לימור לבנת: "ניסו לחסל אותי וכמעט הצליחו. לא התאוששתי"

אחרי שעתיים של שיחה אינטימית בביתי, מילאו דמעות את עיניה של לימור לבנת, שרת התרבות והספורט. הפוליטיקאית הסגורה נשברה. החולשה עטפה אותה בעוצמה, ומול עיניי הפכה לכוח. חשבתי על הפספוס. לו הייתה מסוגלת להוריד מסכות כך במפגשיה עם הציבור, הייתה מצליחה יותר. רגש זה כוח. הציבור מחפש אנושיות אצל מנהיגיו.

- קיים פער אדיר בין מהלכים שהובלת כשרת התקשורת (הכנסת מפעיל שלישי לסלולר וטלוויזיה בלוויין) לבין הדימוי הציבורי הלא אהוד שלך. איך את מסבירה את זה?

"יש דיסוננס גדול. לפעמים אני מנסה לנתח את זה. יש בי רדיפת צדק טוטלית, שמביאה אותי לומר דברים שאני מרגישה בלי לאפר אותם, ובלי לעשות להם קוסמטיקה. אני לא מספיק פוליטיקאית, לא עושה חישובים פוליטיים. אני אומרת דברים באופן ישיר, כן וגלוי, ומעוררת כעס וזעם. אנשים לא אוהבים לשמוע דברים ישירים. יש אנשים שאומרים דברים הכי קשים עם חיוך, אני לא מספיק מחייכת כשאני אומרת דברים נוקבים. אולי זה הדיסוננס.

"חייתי רוב חיי הפוליטיים בעולם גברי. נאלצתי לסגל לעצמי סגנון קשוח יותר, שהוא לא רך, נשי, מתחנחן. אני יודעת שמצפים מאישה שתהיה רכה. אז אני לא, אבל אני גם כן. אני רכה במקומות אישיים, כשאני לא בתפקיד".

- נחשבת לאישה מס' 1 בליכוד והידרדרת למקום 27, כשנשים ללא ניסיון כמו ציפי חוטובלי ומירי רגב עקפו אותך.

"הנשים שהתברגו לפניי בפריימריז עשו דברים שלא הייתי מוכנה לעשות אף פעם, ולא אהיה בנויה להם לעולם. אני מתמודדת מאז 88', יודעת איך להתמודד ולא מפחדת להתמודד. מעולם לא נבחרתי בוועדה מסדרת כמו מחצית מחברי הכנסת. אני יודעת לשחק כשזה 'פייר פליי'. כשיש שיטות אחרות של כל מיני קומבינות וכל מיני דרישות וציפיות, אני לא משחקת את המשחק ואני לא שם. אמרתי בעבר את דעתי על הדרך שבה מתנהל מרכז הליכוד, וזה לא שונה מהפריימריז. אם אין שוויוניות במספרי המתפקדים לפי אזורים, אז אני לא יכולה להגיע לצמרת הרשימה".

- מה השתנה?

"משהו השתנה בגוף הבוחר. אולי יש לו ציפיות אחרות מהנבחרים. ציפייה לומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע. לרוץ לאירועים שמצופה שתגיעי אליהם. השיטה מאוד בעייתית. אני לא מכירה דבר כזה בשום מקום בעולם".

- טענו נגדך שמינוי לשרה בכירה ממקום נמוך ברשימה זו לא התחשבות ברצון המתפקדים.

"צריך לשבת שבעה על השיטה הקיימת, ואז לשבור את הראש ולמצוא חדשה. אין לי פתרון קסמים, אבל מה שהיה אסור שיהיה. תראה איך בני בגין, דן מרידור ומיקי איתן הוצאו החוצה. גם הדרך שבה מנהיג אחד קובע את הרשימה, לא סבירה בעיניי. צריך למצוא דרך הגיונית ונורמלית על מנת שחברי הכנסת לא יהיו נתונים כל היום ללחצים. שלא ניאלץ לעסוק בדברים שאינם העניין שנבחרנו לעסוק בו. אני רוצה לעסוק בשליחות הציבורית שלי, לא רוצה להיפגש עם לוביסטים. זה בעיניי דבר פסול".

