לקלף את המציאות: מופע חדש לתיאטרון הקליפה - "ללא כוחות מזוינים"

מופע של תיאטרון קליפה יחד עם קבוצת התיאטרון נובוגה פרונטה מפראג ■ עדית הרמן: "היופי המסנוור שבכיעור ובאכזריות, הפואטיקה שבסתמיות ובטמטום, עולים מכל מהלך בימתי"

מה יותר קשה - מתקפת טילים מלווה באזעקות אמת (תל-אביב, נובמבר 2012) או קור של 10 מעלות מתחת לאפס (בחורף של פראג)? זו לא השאלה היחידה שעליה מתקשים להסכים חברי תיאטרון קליפה הישראלי ועמיתיהם, קבוצת התיאטרון הצ'כית נובוגה פרונטה. היכרות רבת-שנים, חוסר הסכמה אמנותית, איכויות פיזיות רדיקליות של הצוות מפראג מול שליטה חזותית בלתי מתפשרת של קליפה - כל אלה תרמו למתח היצירתי העומד בבסיס ההפקה החדשה "ללא כוחות מזוינים".

המופע הפרובוקטיבי במכוון, שיעלה בהופעות בכורה בבית תיאטרון קליפה בתל-אביב החל מ-1 באוגוסט, למשך שבועיים בלבד, מציג התנסות חדשה של הקבוצה לגעת בחומרים אקטואליים, חברתיים ופוליטיים. המופע הוא מחזה תיאטרון פיזי, אך הוא מועבר באמצעות מחול ואקרובטיקה ומלווה בתיאטרון חפצים - שלמעשה מעביר חלק גדול מהאחריות על החוויה של הצופים לעיצוב החזותי של החומרים הנראים על הבמה.

סיפור המסגרת עוסק בקשר בין מלחמה ומין, בייאוש ובפחד, בתשוקה לחיים ורצון להמשכיות, הנאבקים בחוסר תוחלת וכיליון. לדברי היוצרים מדובר ב"קומדיה טראגית בסגנון קיטש וטראש הבאים לידי ביטוי בעיצוב, בתוכן ובטקסטים. היופי המסנוור שבכיעור ובאכזריות, הפואטיקה שבסתמיות ובטמטום, עולים מכל מהלך בימתי", כדברי עדית הרמן, המייסדת והמנהלת האמנותית של תיאטרון קליפה.

הרמן החתומה על הבימוי ועיצוב הבמה והאביזרים, המשמעותיים במיוחד בתיאטרון הפיזי, גם משחקת בעצמה במופע. לצידה דמיטרי טולפנוב, שותפה להקמת ולניהול קבוצת התיאטרון ואכילס חריסקוס, שגם יצרו את המוזיקה, ואירינה אנדרייבה. את התאורה עיצב אורי מורג.

ללא מילים

את תיאטרון קליפה ייסדו הרמן וטולפנוב, היא רקדנית וכוריאוגרפית והוא מוזיקאי ושחקן. הקבוצה שומרת על מקומה הייחודי בנוף הישראלי כבר כמעט שני עשורים. שפת התיאטרון של קליפה, שהיא בעיקרה ללא מילים, חוקרת סמלים ודימויים אוניברסאליים של תנועה ותמונה. ההחלטה לעבוד במסגרת עלילתית מובהקת ובהקשרים כל-כך מובהקים וטעונים של המציאות הישראלית, היא חידוש נועז, שיש בו גם הימור על התוצאה.

סיפור העלילה מציג זוג הורים שכולים הנעולים במקלט בטוח, הרחק מאימת מלחמה אינסופית, המתרחשת בחוץ. הם קשורים זה לזו בשנאה, באכזבה ובמלחמות קרות, ומאוחדים באבלם על בנם שנפל בקרב. הזוג מספר, בסדרה של תמונות קצרות, את סיפור אובדן הבן, העצב שאין לו סוף והאהבה שכבתה.

אי-האושר הזה מופר ומופרע עם פלישתו של לוחם שערק אל המקלט. הצעיר שובר בגסות נאיבית את כל חומות ההגנה של הזוג. בפעולותיו ובהווייתו, הוא מעורר זיכרונות וגעגועים אל הבן המת ויצרים בלתי נשלטים אל כל מה שחי ואבד.

השלושה יוצאים למלחמת התשה פיזית ומנטאלית ברוח התיאטרון הניסויי. הם בונים תמונות משתנות מהרהיטים והחפצים הנמצאים במקלט, וחושפים את המקורות הפרימיטיביים ביותר של האיבה האנושית.

בית תיאטרון קליפה, רחוב הרכבת 38, תל אביב, 13-1 באוגוסט, 14.8 בתיאטרון הידית בפרדס חנה-כרכור וב-15.8 בתיאטרון הפרינג' באר שבע. מחיר כרטיס: 80 שקל