השופטת למשליך מסטיק מהרכב: 750 שקל קנס או מאסר

הנהג טען כי הוא רגיש לגלוטן ולפיכך כלל אינו לועס מסטיק; העדה נגדו התעקשה שנזרק מסטיק מחלון הרכב בו נהג ■ השופטת: העדה אמינה - הנהג הורשע

תשלום קנס של 750 שקל או 7 ימי מאסר - אלה האופציות שהעמידה השופטת דנה כהן-לקח בפני נהג שהשליך מסטיק מהרכב. השופטת הרשיעה את הנהג בעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת.

המקרה אירע ב-25 באוגוסט 2011 ברחוב הרצל בירושלים, בצהרי היום. לפי הכרעת הדין, "הושלכה אל עבר רשות הרבים מתוך הרכב שפרטיו מופיעים בכתב האישום, פסולת מסוג גומי לעיסה. בהתאם לנטען, במועד הרלוונטי לכתב האישום, היה הרכב בבעלותו של הנאשם. יצוין כי מדובר בעבירה של ברירת-משפט, בגינה קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס. הנאשם הודיע כי ברצונו להישפט על העבירה שיוחסה לו, ובהתאם לכך הוגש כתב האישום שלפניי".

הנאשם טען כי הוא רגיש לגלוטן ולפיכך כלל אינו לועס מסטיק. בדוח שקיבל נכתב כי נראה נהג ברכב רנו פרטי בצבע ירוק מטאלי עם מספר רכב כמפורט בדוח, ש"השליך גומי לעיסה מחלון המכונית במהלך הנסיעה".

השופטת כותבת כי "דוח זה מהווה ראיה קבילה מכוח כלל הקפאת הזכירה שבעבר, לאחר שהעדה העידה כי האירוע עצמו אינו זכור לה, ולאחר שהובהר כי נאמנת הניקיון מילאה את הדוח בסמוך לאחר האירוע, ואף הוסבר באופן משכנע מדוע לשיטת העדה תוכן הדוח שמילאה הוא אמת".

העדה נגד הנהג הייתה נאמנת ניקיון, מורה לחינוך מיוחד במשך 28 שנים המתנדבת כנאמנת ניקיון במשך למעלה מ-20 שנים.

לפי הכרעת הדין, העדה "העידה כי כאשר היא עדה לביצוע עבירת ניקיון בעודה נוהגת ברכב, היא בו-במקום מקישה את מספר הרכב לטלפון קבוע שנמצא באוטו שלה ולוחצת על מקש החיוג. בדרך זו היא שומרת את מספר הרכב ואת השעה המדויקת בה היתה עדה לביצוע העבירה. בנוסף היא מסתכלת על פרטי הרכב - סוג הרכב, צבעו, הדגם והיצרן. היא נכנסת למחשב באמצעות שתי סיסמאות וממלאת בדוח את הפרטים. בדרך-כלל, היא כותבת דוחות על עבירות שהיא עדה להן במהלך נהיגה ברכב, כאשר היא נמצאת ברכבה במקביל לרכב ממנו בוצעה העבירה או מאחוריו".

העדה אמרה כי אינה זוכרת את הנהג, אך בדרך-כלל היא אינה נוהגת לרשום דוח על זריקת מסטיק, וכי אם כתבה דוח על זריקת גומי לעיסה מרכב - הרי "סימן שהיה משהו ודאי שראיתי ומצאתי לנכון לכתוב אותו".

היא הוסיפה כי כאשר יש לה ספק לגבי פרטי הרכב או לגבי עצם ביצוע עבירה, היא נמנעת מלמלא דוח עבירה. לטענת העדה, הדוח נכתב בשדרות הרצל בירושלים שהוא קטע כביש הרצוף ברמזורים ושהנסיעה בו אינה מהירה. לפיכך, אם כתבה דוח, הרי הצליחה לראות בוודאות את מספר הרכב ואת ביצוע העבירה.

"עדותה של נאמנת הניקיון הותירה עליי רושם אמין ומשכנע", כתבה השופטת. "הנאשם לא הציג כל מסמך בנוגע לרגישותו הנטענת לגלוטן, ואף לא הובהר האם אין בנמצא גומי לעיסה ללא גלוטן. יתרה מזאת - בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי אין איש מלבדו הנוהג ברכב הנדון, וכי לאשתו וכן לילדיו הגרים מחוץ לבית- הורים יש רכבים משלהם.

"בחקירה הנגדית, הפנתה באת-כוח המאשימה את תשומת-ליבו של הנאשם כי בשלב המענה לכתב האישום, הוא השיב לשאלת הבהרה של בית המשפט כי בדרך-כלל הוא נוהג ברכב, אך ישנם מקרים בהם מישהו אחר נוהג בו. באת-כוח המאשימה ביקשה מהנאשם להסביר את הסתירה בין הדברים. על כך השיב הנאשם כי אין אדם אחר שנוהג ברכב מלבדו, וכי בשלב המענה לכתב האישום סבר כי בית המשפט שואל אותו האם יש לו ביטוח יחיד לרכב, ועל כך השיב בשלילה".

"העבירה בה הורשע הנאשם פוגעת בניקיון רשות הרבים ובאיכות הסביבה", הוסיפה השופטת. "מדובר בעבירה שהיא למרבה הצער נפוצה וקשה לגילוי. לפיכך, יש מקום להשתת ענישה שיהא בה כדי להלום את כיעור העבירה ולהעביר מסר מרתיע ליחיד ולרבים מפני ביצועה. ברגיל, המדובר בענישה בעלת אופי כספי, קרי - קנס".