האליפות מגיעה לסן אנטוניו. זה לא רק שהספרס טובים יותר במשך מרבית סדרת הגמר, אלא שהכדורסל שהם משחקים בפלייאוף הוא יצירת אמנות. כך בדיוק אמור להיראות המשחק בשנת 2013: התבססות על גארדים, פיק אנד רול ומשחק מהיר, אבל בלי אנוכיות ושכונתיות. עוד מסירה, עוד תנועה לשטח הריק, עוד חדירה שמתזמנת תזוזה של ארבעה שחקנים מסביב, והכל ברמת דיוק של משחק מחשב. הבלוגר netw3rk כתב בגרנטלנד, אתר הבת של ESPN: "ההתקפה של הספרס היא התגלמות האתוס הנושן של 'לשחק בדרך הנכונה' יחד עם התקפת ה'שבע שניות או פחות' של מייק ד'אנתוני בפיניקס. הכוכב של הספרס הוא השיטה, וכשכל שחקן יודע את תפקידו במערכת, אפילו שחקנים משניים (כמו דני גרין, שרק לפני שנה וחצי שיחק בלובליאנה) יכולים לזהור". הגדרה מושלמת לכדורסל מושלם.
האליפות מגיעה לסן אנטוניו, כי הם מוכיחים כמה נפלא יכול להיות הכדורסל לו היה משוחק בתנאי מעבדה. והספרס משחקים בתנאים כאלה, בעיר נידחת, שוק הטלוויזיה השלישי בגודלו (מהסוף) בליגה, בלי לחץ. פופוביץ' משלים את עונתו ה-19 במועדון, 17 מתוכן כמאמן. עונה אחריו הגיע טים דאנקן. המשכיות לא כסיסמה ריקה, אלא כדרך חיים. הספרס הם המודל להצלחה בליגה כולה: קבוצה של אנשי מקצוע מעולים שעברו בצוות הניהול והאימון לאורך השנים ממלאים כעת תפקידים בכירים ברחבי ה-NBA, ועוזרו של פופ, מייק באדנהולזר, יהפוך למאמן אטלנטה הוקס מיד בתום הסדרה.
תשעה משחקני הקבוצה נולדו מחוץ לגבולות ארצות הברית, כי פופוביץ' מתקשה להדריך את האמריקאים המפונקים, ומתחבר יותר לחישול שעוברים השחקנים מעבר לים. בניגוד למועדונים מניו יורק או מלוס אנג'לס, שיקולים מסחריים לא מכתיבים את בחירת השחקנים. בוחרים את טוני פארקר הצרפתי במקום ה-28 בדראפט, את מאנו ג'ינובילי הארגנטיני במקום ה-57, מחלצים את גארי ניל מהליגות האירופיות ושולפים את קאווי לאונרד, שהופך למפלצת כדורסל, בבחירה ה-15 בדראפט, אחרי טרייד גאוני עם אינדיאנה. שש שנים רצופות ללא אליפות? לא קרה כלום. מצרפים צוות מסייע לדאנקן, פארקר וג'ינובילי, משכללים את השיטה, מאמצים סטטיסטיקות מתקדמות, לומדים ומלמדים.
האליפות מגיעה לסן אנטוניו, כי לא מגיע לפופוביץ' שיזכרו לו את הסירוב לעשות עבירה ביתרון שלוש נקודות בשניות האחרונות של המשחק השישי. ההחלטה הזאת היא חלק מאותו אתוס של "לשחק בדרך הנכונה", לסמוך על ההגנה, לא לקטוע את רצף המשחק. לעיתונאי איטלקי ששאל אותו על כך בסיום המשחק, ענה פופוביץ': "זו שאלה אירופית. אנחנו פשוט לא עושים זאת כאן".
ובזמן שמאמן גדול אחר, פיל ג'קסון, מוציא עוד ספר שמלא בממבו-ג'מבו רוחני, ענה פופ לשאלה כיצד יוביל את שחקניו למשחק 7, אחרי שברון הלב שחוו: "נעלה אותם לאוטובוס, הוא עולה לרמפה כאן". אין סיסמאות, אין בולשיט, רק עבודה קשה וכדורסל נכון. מושלם, ליתר דיוק.
***
רק שלספרס יש בעיה: גם ללברון ג'יימס מגיעה אליפות. כי הוא כוכב העל הכי אנושי שראה הספורט המקצועני. כי אחרי מבול הביקורות שחטף, הוא מאבד את סרט הזיעה מראשו תשע דקות לסיום הזמן החוקי במשחק מספר שש, וקולע מאותה שניה 14 נקודות מכריעות, לרבות שלשה קריטית 20 שניות לסיום. כי הוא מסיים משחק בינוני עם טריפל-דאבל. כי הוא מחטיא שלוש פעמים בחצי הדקה האחרונה לצד השלשה ההיא, כדי שנזכור שהוא רגיש ופגיע.
כי בעוד הספרס משחקים כדורסל ללא לחץ, ההשוואות לכוכבי העבר יושבות על כתפיו, דניס רודמן סונט בו, והוא מתמודד עם מעקב תקשורתי לא אנושי מגיל 15. כי אלוהי הכדורסל הענישו אותו על חטא ההיבריס שחטא באותה תוכנית טלוויזיה איומה שבה הודיע על המעבר למיאמי, בכך שמ"שלושת הגדולים" נותר רק לברון. ווייד פצוע בברך ומוגבל, בוש קולע 13.8 נקודות עלובות בממוצע בסדרת הגמר. כי אריק ספולסטרה, המאמן שלו, רק מגיב לבונקר ההגנתי של פופוביץ' בשינוי הרכבים, אבל לא מצליח ליזום.
כי אם ינצח תהיה לו אליפות אחת יותר ממספר התארים שמייקל ג'ורדן אסף בגילו. כי עם כל הכבוד לנוסטלגיה, אם.ג'יי מעולם לא פגש בגמר מאמן כמו גרג פופוביץ' וקבוצה כמו הסן אנטוניו ספרס.
מי באמת לא מפחד
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
