מתקפת העמותות: הכסף שלכם יילך גם למשכורות מנופחות

כולם ינסו לנגן לכם על ה"איך-אתם-יכולים-לשבת-לארוחת-החג-כשיש-כל-כך-הרבה-רעבים-במדינה". היו חזקים וסרבו בנימוס! למה? רמז: 32 אלף שקל בחודש...

אוטוטו זה שוב עומד לקרות: מתקפת עמותות הסיוע לנזקקים לקראת החגים. אני מזהירה אתכם מראש, בלי קשר למתיחות בגבול הצפון: היו נכונים! אתם תותקפו על-ידי הקופאית בסופר (שקיבלה הוראה), על-ידי מתנדבים בכל קניון או קרן רחוב (שכוונתם טובה) ועל-ידי קמפיינים בטלוויזיה ובשלטי החוצות (של משרדי פרסום הזקוקים לפרו-בונו החברתי השנתי לצורך מירוק מצפון זריז על פועלם ההפוך כל השנה).

כולם ינסו לעשות לכם מניפולציה רגשית בזויה, הגם שבסיסית למדי מבחינה פסיכולוגית, לפיה איך-אתם-יכולים-לשבת-לארוחת-החג-כשיש-כל-כך-הרבה-רעבים-במדינה. אז היו חזקים, סרבו בנימוס וזכרו: כל תרומה כזו רק מרחיקה עוד יותר צדק חברתי אמיתי ובר-קיימא!

למה, אתם שואלים? כי היא מנציחה כשל מוסרי מרובע, לא פחות, של העמותות עצמן (חלקן), שלנו הציבור, של הנזקקים המקצועיים ושל הממשלה.

1. הצביעות ושקר התרומה - של העמותות

אתם מודעים לכך שרק חלק - יש שיגידו זעום - מהתרומות הכספיות שלכם, מגיע ליעדו? אתם יודעים לאן הולך היתר? למשכורות לבעלי משרות, ליו"ר, למנכ"ל. יש שיטענו, משכורות-עתק. בחלק מן העמותות לנזקקים, ודווקא מאלה הבולטות, הזוכות לשלל כותרות חיוביות לקראת כל חג ומועד, ולהתגייסות גורפת של גופים עסקיים, שכר הבכירים הוא כשל מנכ"ל משרד ממשלתי, שר בממשלה או אפילו ראש הממשלה.

חשוב להיות הוגנים ולהדגיש: יש עמותות העושות עבודת קודש אמיתית לטובת בני אדם, בעלי חיים והסביבה, והכול בהתנדבות או בשכר צנוע, ההולם את המישור המוסרי של בקשת תרומות מהציבור. לא עליהן מדובר, ולבטח הן הראשונות השמחות על מאמר זה, שיקדם עוד את ההבחנה הראויה בינן לבין היתר.

אבל יש גם את אלה שעושות מאיתנו צחוק. אציין שתיים שהן מהבולטות ביותר בתקשורת, כדוגמה: ערן וינטרוב, מנכ"ל עמותת לתת המבצעת את איסוף המזון ברשת שופרסל כל שנה בפסח ובחגי תשרי (ואכן המבצע החדש שלה יתחיל מחר בסופר הקרוב למקום מגוריכם), עם כ-31 אלף שקל בחודש לפי פרסומים; ונאוה ברק, נשיאת עמותת "עלם" לנוער בסיכון, המבצעת את "דגל האורות" על מגדלי עזריאלי (תרומה בסמס) כל יום עצמאות, עם כ-30 אלף שקל בחודש עם 24 אלף שקל בחודש. מנכ"לית "עלם", אפרת שפרוט, מרוויחה 32 אלף שקל בחודש.

אדגיש שאינני טוענת שהם או עבודתם אינם ראויים לסכומים אלה. גם אינני טוענת שבעלי תפקידים בעמותות, המקדישים לעניין את כל מרצם וזמנם, צריכים בהכרח לעבוד בהתנדבות. ועדיין, מותר לתהות: אם כבר שכר בכלל, וכזה הנגזר מתרומות הציבור בפרט, לא אמור להיות צנוע? בחוק נאמר רק שעליו להיות "סביר".

ומה בדבר תשלום שכר סטודנט, למשל, לאלפי המתנדבים, על חשבון חלק ממשכורות הבכירים? אלה סוגיות שראוי לדון בהן, אך זו אינה הנקודה במאמר הנוכחי. הנקודה היא הזעזוע, שאט-הנפש ותחושת הרמייה שחשו רבים לאור הגילוי (כולל אותי) ושסביר שרובכם שטרם ידעו זאת, חשים כעת.

במאמר מוסגר אציין רק שיש מפעלי צדקה בעולם (ולבטח גם בארץ) המכירים בבעייתיות הנושא ושאכן יוצרים הבחנה מוחלטת בין הוצאות התפעול לבין תרומות הציבור למטרה הרשמית. בין המפורסמים שבהם ניתן למנות את השחקן הנודע פול ניומן ז"ל, שהתחייב וקיים להעביר לצדקה 100% מהכנסות מותג הרטבים לסלט שהקים, תוך שהוא מממן את כל הוצאות התפעול. כך עשתה גם אשת התקשורת אופרה ווינפרי, עם קרן הצדקה שלה.

