אסטרטגיית ההשקעה של "מלך האג"ח" לתשואה עודפת

ביל גרוס אמנם רכש את הכינוי שלו ביושר, אבל מסתבר שהדבר לא בא על חשבון הצלחותיה של ענקית ההשקעות שיסד, פימקו, בתחום המניות ■ תכירו את אסטרטגיית ההשקעה "מניות פלוס", שבה היא עושה שימוש כדי להשיג תשואה עודפת על מדדי מניות

אחד הוויכוחים הנצחיים בעולם ההשקעות מתקיים בין המשקיעים, שפועלים באופן אקטיבי בתיק ההשקעות שלהם, לבין אלו שמעדיפים להיצמד למדדים או לאסטרטגיית השקעה קבועה ולא לזוז מהם.

סביר להניח, שדיון זה לעולם לא יסתיים בהכרעה ברורה, מהסיבה הפשוטה שלכל אחת מהגישות הללו יש יתרונות לצד חסרונות. אז למה לא לנסות ליהנות מהטוב של שני העולמות?

לאורך השנים נוצרו מספר פתרונות, שמשלבים את יתרונות ההשקעה האקטיבית והפסיבית באסטרטגיה אחת. אחד המעניינים שבהם, הוא אסטרטגיית "מניות פלוס" (StocksPLUS) של PIMCO. ענקית ההשקעות האמריקני, שמנהלת נכסים בהיקף של למעלה מ-2 טריליון דולר, אמנם מזוהה בנוף הפיננסי כמומחה בתחום איגרות החוב, ומייסדה, ביל גרוס, אף זכה לכינוי "מלך האג"ח", אולם גם בתחום המניות רשמה פימקו הצלחות רבות.

האישור האחרון לכך היה הזכייה בתואר "מנהל קרנות המניות בשווי שוק גבוה (Large Cap) הטוב בארה"ב" מטעם סוכנות דירוג הקרנות Lipper, זו הפעם הרביעית ברציפות. בין הקרנות, שזיכו את פימקו בתואר היוקרתי, בולטות 3 שמבוססות על אסטרטגיית השקעה ייחודית לחשיפה למניות, המכונה כאמור "מניות פלוס".

תוסיפו פלוס למניות שלכם

אסטרטגיית "מניות פלוס" מבוססת על השקעה פסיבית במדדי מניות נבחרים, תוך שימוש בנגזרים פיננסיים לצורך יצירת החשיפה למדדים. פעילות זו דורשת מהמשקיע להקצות סכום כסף קטן יחסית לפוזיציה שלו, כך שאת יתרת הסכום ניתן להשקיע באופן אקטיבי בניירות ערך סולידיים. רכיב זה באסטרטגיה מהווה את ה"פלוס", אשר מאפשר ליצור תשואה עודפת על פני השקעה ישירה באותו מדד מניות.

ההשקעה במדדי מניות תוך שימוש בנגזרים כגון חוזים עתידיים וחוזי החלף, מבוססת על העיקרון שבו המשקיע בחוזה (צד הלונג) נוטל למעשה הלוואה מהצד השני, על מנת לרכוש ממנו את נכס הבסיס (מדד המניות) בתאריך עתידי מוגדר. בתום תקופת ההשקעה בנגזר יקבל המשקיע את השינוי נטו בנכס הבסיס, ובתמורה ישלם ריבית על משך החוזה. למשל, השקעה בחוזה על מדד S&P 500 לתקופה של חודש, תזכה את המשקיע בתשואה נטו של המדד בסיכום החודש, בקיזוז הריבית הבין-בנקאית המקובלת לתקופה זו.

העובדה, כי פתיחת החוזה אינה מגובה בהעברת מזומן מהמשקיע לצד השני בחוזה, גורמת למצב שבו המשקיע נותר עם סכום הכסף הנזיל המיועד ליצירת הפוזיציה. במצב זה, אם יצליח להשיג על סכום זה תשואה עודפת מעל הריבית שנקובה בחוזה, המשמעות הפרקטית היא שהמשקיע הצליח "להכות" את מדד המניות שאליו נחשף.

סביבת הריביות בעולם המערבי נמצאת כיום, כידוע, בשפל היסטורי, ולכן גם הריביות הנקובות בנגזרים נושקות לרמה אפסית. בשלב זה נכנס לפעולה המרכיב האקטיבי באסטרטגיית "מניות פלוס" - ההשקעה באיגרות חוב.

