דו-קרב בצהרי יום

בדיון בכנסת על חוק שירותי הרכב עפו איומים בסגנון הסופרנוס

אורח מבחוץ שהיה נקלע היום (ב') לוועדת הכלכלה לדיון המקדמי "בנושא חוק שירותי הרכב" של משרד התחבורה, עשוי היה להגיע למסקנה שהגיע לדיון אקדמי במועדון תרבותי. הדיון היה נימוסי בדרך-כלל, ענייני, נטול הפתעות ועם מעט מאוד קריאות ביניים.

אפילו שר התחבורה ישראל כץ, שמתינות יתרה היא לא אחת משלל התכונות הברוכות שלו, שמר על איפוק מילולי. למעשה, רק בשלב הסיום התגנבו לדבריו כמה אמירות מאיימות ליבואנים שלא היו מביישות את טוני סופרנו זצ"ל (משהו בנוסח "טיפלנו בוועד הרכבת, טיפלנו בחברות התעופה, אנחנו מטפלים בנמלים, ואתם הבאים בתור").

אבל מראה עיניים וגם משמע אוזניים עלולים להטעות. בפועל זה היה דיון מתוח מאוד, שהזכיר את הדקות הגורליות לפני דו-קרב נוסח מערבון מהמערב הפרוע: כל אחד מהצדדים בחן היטב את יריבו, ניסה ליצור קשר עין וניסה לגרום לצד השני לאבד את סבלנותו ולחשוף את כלי הנשק שלו, את טכניקות הירי ואת הצלפים החבויים שמעניקים לו גיבוי ברקע.

בצד אחד של העיירה ניצב השריף, שר התחבורה, שמאחורי החוק שהוא מנסה לקדם בוועדת הכלכלה ניצב הרבה יותר מיוקרה אישית. החוק הזה, אם יעבור ככתבו וכלשונו, יקנה לשר התחבורה הנוכחי - ולאלה שיבואו אחריו - מפתח זהב לאחד השווקים העשירים ביותר במשק הישראלי. עיון במסמך הצעת החוק מגלה עשרות סעיפים שונים שמתחילים או מסתיימים במילים "כפי שקבע השר".

המשמעות היא, בין השאר, שכל מי שירצה להאריך רישיון קיים ליבוא רכב, לקבל רישיון יבוא או, להבדיל, לקבל פטור מהתנאים הנדרשים לקבלת רישיון יבוא רכב לישראל, יוכל לעשות זאת בעתיד במסלול מהיר ואישי. גם אם הסמכויות היותר קיצוניות שמעניק החוק הזה לשר התחבורה לא ייושמו בפועל בעתיד, הן תמיד יהוו גורם מאיים ברקע. בקיצור, החוק הזה הוא חלומו של כל שר שרוצה שליטה מלאה ויכולת התערבות טוטאלית בשוק שעליו הוא מופקד.

מהצד השני ניצבו יבואני הרכב וחברות הליסינג - גורם כלכלי חזק ורב השפעה שנחוש בדעתו לשמור על הטריטוריה שלו בכל מחיר. יבואני הרכב לא מודאגים מהנושא של פתיחת שוק יבוא הרכב החדש. זה היה ועודנו חלק משוק גלובלי שנשלט על-ידי האינטרסים של יצרני הרכב הבינלאומיים ואלה דואגים וידאגו היטב לעצמם - ולא משנה עד כמה גדול הפטיש שבו יאיים השר להשתמש (כדבריו היום בוועדה).

גם שאר סעיפי החוק לא ישנו הרבה את המצב הקיים וממילא הם יהיו כמעט בלתי ניתנים לאכיפה. החשש הגדול באמת של היבואנים הוא מפני מתן סמכויות לשר, שיאפשרו לפתוח את ברז יבוא כלי הרכב המשומשים או ה"כמעט משומשים" ולהציף את השוק המקומי בסחורה ממקורות עלומים, שאין עליהם כמעט בקרה ופיקוח.

בדיון הזה חסר לנו מאוד קולו של משרד האוצר, השליט האמיתי של שוק הרכב. כל שלוש נציגות האוצר שהגיעו לוועדה העדיפו "לשמור על זכות השתיקה". לא קשה להבין מדוע. לאוצר נוח מאוד שהדיון יוסט לנושאים תחרותיים ולא יעסוק בפרות קדושות כמו העיוותים הבלתי קבילים שיוצר מיסוי הרכב האגרסיבי בישראל, שאין לו אח ורע בכלכלה מערבית מודרנית. או סוגיית שווי השימוש. אחרי הכול גם האוצר, כמו כל הממשלה, רוצה לקבל "לייקים".