מי אתה, יענקל'ה בן שושן?

מי הוא מנכ"ל איגוד הכדורסל שעוכב לחקירה על ידי רשויות המס? האם לאור מסעות הציד ואווירת ההלשנות באיגוד, זה עוד סיפור "כיפה אדומה" קלאסי?

בשבוע שעבר הגיע תורו של מנכ"ל איגוד הכדורסל יענקל'ה בן שושן. בשעת בוקר מוקדמת הגיעו חוקרי מס הכנסה לבית שהוא שוכר במושב רינתיה וביקשו שיתלווה אליהם לחקירה. שני חוקרים נוספים הגיעו לחפש חומרים במשרדי איגוד הכדורסל ועוד שניים הגיעו בהמשך לקיבוץ הגושרים בו הוא חבר. לא פחות משבעה אנשי רשות המסים, עבור מי שהחשד העיקרי שלו לכאורה הוא שדיווח למעסיק שלו, איגוד הכדורסל, כי הוא מתגורר בקיבוץ הגושרים ובכך נהנה מניכוי מס בשיעור מופחת.

אלו שסובבים את הביצה העכורה של הכדורסל לא נפלו מהכיסא. "במסגרת סגירת החשבונות ומסעות ההלשנה באיגוד לכולם היה ברור שגם הרגע של בן שושן יגיע", אומר גורם בכיר באיגוד. "עשו לו כיפה אדומה", הוסיף דני קליין. מלבד החזית שפתחו לו מול רשויות המס, הנשמות הטובות - שחלקן המליכו את בן שושן - דואגות בתקופה האחרונה להעביר ערימה של חומרים למבקר הפנים של איגוד הכדורסל בדבר התנהלות לא תקינה לכאורה של המנכ"ל.

בן שושן הוא אניגמה עבור רוב חובבי הספורט. למרות שהוא מחזיק באחד מהתפקידים הניהוליים עם השכר הגבוה ביותר בין העמותות בספורט הישראלי (397 אלף ש' שכר ב-2011 לפי רשם העמותות), הוא תמיד מאחורי הקלעים. לא מתראיין. גם אוהדי הכדורסל השרופים ביותר לא יצליחו לזהות אותו. בפועל אין גם מי שיחלוק על כך שאותה אניגמה אחראית מאחורי הקלעים למהלכים שהביאו להדחתם שני יו"רים מכהנים - שי שני שהודח בינואר 2012, ואבנר קופל שנאלץ להקדים את הדחתו והתפטר במאי 2013. קופל עצמו אומר: "בדיעבד אני יודע שאחת הטעויות הגדולות שלי היתה שלא הבאתי מנכ"ל".

למה הסיפור של בן שושן בכלל אמור לעניין אותנו? בעיקר בגלל שסיפור עלייתו הוא תמצית התגלמותו של הספורט הישראלי: דוגמה לאיך שוב הצליח המנגנון הפוליטי של המרכזים (במקרה שלו מרכז הפועל) להנחית באחד מהתפקידים הבכירים בספורט הישראלי אישיות ספורט ללא שום רקורד ניהולי מוכח. בן שושן הודח (הסובבים אותו טוענים כי עזב מיוזמתו - ט"ו) מניהול קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון אחרי שהגיעה לפשיטת רגל; ובהמשך שרד תקופה קצרה מאוד במ.כ. חיפה.

***

בן שושן החזיק בלא מעט תפקידים וכובעים כחבר קיבוץ הגושרים. אחדים זוכרים אותו מהתקופה הקצרה שניהל את "מסעדת הגוש", כשסוגיית עזיבתו את התפקיד נתונה עד היום במחלוקת בקיבוץ; הוא היה רכז הליגות האזוריות בכדורגל; אחדים זוכרים אותו בכלל כמי שהקים ב-2005 ביחד עוד שותפים את מועדון "היאנקל" בפאתי קרית שמונה, מועדון שנסגר אחרי תקופה לא ארוכה.