לב הבעיה אצלנו, לב כשל מוסרי חמור כלפי הציבור, הוא העדר הגילוי הנאות. ראשי העמותות לבטח יגידו שהכל גלוי בדו"חות, כחוק - והם צודקים. אבל מי באמת נובר בדו"חות לפני שהוא משיא תרומה צנועה בסופר או בסמס? שאלו כל אחד ברחוב והוא יאמר לכם שהוא היה בטוח שהתרומה כולה מועברת למטרה שפורסמה.

יתרה מכך, שאלו את עצמכם: לו הייתם יודעים את נתוני השכר הללו, האם עדיין הייתם נכונים לתרום בסופר מזון לקופסה של "לתת" או 10 שקלים בסמס ל"עלם"? רבים מכם ישיבו "לא", או לכל הפחות היו מבקשים זמן לשיקול דעת נוסף. זו בדיוק הנקודה. אם המידע הזה גורר היפוך תגובה מצד הציבור, ומותר להניח שגם ראשי העמותות מודעים לכך, הרי שהצנעתו, במתכוון או שלא במתכוון, יש בה משום רמייה של הציבור.

2. טמינת הראש בחול - של הציבור

הדיל הוא פשוט ומפתה: תן קילו סוכר או סמס 10 שקלים - וקבל טיהור מצפון זול לחג. הידד! בואו נודה על האמת: רובנו נעדיף להרגיש טוב עם עצמנו כך, במקום לתרום לחברה באמת. אז אנחנו מתעלמים מן העובדות ונוהרים תקופתית אל התרומות.

רוצים לתרום לחברה באמת? הנה דרך אחת שתרגיז אתכם: את מה שהתכוונתם לתרום, שלמו במס אמת, למשל על-ידי כך שלא תעבדו ב"שחור". בכך גם תפסיקו לדפוק את חבריכם הלא-מעלימים, וזו לבטח מטרה נעלה כשלעצמה, מתוך תפיסה של כל ישראל ערבים זה לזה. בואו נתחיל משם, ונתקדם.

אם כבר אתם תורמים לעמותות - בצעו בדיקה מקדימה באינטרנט. בכמה הקלדות פשוטות תוכלו לדעת כמה מהכסף שלכם, אם בכלל, הולך ישירות לאן שהתכוונתם, ותוכלו לקבל החלטה מושכלת.

3. ניצול בזוי של טוב הלב של הזולת - מצד נזקקים מקצועיים

אל תצקצקו לי עכשיו בלשון, ואל תיתממו כאילו הם לא קיימים. ישנם רבים בין נתרמי העמותות שחיים לא רע יחסית לעובדה שהם נוכלים במסווה של מסכנים. הם יכולים היו לעבוד, אך בוחרים שלא לעשות זאת ומולידים ילדים שאינם יכולים לפרנס. במקביל, הם מקבלים תרומות חופפות מכמה עמותות במקביל (שאינן יודעות זו על זו), בציוד, מזון, חינוך ושאר ירקות.

סביר שאין בידי העמותות דרך אפקטיבית לסנן אותם, אך מה שחמור עוד יותר הוא שלא בטוח שהן רוצות. שני הצדדים בסיפור זקוקים אלה לאלה כדי להתקיים על חשבון הציבור, וכדי להמשיך במניפולציה הרגשית שתספק את השנור מכיסיו. כשאתם תורמים לעמותות, אתם תורמים גם להם. נא הביאו זאת בחשבון.

4. בריחה פושעת מאחריות - של הממשלה

השאלה הכי מתמיהה ומקוממת: מה פתאום יש בארץ כל-כך הרבה עמותות לנזקקים? זה לא תפקיד המדינה? לשם מה אנחנו משלמים מיסים? הממשלה בורחת מאחריותה דרככם, התורמים התמימים. אתם בטוחים שעשיתם מעשה טוב - ובעצם רק הרחקתם את הגאולה.

רק עשרות אלפי נזקקים אמיתיים הצובאים על הכנסת (ללא אלימות), יוכלו לעשות את העבודה. בינתיים, כל עוד אתם נותנים יד לשנור הבלתי נלאה של עמותות, גם אם מטרותיהן נעלות, בתחומים השייכים לתפקידיה הישירים של המדינה, אתם מנציחים ישירות את המשך המצב הקיים!

ושלא תהיה אי-הבנה: אינני אומרת, חלילה, לא לתרום. נהפוך הוא: תנו! תנו בסתר או בגלוי לכל מי שתרצו. קל מאד למצוא אותם בכל מקום: שאלו שכנים, גורמי רווחה בעירייה, והכי חשוב - התבוננו מסביב. גם אם אתם אלפיון עליון הם זמינים לכם בנותני השירותים שלכם, של כולנו: המנקה בבית, במשרד, ברחוב; הם בשוק לקראת סגירתו, נוברים בפירות ובירקות שאנו סירבנו לקנות ; הם השומרים בכניסה לכל בניין משרדים; הם הזקנים הגלמודים שבריאותם רופפת - לא חסר.

תנו בכיף, בשמחה וברוחב-לב. רק מה: תנו ישירות! אל תתרמו מזון או כסף לעמותות הסיוע לנזקקים לקראת החגים, ועזרו להפעיל בכך לחץ על הממשלה, לקחת מחדש את האחריות שהייתה שלה מלכתחילה.

■ הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.