עו"ד דוד תדמור: "העומס על בתי המשפט בלתי נסבל"

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?

"במהלך השנה הראשונה שלי ללימודי המשפטים. מאוד הצלחתי והתחברתי לתחום. היה לי ברור שאני נמצא במקום שמתאים לי. עוד לפני כן, גם בשנים שגדלתי, שמעתי לא פעם מאנשים סביבי שזה מקצוע שיתאים לי. הם כנראה צדקו".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?

"4 אנשים. הראשון בהם הוא פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, שההשפעה שלו על הכיוון המקצועי שלי בעולם המשפט הייתה מכרעת. הוא חיבר אותי לעולם דיני החברות, משפט וכלכלה ומשפט מסחרי, ופתח לי אופקים שלא הכרתי.

"השני הוא מאיר שמגר, שהיה המאמן שלי בשנת ההתמחות הראשונה. הייתה לי זכות גדולה. ההילה סביבו זוהרת ומאוד מוצדקת. באמת איש גדול.

"השלישי הוא חנינא ברנדס, המאמן שלי בשנת ההתמחות השנייה. אדם יוצא דופן, עורך דין מזהיר. למדתי ממנו כמה מעט אני יודע, כמה הרבה יש לי עוד ללמוד.

"והרביעי הוא אלעזר גרנות, לשעבר מזכ"ל מפ"ם. איש אציל נפש והגון, שלא רצה אף פעם להיות פוליטיקאי, ולכן עשה עבודה מצוינת.

"כל אחד מהם הוא נדבך. פרוקצ'יה נתן לי הכוונה מקצועית חזקה. משמגר למדתי מהו שירות הציבור במובן החיובי והעמוק ביותר. ברנדס הראה לי איזה מרחק עצום יש בין ידע משפטי תיאורטי לחיי המעשה. ומגרנות קיבלתי מבט מיוחד והשכלתי רבות מהאופן שבו התנהל בעולם הפוליטי. הוא ידע איך לחיות ואיך לפרוש. שיעור חשוב לחיים.

"והיו עוד לאורך הדרך. אבל בסוף, הבית משפיע יותר מהכול - הוריי השפיעו על חיי יותר מכל אדם אחר".

- מהי העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"לבלות את השנים הראשונות לקריירה המשפטית שלי בחוץ-לארץ. נסעתי, עשיתי תואר שני ודוקטורט ב-NYU ועבדתי קרוב ל-5 שנים במשרד אמריקאי גדול. זו החוויה המעצבת החשובה ביותר במסלול ההכשרה שלי כעורך דין. רמת ההשכלה המשפטית שקיבלתי בארץ הייתה מעולה, והסטאז' תרם לי הרבה מאוד. אבל רמת ההתמחות והמקצועיות בארה"ב היו משהו אחר לגמרי. רק להמחשה: מרכיב שכר-הטרחה שקיבל המשרד הניו-יורקי בעסקה גדולה היה גבוה יותר מהיקף העסקאות שבהן נתקלתי בארץ. זה איפשר השקעת משאבים ורמת התמחות אחרות לגמרי. עם זאת, העבודה הייתה מאוד תובענית. אני חושב שבשנה הראשונה במשרד לא היה לי אף וויקאנד חופשי".

- מהו הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?

"פתיחת המשרד הזה, לפני 7 שנים. מאוד רציתי להקים משרד שישלב מצוינות מקצועית ואנושיות. בזכות השותפים שלי ועורכי הדין במשרד - שהם באמת כאלה, מעולים ואנושיים - נראה לי שאנחנו בכיוון הנכון.

"היו לי גם הרבה רגעים מרגשים ומשמעותיים בשנים שבהן כיהנתי כממונה על הגבלים עסקיים. אלה היו שנים מכריעות עבורי, גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית".

- והמאכזב?

"באותם המקרים שחשבתי שאני מייצג עניין צודק והרגשתי שבית המשפט לא פתוח להקשיב. לצערי, אלה דברים שאני מאוד לוקח ללב. זו לא תמיד אשמת השופטים. יש במערכת המשפטית בישראל חוסר איזון זועק לשמיים. אנחנו המדינה שיש בה הכי הרבה עורכי דין ביחס לגודל האוכלוסייה, אבל כמעט הכי מעט שופטים. העומס על בתי המשפט בלתי נסבל, המערכת פקוקה, והשופטים עובדים בלחץ בלתי אפשרי. אפילו מלאכים לא מסוגלים לעבוד לאורך זמן בתנאים כאלה. והשופטים, מה לעשות, גם הם רק בני אדם.