ההגעה שלו לכדורסל היתה די מקרית. בסביבת הקיבוצים חיפשו מנהל לקבוצת הנשים של הפועל גליל עליון ששיחקה בליגה השנייה, ונתנו את הג'וב לבן שושן. כשהנשים עלו לליגה הלאומית הוחלט במועצה לאחד את הניהול של שתי קבוצות הכדורסל, הגברים והנשים, תחת ניהול משותף. כך הגיע בן שושן לקבוצה הבוגרת. הוא זכה בכל הקופה אחרי שהמנהל המיתולוגי עמית גל נאלץ לעזוב בעקבות דוח חריף שהוציאה מבקרת הפנים רותי מרמלשטיין על אי-סדרים כספיים סביב הקבוצה.

כך או כך, התקופה של בן שושן כמנכ"ל גליל עליון לא תיזכר כהצלחה גדולה. עידו קוז'יקרו מחפש עד היום 22 אלף דולר שבן שושן הבטיח לו אחרי שהסכים לבקשתו לפרוס חלק מהחוזה שלו לשנתיים כדי שאפשר יהיה לאשר תקציב בבקרה התקציבית. החובות בקבוצה הלכו ותפחו, המועצה הפסיקה להזרים כסף, וב-2002 הגיעה פשיטת הרגל שחיסלה את הקבוצה. חיים אוחיון שרכש את הקבוצה שנה לאחר מכן מידי המפרק החל את העונה עם בן שושן בתפקיד המנכ"ל, אבל אחרי מספר שבועות הראה לו את הדרך החוצה. למה? "די מהר הבנתי שרמת הניהול בקבוצה היא על גבול הפולקלור", אומר אוחיון. "גם האיגוד צריך להביא מנכ"ל חדש עם תפיסת ניהול אחרת. אני באופן אישי לא מסכים לסיטואציה שהאיגוד ימשיך להתנהל באופן הזה, זה לא לכבודו של הכדורסל. ויענקל'ה בן שושן הוא חד-משמעית חלק מהמציאות הזאת שצריך לשנות". לקראת סוף 2003 מונה בן שושן למנכ"ל מ.כ. חיפה בכדורסל, אבל עזב שם אחרי כמה חודשים.

***

התקופה הקצרה בהפועל גליל עליון סידרה לו את כרטיס הכניסה לאיגוד הכדורסל. "בתקופה בגליל הוא התחיל להתחכך באנשי הכדורסל הישראלי, וככה הכיר את שי שני", מספר בכיר בכדורסל הישראלי. שני שימש כמנכ"ל מרכז הפועל. השנים הפכו לחברים קרובים, "הם היו החברים הכי טובים בעולם, ממש איש אחד". חברות שכללה בילויים בבארים בתל-אביב, ובהמשך גם הביאה אותם לעסקים משותפים. שני הביא בסוף 2003 את בן שושן לתפקיד רכז הכדורסל בהפועל. בנקודה הזאת החלה להירקם החברותא שי שני-מוטי אמסלם-ויענקל'ה בן שושן שבהמשך השתלטה על כל התפקידים הבכירים באיגוד הכדורסל. לתוך החברות הזאת יצקו בן שושן ושי שני גם ביזנס משותף, כשהשקיעו בבאר משותף ברחוב רוטשילד בתל-אביב. מבחינה מסחרית העסק דעך תוך זמן לא רב וההשקעה ירדה לטמיון.

כששי שני נבחר ליו"ר איגוד הכדורסל הוא ניהל מלחמת עולם להביא את בן שושן לתפקיד המנכ"ל, במקום יהודה שקמה ששימש בתפקיד 17 שנה. שמעון מזרחי עמד על הרגליים האחוריות נגד המינוי, אבל בסופו של דבר ההנהלה אישרה תקופת ניסיון לבן שושן ובסיומה זכה למינוי קבוע.

