"עסקה שאני לא יכול להסביר לאימא שלי, אני לא נכנס אליה"

גיל בלוטרייך, מנכ"ל מישורים: "אני תמיד מעדיף לדעת איך אני נכנס ואיך אני יוצא - ובלי להסתבך בדרך"

כשגיל בלוטרייך היה ילד קטן, בתומו הוא ניגש למכתבה של אביו, ששירת במודיעין של חיל הים, ומצא בה דרכון של אביו, עם תמונתו אך עם שם אחר. בלוטרייך הצעיר קצת נבהל, אך בתוך תוכו ידע שזהו חלק מעבודתו של האב כאיש מודיעין.

- אני מניחה שהוא נעדר הרבה מהבית במסגרת שירותו הצבאי. איך זה היה לגדול לאבא שלא נוכח הרבה?

"הוא אכן היה מאוד מרוכז בעבודה ובקריירה שלו, ובכלל - הוא היה די שתקן. מי שפיצה על כך זו הייתה אימא שלי, שהייתה אימא - והיא עדיין - מאוד חמה ואוהבת".

- וזה לא הפריע לך?

"לא. ככה גדלתי, וזה מה שהורגלתי אליו".

- שקלת בצעירותך ללכת בדרכו? לפתוח בקריירה צבאית?

"לא. זה לא עניין אותי".

- אמך הייתה גננת. איך זה היה לגדול לאימא שמחוץ לבית מגדלת ומחנכת ילדים בגילך?

(צוחק) "אימא שלי זו אישה מופלאה. יש לה יכולת הכלה אינסופית. היא אשת חינוך משכמה ומעלה".

- בבית היא הייתה גננת או אימא?

"גם וגם. זכור לי שנאלצתי לפעמים לשיר את שירי הגן שלה...."

- לאחר השירות הצבאי, בחרת ללמוד ניהול בתי מלון. מדוע ולמה?

"גרתי ברעננה, וכילד די סקרן - שכמעט לא יצא מישראל - רציתי לצאת לעולם הגדול, ואז זה נראה לי כמו מקצוע שיחשוף אותי לעולם שמחוץ לרעננה ומחוץ לישראל".

- איך חווית את הסטאג' שאחרי לימודי התואר? נהנית לעבוד כפקיד קבלה או כעובד משק בית?

"ככה ככה. אני זוכר שכשצוותי למשק בית, נאלצתי לשאוב אבק מהשטיח בחדרו של מנכ"ל המלון. תוך כדי העבודה, אני מסתכל על המכתבה הגדולה שלו, ואומר לעצמי: 'יום אחד אני אהיה שם. במקום הזה'. היום, כשאני בעצמי מעסיק מנכ"לים של בתי מלון, אני אומר לעצמי שיכול להיות שהגשמתי את אותו חלום".

בגלל אותו חלום, הבין בלוטרייך די מהר כי כמלונאי לא יהפוך לאיש שהפרוטה היא בכיסו, ונטש את הענף לטובת תיווך דירות. "כבר אז היה ברור לי שלא אגיע לדירה אפילו בסיוע הוריי". די מהר, כפי שהעיד בעבר, בלט לטובה בעבודתו כמתווך, והיו אפילו שכינו אותו "כוכב עולה".

- איך אתה מרגיש כשמכנים אותך "כוכב עולה"?

"אני לא מאמין בכוכבים. אני מאמין בעבודה קשה. כשעבדתי בתיווך, התבלטתי כי עבדתי קשה. כשהשתחררה דירה לשוק, אני הייתי הראשון שראה אותה. עבדתי מסביב לשעון".

- היו אנשים בסביבתך שזה הפריע להם? שלא פרגנו?

"כן, היו כאלו, ויש כאלו גם היום, ותמיד יהיו כאלו שלא ידעו לפרגן".

- התגרשת אחרי 17 שנה ממי שהייתה החברה הראשונה שלך כבר בתיכון. חווית טראומה מהגירושין?

(משתהה) "כל פרידה היא סוג של טראומה. במקרה שלי, חנה גרושתי תמיד הייתה חברה טובה שלי והיא עדיין חברה טובה. היה לי מזל גדול! את יודעת, צריך לא רק לדעת עם מי להתחתן אלא גם ממי להתגרש...(מחייך)"

- אתה עדיין מאמין במוסד הנישואין?

"אני מאמין בזוגיות ובחברות".

- כפי שציינת, גדלת בבית ממעמד הביניים. הרצון לצבור הון נובע אצלך מחשש קיומי?

"לא בהכרח. אני יודע שיש יזמים שמונעים מחרדות קיומיות, אך במקרה שלי - מה שמניע אותי זה סקרנות. הייתי מגדיר את עצמי Explorer, מעין חוקר. הרצון לנסות משהו חדש, ליצור יש מאין - זה מה שמניע אותי. אני פשוט מאוד סקרן".

דרך אגב, מקור השם "בלוטרייך" הוא באוסטריה. "בלוט פירושו דם בגרמנית, ורייך פירושו עשיר, אז זה יוצא דם עשיר או עשיר בדם... (מחייך).

בנקודה זו מעיד בלוטרייך על עצמו שהוא דוגל בפשטות. "עסקה שאני לא יכול להסביר אותה לאימא שלי, אני לא נכנס אליה".

- אתה מספר לאימא שלך על עסקאות שאתה עושה?

"לפעמים, אבל לא בפרוטרוט".

- קרה לך בעבר שפספסת עסקה שבדיעבד התבררה ככדאית בגלל שלא הייתה מספיק פשוטה בעיניך?

"אולי, אבל אני תמיד מעדיף לדעת איך אני נכנס ואיך אני יוצא - ובלי להסתבך בדרך".

בלוטרייך, כאמור, שירת בחיל האוויר וזאת לאחר שלא להתקבל לקורס טיס. הכישלון לעיל לא הרתיע אותו, ומיד לאחר השירות הצבאי, עשה קורס והוציא רישיון טיסה אזרחי. "אני אוהב לטוס ולצלול. לגעת למעלה ולמטה, וכך לבחון את הגבולות שלי", הוא מספר, ומעיד כי הוא טס בתוך קנדה ובתוך ישראל, כשהוא מבקר פה. את הצלילה, לעומת זאת, הוא עושה בסיוע היאכטה שלו. "אני אוהב לראות אופק פתוח".

- יאכטה יש. מטוס פרטי?

"אין לי ואני לא חושב לקנות. אני לא מצטייד בהרבה 'צעצועים' כאלו כי למדתי שזה לא ערובה לבריאות ואושר".

- אבל זה לא מזיק.

"נכון, וביטחון כלכלי זה דבר מאוד חשוב. ועדיין, מה שהופך אותי למאושר זה לא חפץ כזה או אחר".

*** הכתבה המלאה - במהדורה המודפסת