שופטת בקנדה: ישראל כושלת בטיפול ברצח בגין חילול כבוד המשפחה

הקביעה - על סמך תצהיר של מרצים מאוניברסיטת בן-גוריון שתומכים בבקשת בדואית ישראלית לקבל מעמד פליטה בקנדה ■ נטען כי ערביות ש"פגעו" בכבוד המשפחה נמצאות בסכנת חיים בישראל ואינן יכולות לסמוך על הגנת הרשויות

שופטת בבית-משפט בחבל אונטריו, בקנדה, קבעה בשבוע שעבר כי מדינת ישראל כושלת בטיפול בתופעת רציחות בגין "חילול" כבוד המשפחה, וכי משטרת ישראל רואה בתופעות אלה "חלק מהתרבות המוסלמית".

השופטת סנדרה סימפסון ביססה את הקביעה על סמך תצהירים של שני מרצים מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, שהוגשו בתהליך ערעורה של בדואית אזרחית ישראל, חוריה אלקלה, על החלטת מינהלת ההגירה והפליטים של ממשלת קנדה לדחות את בקשתה לקבל מעמד של פליטה.

בבקשתה טענה אלקלה כי אם היא תיאלץ לחזור לישראל יועמדו חייה בסכנה, מפני שאחיה עלולים לרצוח אותה על רקע נישואיה לאזרח קנדי. מינהלת ההגירה והפליטים קבעה כי אלקלה אינה נמצאת במצב שבו היא זקוקה למקלט מדיני.

על הפרשה דיווח בסוף השבוע אתר האינטרנט הקנדי "שלום טורונטו".

לצורך הערעור גייסה אלקלה את פרופסור נווה גורדון מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון ואת פרופ' ניצה ברקוביץ מהמחלקה לסוציולוגיה. בתצהירו קבע פרופ' גורדון כי ישראל אינה מספקת הגנה לנשים בדואיות, ושהמשטרה מתירה לשבטים בדואים להכריע בסכסוכים בתוך משפחות בגלל "פערי תרבות".

גורדון טען עוד כי נשים ערביות, ש"פגעו" בכבוד המשפחה, נמצאות בסכנת חיים בישראל, ואין הן יכולות לסמוך על הגנת הרשויות.

פרופ' ברקוביץ טענה בתצהירה כי נשים בדואיות אינן יכולות למצוא מקלט מחוץ למקומות מגוריהן, מפני שישראל היא מדינה קטנה. בדואית אינה יכולה להיטמע באוכלוסיה היהודית, טענה ברקוביץ, ואם היא תנסה להיקלט בקהילה בדואית אחרת, היא תמשוך תשומת לב. יתר על כן, קהילות בדואיות לא ימהרו להעניק לה מקלט, ובסופו של דבר היא תוחזר למשפחתה, אמרה ברקוביץ.

על סמך תצהירים אלה, ולאור ליקויים אחרים שנמצאו בהחלטת מינהלת הפליטים וההגירה, הורתה השופטת להחזיר את התיק של אלקלה למינהלה לעיון מחודש.

אלקלה, בת 33, טענה כי משפחתה שומרת מסורת, וכי בעת שהיא חיה בישראל אחיה הבכור שלט שליטה מלאה בנשים בבית. לדבריה, לעתים אחיה העניש אותה, גם באופן פיזי, כאשר לא נהגה לפי כללי ההפרדה בין המינים.

היא נישאה למוסלמי אזרח קנדה ביוני 2011, אך במהרה התברר לה, לדבריה, כי בעלה מצפה מנה לדבוק במסורת האיסלמית, שאותה ביקשה להשאיר מאחוריה, בישראל, ולאחר שסירבה לעשות זאת, יחסו של הבעל כלפיה נעשה נוקשה, והוא נקט נגדה אלימות מילולית. לאחר 3 חודשי נישואים עברה אלקלה למקלט לנשים מוכות.

לטענתה, אחיה שמעו על כישלון הנישואים ועל כך שבעלה מאשים אותה כי לא תפקדה כמצופה ממוסלמית. הוא הביעה חשש שאחיה חושדים שהיא קיימה יחסי מין לפני הנישואים.

בבקשתה לקבל מעמד של פליטה אומרת אלקלה, כי בעיני אחיה היא נתפסת כמי שהטילה חרפה על המשפחה, ולכן היא צריכה להיענש. אחותה של אלקלה הגישה תצהיר, שלפיו איימו אחיה "לשחוט" אותה אם תחזור לישראל.