"בית המשפט העליון הפסיק לפקח על הרגולטורים. הבג"ץ הכלכלי מת. בנושאים כלכליים אין היום שופטים בירושלים".

- באיזה משפט שבו לא השתתפת היית רוצה להשתתף?

"בראון נגד מועצת החינוך, פסק הדין שקבע את אי-חוקיות ההפרדה הגזעית בארה"ב. יישום פסק הדין ארך שנים, אבל היום יש בארה"ב נשיא שחור, וזה לא היה קורה אם בית המשפט העליון שם לא היה אומר את דברו".

- עם מי היית רוצה לעבוד?

"הייתי שמח להוסיף עוד שנת התמחות אחת בחיי אצל השופט חיים כהן. איש מבריק, מרתק, עם רגישות מיוחדת לזכויות אדם, שורשים עמוקים במסורת היהודית, ידע משפטי יוצא דופן וכתיבה שאין שנייה לה. עבורי, הוא נציג של אנשי דור שיצק את יסודות המשפט במדינת ישראל. הנסיבות הציבו להם אתגר בקנה-מידה היסטורי, והם יכלו לו".

- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?

"אני חושב שכבר עניתי: מאיר שמגר וחיים כהן".

- את מי היית שוכר לייצג אותך?

"עורכי דין שאני מקווה שאף פעם לא אזדקק לשירותיהם. פרופ' דוד ליבאי הוא דוגמה טובה".

- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"אספר לך סיפור. תיק שבו ייצגתי זוג שהגיע אליי עם בעיה חריגה: הבעל היה נשוי בעבר ונולדו להם ילדים מהפריה מלאכותית. אשתו נפטרה והוא התחתן בשנית. אשתו החדשה לא יכלה ללדת אבל יכלה להיות פונדקאית. אלא שמשרד הבריאות סירב לאפשר לזוג להשתמש בביציות המופרות של אשתו הראשונה, בגלל איסור שהיה קבוע אז בתקנות.

"אני חשבתי שהאיסור לא חוקי, אבל משרד הבריאות סירב לאפשר זאת. הגשתי עתירה לבג"ץ, ובמשרד הבריאות עדיין לא התייחסו אליי. רק כשיצאה החלטה מלשכתה של השופטת אילה פרוקצ'יה, שחייבה את המדינה להגיב בתוך ימים לא רבים, ו-4 שעות אחר-כך יצאה ביוזמתה הבהרה שימי הפגרה באים במניין התקופה, רק אז דיברו איתי. סופו של סיפור: הוזמנתי להיות סנדק בברית המילה. אני חושב שזה התיק הפרודוקטיבי ביותר שלי".

- יש לקוח שלא היית מייצג?

"בהחלט יש לקוחות שאני בוחר לא לייצג. אני מאמין מעומק ליבי שלכל אדם יש זכות להיות מיוצג, אבל שלי תמיד נשמר החופש אם לייצג. יש לי הרבה מזל בחיים שאני יכול לבחור".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"זה מקצוע שמחייב למידה בלתי פוסקת. אותי הכי מפחיד לתת ייעוץ לא רלבנטי על-פי דין שחלף. בכלל, צריך מידה גדולה של זהירות והרבה תשומת-לב בעריכת דין".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"שופט ששכח שהוא חייב להקשיב. ששכח שגם הוא כפוף לחוק".

- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?

"הרשימה ארוכה מדי. עשיתי הרבה דברים מטופשים בחיי. אני חושב שלא אוכל לבחור אחד מהם".

- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?

"אני קם מוקדם בבוקר לפני הדיון ומסתכל מחדש על התיק ועל הטיעון. הרבה רעיונות טובים באו מהשעות הללו של התכוננות לבד, גם אם קדמו להן ימים ארוכים של הכנה".

- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?

"זה קל. תקופות של הקמה הן תמיד המעניינות ביותר בעיניי. שנותיה הראשונות של המדינה".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"לא דמות אלא ציבור גדול: לייצג את מדינת ישראל במשפט אייכמן".

- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"משתלב בתעשיית ההיי-טק. אני מאוד מחובר לטכנולוגיה".

- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.

"כמה בדיחות יש על עורכי דין? שלוש. כל השאר זה סיפורים אמיתיים".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"בדיחה טובה. 'מונטי פייטון'. 'החמישייה הקאמרית'. 'ארץ נהדרת'. 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'".

- מה מרגש אותך?

