כמה אנשים המכונים במקומותינו "מנהלים שעשו לביתם", התרווחו אתמול (ג') בכורסאותיהם. זה לא שקודם הם דאגו מי יודע מה. הרי עברו כבר שנים מאז לקחו את האתנן מנציגי חברת סימנס, וכלום לא קרה, והרי מערכות החקירה בישראל כבר הוכיחו שוב ושוב את אפסות היכולת החקירתית שלהן.
אבל בכל זאת, חלקם פחדו ש"דני" יפתח את הפה, ובמסגרת עסקת הטיעון ימסור מידע וידווח על שותפותם בשחיתות. אבל הוא לא עשה את זה.
דן כהן שמר על החברים שלו לאורך כל הדרך: הוא שתק גם בחקירות ברשות ניירות ערך שהתקיימו לפני יותר מ-7 שנים, עוד לפני שברח לפרו, והמשיך לשתוק גם בשבועות האחרונים מאז הוסגר.
מקבלי השוחד האחרים, כנראה בגופים ותאגידים ששמם כלל לא עלה בפרשת דן כהן, שכן לא היו קשורים לחקירת הטורבינות לחברת החשמל מבית סימנס - היו בעצם רגועים כל הזמן. הם ידעו שלא יכולה להיפתח הרעה מאנשי סימנס, שחילקו את כספי השוחד בישראל.
חלקם כבר אינם פה מזמן, ואחרים, כמו הנציג הרשמי דאז אורן אהרונסון, שאמור היה להכיר מקרוב לפחות את חלקם - מוגן זה מכבר תחת הסכם חסינות שניתן לו במסגרת היותו "עד מדינה", שמסר את המידע המפליל על דן כהן.
הבעיה היא שההסכם שחתמה רשות ניירות ערך בישראל עם אהרונסון נחתם לפני שהרשות האמריקאית לניירות ערך פוצצה וחשפה, ב-2008, את פרשת השחיתות הגלובלית של סימנס.
במסגרת החקירה האמריקאית הודתה סימנס כי פיזרה כמיליארד דולר, כספי שוחד בעולם, ביניהם, כך עלה מעדויות והודאות בכירי החברה לרשות האמריקאית, עברו 20 מיליון דולר לגורמים בישראל, בשנים 2002-2005.
כידוע, וכפי שנכתב בכתב האישום, חלקו של כהן בסך האתנן בישראל היה 4 מיליון דולר. השאלה שהייתה ונשארה פתוחה היא מי ומי נהנו מיתרת ה-16 מיליון? באילו גופים קיבלו מנהלים ומקבלי החלטות שוחד לרכישות, הטיה ועיוות מכרזים לטובת סימנס?
נמר של נייר
סימנס היא חברת ענק שפעלה בשנות השוחד בישראל בתחומי ציוד לתשתיות. היא נגעה ונוגעת כמעט בכל התאגידים הממשלתיים והמתוקצבים הגדולים: חברת החשמל, רשות שדות התעופה, רכבת ישראל, נמל חיפה, נמל אשדוד , בתי-החולים ועוד.
כשהסתיים ההליך האמריקאי, וסימנס נדרשה לשלם קנס של 1.6 מיליארד דולר לרשויות בארה"ב ובגרמניה, היו כמה ניסיונות של הפרקליטות והמשטרה כאן לנסות לבדוק ולאסוף מסמכים מגופים שונים כדי לאתר את 16 מיליון הדולר של כספי השוחד. אלא שתנופה גדולה לא ניתנה למשימה הזו, שהלכה וגוועה בדמי ימיה.
העילה או התירוץ לאי-היכולת לחקור, הייתה העובדה שאהרונסון, שהיה בין נציגי החברה בשנות השוחד האמורות, כבר היה מוגן תחת חסינות שניתנה לו בפרשת כהן, ולכן לא ניתן היה לחקור אותו ולדרוש ממנו לדווח למי עוד נתן שוחד, אם אכן נתן בעצמו.
לפרקליטות כבר לא היה מנוף לחץ על אהרונסון, שגם אם ידע במי מדובר יכול היה לשמור את כל המידע לעצמו, וזה כנראה מה שעשה. כך קרה שהנמר שהיה ממש בידיים של החוקרים בפרשת כהן, הפך לנמר של נייר בפרשות השחיתות הגדולות יותר מזו של כהן.
אגב, יש גורמים משפטיים שטוענים עד היום כי ניתן היה לפתוח את הסכם עד המדינה ואת החסינות שניתנה בגינו, שכן זו ניתנה רק בעניין כהן, וכן לחקור את אנשי סימנס בישראל בנוגע לעדויות שנתנו ראשי החברה בארה"ב. אבל כאמור זה לא קרה.
אין שמץ ספק שבישראל מסתובבים כמה בכירים מיליונרים, אפשר שחלקם כבר בדימוס, בזכות כספי השוחד של סימנס. דן כהן, שופט, עורך דין בכיר, מהאלפיון העליון של ההון והמשפט, היה אמנם הכוכב העליון של החקירה והשוחד, אבל לצדו יש עוד כמה, מוכרים יותר או פחות, שיוצאים "נקיים" מחקירה וחשיפה.
אם הרתעה היא העיקר, אז אין ספק שיש ערך רב לעובדה שנאשם בסדר הגודל ורוחב הקשרים והחברויות של דן כהן מודה בעבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים, הולך לשבת בכלא 6 שנים ומשלשל לקופת המדינה 10 מיליון שקל (4 מיליון חילוט ו-6 מיליון קנס, שאם לא ישולם יוחלף ב-3 שנות מאסר).
אבל מול זה עומדת העובדה ש-16 מיליון דולר שוחד שנמסרו בישראל - ובזה אין כל ספק - נותרו בלא זיהוי. המושחתים נשארו ליהנות מהכסף. ורק שלא יקום מישהו ויחשוב שמטומטם מי שלא לוקח שלמונים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
