה שליברמן דיבר איתו וביקש ממנו לדאוג למינויו של בן-אריה. רודד ציין בפניי שיועץ השר, שרון שלום, דיבר איתו על מינויו של בן-אריה לפני הוועדה, כדי שידאג למינוי ללטביה כשגריר ישראל".

עוד אמר איילון בחקירתו במשטרה: "באותה ישיבה תיאמנו את עמדת ההנהלה של שלושתנו בוועדה וסיכמנו עבור מי אנחנו מצביעים בוועדה. זה נוהל רגיל במשרד החוץ, במיוחד בנושא מינויים".

ואולם לאחר שחוקרי המשטרה בדקו את יומנו הממוחשב של איילון, התברר כי פגישה משולשת כזו כלל לא התקיימה - באותה פגישה השתתפו רק איילון וגל, ולא רודד.

במהלך הדיון הבוקר בבית המשפט התגלעה מחלוקת בין אנשי התביעה לבין הסנגורים מטעמו של ליברמן - בשאלה האם דבריו של איילון, שציטט דברים שאמר לו רודד, נאמרו אליבא דאיילון באותה ישיבה או בהזדמנות אחרת.

לדברי הסנגור, עו"ד גיורא אדרת, אין מחלוקת שלא התקיימה פגישה משולשת כזו, ולכן רודד לא יכול היה לומר את הדברים לאיילון כפי שהעיד איילון; ואולם התביעה דחתה תזה זו ואמרה כי גם לפי גירסת איילון, דבריו של רודד לא נאמרו בהכרח באותה ישיבה.