"הילדים שלי".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"להרגיש שאני מתנהג כמו בן אדם".

- מה מכעיס אותך?

"שרירות, טיפשות וגסות-רוח".

- על מה אתה מתחרט?

"שלא למדתי שפות נוספות כשהייתי ילד. היום זה הרבה יותר קשה".

- על מה לא תסלח?

"על פגיעה באנשים שקרובים אליי".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"לפני שבוע. לא אגיד לך למה".

- מתי צחקת בפעם האחרונה?

"אני צוחק הרבה. צ'רלי צ'פלין אמר שיום בלי צחוק הוא יום מבוזבז. אני חושב שהוא צדק".

- למי אתה מתגעגע?

"להורים שלי, מרים וחיים תדמור ז"ל".

- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכל?

"הולדת ילדיי, עומר ועילי".

- מהו בעיניך האושר המושלם?

"אין חיה כזאת. הקיום האנושי הוא עניין מורכב".

- באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?

"אמונה, טפלה או אחרת, היא לא הצד החזק שלי. אני רציונליסט שמאמין במרכזיות האדם. עם אמונות של אחרים אין לי קושי. איש באמונתו יחיה".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

רואלד אמונדסן, מגלה הקוטב הדרומי".

- את מי אתה מעריץ? מי מעורר בך השראה?

"נתן אלתרמן. הוא מלווה אותי מילדות; יוסי בנאי. השירה שלו, המוזיקה שלו, מרגשים אותי, מדברים אלי; אלפרד שטיגליץ. פורץ דרך בתולדות הצילום; הצלם רוברט קאפה. הוא תיעד את החוויה האנושית בעיצומה של מלחמה מזווית מאוד מיוחדת; ובטהובן".

- למי היית רוצה להידמות?

"קרי גרנט. גם פול ניומן הוא אופציה לא רעה".

- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"האדם הוא חבילה מורכבת, ודברים הם אף פעם לא כפי שהם נראים. אני לא רואה את עצמי מחליף חיים עם אף אחד אחר".

- לו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה, באיזה אל היית בוחר?

"בכחוס. האל הזה ידע לשתות".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?

"לבקר הייתי רוצה ברומי בתפארתה. בפירנצה בתקופת הרנסנס. ובהקמת המדינה ב-1948. לחיות? באיזשהו זמן בעתיד".

- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"של אף אחד. חשוב לנו לדעת מה חושבים הקרובים אלינו, אבל אדם צריך להיזהר במה שהוא מבקש".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"השמש. זה מה שעושים בבוקר - קמים. מעגל החיים".

- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?

"בשנים שבהן צילמתי בפילם, אהבתי מאוד את הריח בחדרי חושך. מאז, הצילום הפך לדיגיטלי, היכולות הטכנולוגיות השתפרו, אבל חלק מהרומנטיקה נעלמה. גם היום הצילום מאוד מעסיק אותי, יש לו תפקיד משמעותי והרבה מקום בחיי".

- מהו המאכל האהוב עליך?

"אוכל יפני. באוכל יפני יש טריות וקלות שמאוד נעימים לי".

- והשנוא?

"טיגון עמוק בשמן ישן".

- מהו הצליל האהוב עליך?

"קולות של משפחה וחברים. צליל של מצלמה מצלמת. גם את אות הפתיחה של תוכנית הרדיו שאני מגיש בגלי צה"ל אני די מחבב".

- איזה משפט שינה את חייך?

"אני יכול להגיד לך על מילה ששינתה את חיי. כשקראו לי 'אבא'".

- מה חסר לך בחיים?

"זמן".

- כיצד היית רוצה למות?

"אין לי רצון מיוחד למות".

רזומה

■ עו"ד-ד"ר דוד תדמור. בן 53. רווק 2. נולד וגדל בירושלים וגר בתל-אביב.

■ שותף-מנהל במשרד עורכי הדין תדמור (50 עורכי דין ועוד מתמחים ועובדים) שהקים לפני 7 שנים. היה הממונה על הגבלים עסקיים ושותף במשרד עורכי הדין כספי. עשה סטאז' בבית המשפט העליון אצל הנשיא מאיר שמגר ואצל עו"ד חנינא ברנדס. קיבל דוקטורט מבית-הספר למשפטים של NYU. התמחה במיזוגים וברכישות בפירמת עורכי הדין Wachtell, Lipton בניו-יורק.

■ מגיש ברדיו את התוכנית המשפטית של גלי צה"ל, "חקירה נגדית". מקצוען צילום שמציג תערוכות.