האידיליה בן-שושן-אמסלם-שי שני התחילה להתפרק אחרי קצת יותר משנה. מקורב לשי שני טוען ש"שי התחיל לחשוב שהם חוצים קווים אדומים. הוא התבטא לא פעם נגד חבריו, וטען שהוא יגמור בבית סוהר בגלל הדברים האלו. שי חשש שהם עושים דברים שיביאו אותו יגון שאולה. וכשהוא התחיל להפריע להם נהייה מתח. מאותו רגע שי גמר את הסיפור שלו, וביחד עם איתן רוב הם הדיחו אותו".

שני טוען גם היום ש"כשלקחתי את בן שושן לתפקיד המנכ"ל רציתי אותו בגלל שהוא הגיע מהשטח והכיר את הקבוצות. אבל לא ידעתי עד כמה לקויה היכולת הניהולית שלו. רק אחר כך כשהתחלתי להתערב בדברים הניהוליים והחלטות שהתקבלו מתחת ומעל הראש שלי, שם התחילה ההידרדרות. בחודשים האחרונים שהייתי התרעתי על כשלים ניהוליים, שהיו ידועים אז לכולם וידועים עד היום לכולם".

מה למשל? "למשל שהאיגוד נהייה מכבסה של צ'קים. בעוד שעל קבוצות קטנות לחצו לשלם כל חוב קטן, לקבוצות גדולות כמו עירוני רמת ר"ג ויתרו על חוב של חצי מיליון שקל, וגם לגבעת שמואל של מוטי אמסלם ויתרו על חוב, או לראש העין. עצם זה שמתעסקים ביענקל'ה בן שושן זו בעיה. מי בזמנו הכיר את מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל חיים צימר או מי שמע על יהודה שקמה? נוצר מצב אבסורדי שהמנכ"ל מנהל את ההנהלה של איגוד הכדורסל, מצב שבו הזנב התחיל לכשכש בכלב".

***

בסביבתו של בן שושן טוענים שההלשנה האחרונה שהביאה צי של אנשי רשות המסים לבדוק עניין פעוט כמקום מגוריו היא התמונה שמספרת את סיפורו של איגוד הכדורסל ולא את סיפורו של המנהל יענקל'ה בן שושן. כל נושא תפקיד בכיר באיגוד הופך ויהפוך למטרה קלה לכל יו"ר שמודח או לכל גורם אופוזיציה שרוצה לנגח את האיגוד על אי סדרים כספיים, במטרה להשיג דריסת רגל ותפקידים. דני קליין מכנה את בן שושן "אדם ישר, דרוויש". בתוך איגוד הכדורסל יש הרבה אנשים שטוענים שהוא אחר מהמנהלים האהובים ביותר היושבים היום באיגוד. אחרים טוענים כי להבדיל מכל המנהלים הדגולים והמעונבים באיגוד, דלתו של בן שושן פתוחה בפני כל אחד מכל קבוצה. אין לו גינונים, הוא איש שטח אמיתי, קיבוצניק, מהזן שכבר אין היום בכדורסל.

אחת המחלוקות הגדולות שלו בתקופה האחרונה מול בכירים באיגוד בנושא הכספים היה בעניין גביית החובות מהקבוצות הקטנות. בן שושן, להבדיל מאנשים במגדל השן שדרשו לגבות את הכסף עד השקל האחרון מכל קבוצה באשר היא, סירב מתוך נימוק (שאחד יכנה אותו פולקלוריסטי ואחד יכנה אותו עממי) שעדיף שיהיו פחות 7,000 או 10,000 שקל בקופת האיגוד, אבל שבעראבה או בירוחם ילדים ישחקו כדורסל.

***

יעקב בן שושן מסר בתגובה: "גם אלו שהתנגדו בזמנו למינוי שלי למנכ"ל האיגוד מחמיאים לי היום על דרך הניהול, ובכללם שמעון מזרחי. לצערי, לא ניתן בכתבה ביטוי לרוב חברי האיגוד והעוסקים בתחום המעידים על המקצועיות והנאמנות ודרך הניהול שלי למען האיגוד והכדורסל בישראל".