כאילו יצאתי מדעתי

לבנת, 62, גדלה בבית עם תודעה ציבורית חזקה. היא בתם של לוחם הלח"י עזריאל לבנת ושל הזמרת ולוחמת הפלמ"ח שולמית לבנת. "לא הייתי ילדה שגרתית. גדלתי בתחושת שליחות, צמחתי לתוך זה באופן טבעי. זה בחר אותי. החיים הפוליטיים בחרו אותי". היא גרושה ואם לשניים - בשנה שעברה בנה הדוגמן, יאיר הניג, חזר בתשובה - ובשנים האחרונות היא נמצאת בזוגיות עם איש העסקים מיקי ירושלמי.

נדמה כי דרכה הציבורית של לבנת רוויית מאבקי כוח מתוקשרים. כמעט עשור אחרי המאבק מול ארגוני המורים, היא נמצאת היום בקרב ציבורי נוסף, הפעם מול יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. גם מי שאינו בקיא בפרטים הקטנים לא יכול לחמוק מהמשבר הגדול שנוצר בינה לבין בעלי הקבוצות וראשי ההתאחדות.

- למה לא עזבת את מסיבת העיתונאים בעניין לוזון ברגע שפרץ העימות?

"מה שראית במסיבת העיתונאים זה חלק קטן מהתמונה. דיברתי, ואז עניתי לשאלות. קם הכתב משה בוקר מ'הארץ' ובמשך שבע דקות הטיח בי השמצות ואני ישבתי ושתקתי, כדי שלא יאמרו שאני סותמת לו את הפה. רציתי לענות שמדובר באוסף השמצות, אבל הוא לא נתן לי לדבר, ואז בא הקטע של 'אל תפריע לי' שעשו ממנו רמיקס. לא צעקתי, רק חזרתי על אותו משפט שוב ושוב. בתקשורת הראו רק את החלק של התגובה שלי, שבו נראה כאילו יצאתי מדעתי. זה מרגיז אותי".

- זה כמעט סדרתי. הכרחת את אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' להקריא בתוכנית הרדיו שלהם תגובה שלך לדרך שבה הם מציגים אותך. למה את בכלל מגיבה להם?

"לא התראיינתי בתוכנית שלהם ארבע שנים, כי כל פעם שרציתי לעלות לשידור היו מתנפלים עליי: 'מה עשית לספורט? לא עשית כלום'. הובטח לי שיהיה בסדר, ושוב הסיפור חזר על עצמו. המכתב שעליו אתה מדבר היה בעקבות הודעה שאני לא מתראיינת יותר".

- תיק העיתונות שלך רווי השמצות. נפגעת?

"לגמרי! אני נפגעת מכל כותרת מעצבנת. יש אנשים בתקשורת, הרבה בספורט, שמתנהגים בחוסר אתיות, ולא בודקים ולא מבררים. כתבות כמו הסטנדאפיסטית הבדואית קורות כל יום. לא התרגלתי לזה שמשמיצים אותי. כשפוגעים בי זה כואב. התרגלתי לזה שזה קורה, אבל לא למדתי כיצד לא להיעלב.

"כשרת חינוך, ארגוני המורים ניהלו נגדי קמפיין רצחני וקטלני. משה תאומים ניהל נגדי מסע של רצח אופי. הוא אפילו קיבל עליו את 'קקטוס הזהב', פרס של איגוד היחצנים - כי זה כל כך הצליח. הוציאו 20 מיליון שקל רק כדי לחסל אותי. שלטים באוטובוסים, מודעות בעיתונים והכי גרוע, קריקטורות וכתבי שטנה שחילקו ל-140 אלף מורים.

"בני, יאיר, למד אז בעירוני ד' בתל אביב. הוא היה נכנס בבוקר לבית הספר ועל הקירות היו תלויים פוסטרים וקריקטורות שלי, בחדרי המורים חולקו פליירים עליי. הוא הוריד אותם מהקירות ולמחרת שוב היו תולים ושוב הוא היה מוריד. יום אחרי יום". עיניה של לבנת מתמלאות דמעות שוב, וקולה רועד. אני מצטמרר.

*** הראיון המלא - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי