הבורסות בשיא, ומה איתנו?

התקציב המרסן וידו הקפוצה של בנק ישראל ימשיכו בדיכוי השוק

בימים האחרונים העיתונות מלאה בניתוחים ודעות לגבי השיאים ששוברים מדדי המניות, ובעיקר מדד ה-S&P 500. כששוק המניות בארה"ב שובר שיאים על אף ששיעור השתתפות בכוח העבודה נמצא ברמה שבה הוא היה בשנות ה-80; כששוק המניות באירופה מטפס בזמן ששיעור האבטלה הוא כ-12% - קשה שלא לתהות על הניתוק שבין הכלכלה הריאלית לשוקי המניות. ההסבר הנפוץ לכך הוא השפעות כסף החינם שמוזרם לשווקים, אך האם ניתן לכמת את ההשפעה הזו?

את הבדיקה נתחיל עם השוק האמריקאי, בו נרשמת התקופה הארוכה ביותר של תוכניות הרחבה מוניטריות. מאז התפוצצות המשבר ב-2008 היו חמש תקופות של הרחבות כמותיות - אותן תקופות בהן הפד רוכש איגרות חוב ומזרים דולרים לשוק.

בתקופת ההקלה הכמותית הראשונה, עלה השוק ב-47%. אם כי לא ניתן לייחס זאת לתוכנית בלבד, מכיוון שהעלייה הזו התרחשה ביציאה המהירה מהריסוק בשוק שלאחר קריסת ליהמן ברדרס. בין התוכנית הראשונה לתוכנית השנייה, במהלך תקופה של כחצי שנה, ירד השוק. במהלך התקופה השלישית, עלה השוק בכ-10%, ובסיומה ירד וחזר לרמתו בסיום התוכנית הראשונה.

מאז הובן המסר, והחל מספטמבר 2011 אנו תחת תוכניות הקלה מוניטריות שונות ללא הפסקה. בתקופה הזו הוסיף ה-S&P 500 לערכו כ-25%, אך חייבים לציין כי במהלכה נרשמה ירידה גם בשיעור האבטלה בארה"ב ומחירי הדירות שבו לעלות, כך שקשה לצבוע את ההשפעה באופן חד משמעי.

על מנת לחדד את הבדיקה, ניתן לבחון גם את ההשפעה היומית של תוכניות ההרחבה. מנובמבר 2008 היו 1,230 ימים בהם הפד התערב בשוק ו-289 ימים ללא התערבות. צריך להדגיש כי גם בתקופות בהן הכלכלה האמריקאית נמצאת תחת תוכנית, ישנם ימים בהם הפד לא עורך מכרז לרכישת אג"ח ואינו מזרים בפועל דולרים לשוק.

על פי בחינה של הבלוג zero hedge, מאז תוכנית ההרחבה הראשונה עלה מדד ה-S&P 500 ב-1,142 נקודות במצטבר בימים בהם הייתה תוכנית, וירד 296 נקודות בימים בהם לא הייתה תוכנית. גם זו עדיין בחינה מוגבלת, אך הנתונים הללו בהחלט מרשימים.

השוק היפני זינק 40% בחצי שנה

גם בחינה של השוק היפני מעלה תמונה דומה. בחודש דצמבר זכה בבחירות לראשות הממשלה, שינזו אבה. לאורך הקמפיין, הוא התנגח בנגיד הבנק המרכזי היפני, וטען כי על האחרון לקבוע יעד אינפלציה ברור של 2% עם תוכנית רכישת אג"ח ללא הגבלה. לאחר שהתברר כי אבה ניצח, ובעיקר לאחר שמונה נגיד אגרסיבי חדש, עלה השוק היפני ביותר מ-40% תוך חצי שנה.

זה מביא אותנו לשוק המקומי. נראה שכל השווקים ששברו שיאים בתקופה האחרונה הם אלה שבהם הבינו כי תוכנית הצנע אינה עובדת וגורמת נזקים, וכי הרחבה מוניטרית אגרסיבית היא הכרחית תחת תנאים מסוימים. איני אומר שבהרחבה המונטירית אין סכנות - והנזקים שהיא עושה לכלכלה יתגלו לבטח בשנים הבאות - אך ציבור המשקיעים בדרך כלל מסתכל, לצערנו, על הטווח הקצר.

ובטווח הקצר, נראה שהשילוב של התקציב המרסן שהוצג השבוע, יחד עם היד הקפוצה של בנק ישראל, ימשיכו לדכא את שוק המניות המקומי. גם אם נניח שבעקבות הריסון התקציבי יוריד בנק ישראל את הריבית, הרי שזו אינה הרחבה מונטירית אמיתית. ויחד עם גזירות המיסוי העקיף, מס החברות והירידה במחזורים, נראה כי המשקיעים ימשיכו לחפש השקעות מגודרות מט"ח בשווקים בחו"ל.

חיים נתן הוא הכלכלן הראשי במנורה מבטחים