שימו לב, כי האתגר המרכזי באסטרטגיית ההשקעה הזו, הוא לבנות תמהיל אג"ח שישיג לאורך זמן תוספת תשואה על ריבית חסרת סיכון. זאת בניגוד למרבית תיקי איגרות החוב, שמטרתם להשיג תשואה עודפת על מדד אג"ח כללי כלשהו. מכאן, שעל המשקיע להתמקד בהשקעה באיגרות חוב במח"מ קצר עד בינוני בלבד, כדי לא לחשוף את הפוזיציה שיצר לסיכון ריבית משמעותי.

מעבר למגבלת המח"מ שיש לבצע במסגרת האסטרטגיה, ניתן לשלב אג"ח ממשלתיות לצד קונצרניות, על מנת ליצור תמהיל השקעות מגוון, שיאפשר להגדיל את פוטנציאל התשואה של האסטרטגיה שיצרנו.

נשאלת השאלה, האם השקעת הכספים הנזילים, שמשמשים כבטחונות לחוזה על מדד המניות באיגרות חוב, אינה מגדילה את הסיכון בתיק, ביחס לפוזיציה של מניות ומזומן בלבד. הרי ייתכן מצב, שבו נראה עליית תשואות בשוק האג"ח ומחירי איגרות החוב ירדו. אין ספק, כי השקעה באג"ח מכניסה למשוואה סיכון ריבית שלא ניתן להתעלם ממנו, אולם ניהול אקטיבי של רכיב האג"ח אמור לייצר לאורך זמן תשואה חיובית ועודפת על פני ריבית חסרת סיכון.

בהחלט צפויות מדי פעם תקופות, שבהן אסטרטגיה זו תייצר הפסדי הון באג"ח ותגרע חלק מהתשואה שהושגה במניות. אולם יש לזכור, כי תיק השקעות שמורכב ממניות ואג"ח ממשלתיות, הוא לרוב בעל סטיית תקן נמוכה יותר מתיק הכולל מניות בלבד.

הקרנות של פימקו, שמיישמות את אסטרטגיית "מניות פלוס", מוכיחות, כי במבחן התוצאה אסטרטגיה זו מייצרת עודף תשואה על מדד המניות וברמת תנודתיות נמוכה יותר מהשקעה במדד בלבד.

הזדמנות למשקיע הישראלי

המשקיעים הישראלים במניות בחו"ל מבצעים את ההשקעה בשתי דרכים מרכזיות: רכישה ישירה של מניות בשווקים בחו"ל; והשקעה במוצרי מדד כגון תעודות סל, קרנות סל (ETFs) וחוזים על מדדי מניות בחו"ל.

חלק מהמשקיעים מחליטים לנטרל את החשיפה המטבעית, הנובעת מההשקעה בחו"ל. לצורך כך, ניתן לבצע עסקת החלף לשערי חליפין או להשקיע במכשיר השקעה מגודר מט"ח.

אפשרות נוספת היא השקעה בחוזה עתידי. באופן זה המשקיע למעשה נוטל הלוואה במטבע חוץ לתקופת החוזה, ובמקביל חשוף למדד המניות הזר שנקוב באותו מטבע. לכן, אין למשקיע הישראלי חשיפה למט"ח בפוזיציה, ואם ישקיע את סכום הכסף הנזיל העומד לרשותו בפוזיציה בהשקעה שתניב לו ריבית גבוהה יותר מהריבית המט"חית הנקובה בחוזה, הוא ייהנה מתוספת תשואה הודות לפערי המטבע.

זה המצב שמתקיים כיום בהשקעה בחוזים נקובים דולר, אירו, ין יפני ועוד. לאור העובדה, כי ריבית בנק ישראל עומדת על 1.75%, בעוד הריבית במטבעות אלו נושקת לאפס, מדובר בפער ריביות של למעלה מ-1% נטו לטובת המשקיע הישראלי. בנוסף, התשואות בשוק האג"ח בישראל גבוהות באופן מהותי בהשוואה לשוקי האג"ח בארה"ב ובאירופה.

לפיכך, משקיע בישראל שיישם את אסטרטגיית "מניות פלוס" על מדד מניות בחו"ל, ובמקביל ישקיע את הכספים בתמהיל של איגרות חוב בשוק המקומי, צפוי ליהנות לאורך זמן מתוספת תשואה משמעותית ביחס להשקעה במדד המניות בלבד.

הכותב הוא מנהל מחלקת פיתוח מוצרים וחדשנות בפסגות בית השקעות. האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק כאמור המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא וכן אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך ו/או יחידות השתתפות בקרנות נאמנות