ערכים סובייטיים: מה עומד מאחורי ההומופוביה ברוסיה?

פשעי שנאה אכזריים, ניסיון למצוא אויב משותף, הפניית אצבע משולשת למערב וקריצה נוסטלגית לערכים הסובייטיים ■ 5 הערות על רדיפת ההומואים ברוסיה

1. הגדרה חדשה ל"פשע שנאה"

אי-אפשר לדעת אם ולאדיסלאב טורנובוי בן ה-23 היה שתוי מדי או תמים מדי כשהחליט לספר לאנשים שעמם שתה שהוא הומו; יש רק לקוות שהוא היה שיכור מספיק כדי לאבד את הכרתו במהירות לאחר שהותקף. שלושת תוקפיו של טורנובוי - אנשים שעמם גדל כל חייו בעיר וולגוגראד - הכו אותו בברוטליות, החדירו לגופו שלושה בקבוקי בירה, רוצצו את ראשו, ולאחר מכן הציתו את גופתו. איש מהחשודים במעשה לא היה מסוכסך עם טורנובוי קודם לכן. כשאחד מהם נשאל על-ידי חוקריו על הסיבה לרצח הברוטלי הוא השיב בפשטות: "כי באותו ערב הוא סיפר לנו שהוא הומו". זה הספיק להם.

האירוע הזה, שהתרחש במאי האחרון, הוא לא הדבר הכי נורא במה שעובר על ההומואים ברוסיה לאחרונה: בתחילת החודש נחטף נער בן 14 על-ידי צעירים לאומניים, בטענה שהוא הומו. הוא עבר התעללות ונרצח במכות. כשדבר האירוע הזה פורסם, מיליוני בני אדם ברחבי העולם זועזעו עד עמקי נשמתם אולם מעטים הופתעו ממנו: לאחר שבסוף מאי אישר הפרלמנט הרוסי חוק נגד "פרופגנדה הומוסקסואלית", שאוסר על גילויי אהדה ציבוריים לאוכלוסייה החד-מינית "כדי לשמור על צעירים", היה ברור שמצבם של בני הקהילה רק יחמיר. שני מקרי הרצח הצטרפו לאין-ספור מקרי אלימות, התעללות והטרדה כחלק מגל הומופובי עכור ששוטף בשנים האחרונות את רוסיה בעידוד משטרו של פוטין.

ארגוני זכויות אדם ברוסיה ובעולם מתארים את האווירה הציבורית נגד האוכלוסייה החד-מינית במדינה כמסוכנת, והעדויות על כך לא מפסיקות לזרום: מתקיפות ספונטניות ברחוב, דרך פשיטות משטרתיות אלימות על מועדונים ובמקומות בילוי של הקהילה ההומו-לסבית, ועד תקיפות המוניות של מפגינים למען זכויות הקהילה שהמשטרה מתעלמת מהן או לוקחת בהן חלק, לצד התוקפים.

2. העולם התקדם, רוסיה נסוגה

המצב ברוסיה קיצוני במיוחד דווקא לאור השינוי ביחס להומוסקסואליות בעולם המערבי בעשור החולף. רק בקיץ האחרון אישרו צרפת ובריטניה נישואים חד-מיניים, ובית המשפט העליון של ארצות הברית פסק גם הוא כי הם חוקיים. באף אחת מהמדינות - עם דגש על ארצות הברית השמרנית - לא נרשמו מקרי אלימות יוצאי דופן נגד הומואים בעקבות המהלכים. ברוסיה, לעומת זאת, מצביעים סקרי דעת קהל על אהדה גורפת למהלכי החקיקה של המשטר נגד האוכלוסייה החד-מינית. סקר אחר שנערך ברוסיה בשנה שעברה מצא שכמעט 50% מהאוכלוסייה ברוסיה סבורים כי הומואים ולסביות צריכים לקבל טיפול רפואי או פסיכולוגי, שאולי יצליח "לרפא" אותם. על-פי אותו סקר, 5% מהאוכלוסייה ברוסיה אפילו פחות סובלניים; מבחינתם יש "להשמיד" את כל ההומואים.

ג', דמות מוכרת בקהילה הגאה בישראל ששהה במוסקבה ביוני האחרון, אומר כי חבריו ההומואים ברוסיה מתארים תחושת רדיפה. "היינו במסיבה גדולה של גייז, כשבאיזשהו שלב נכנסו למקום עשרות שוטרים רעולי פנים עם רובים ועם שכפ"צים ועצרו את המסיבה. אני ובן הזוג שלי היינו בהתחלה אדישים כי גדלנו במקום שבו יש לך תחושה שאף אחד לא יכול לעשות נגדך משהו שרירותי, אבל המקומיים היו בהיסטריה, אפילו שהשוטרים טענו שהם רק מחפשים סוחרי סמים. הם יודעים שזו מדינה שבה אתה יכול להיעלם לשבוע באיזה מרתף ושאחר כך יטפלו עליך תיק לכל החיים, וזו גם הסיבה שאני לא רוצה שהשם שלי יופיע בכתבה שלך. יש לי ברוסיה הרבה קשרים, ואני מעדיף לא להתעסק עם המשטר שם. הם עקבו במשך שנים אחרי מיליונים, אז לא בעיה להם לנטר כמה אנשים".

3. רע לכם? ההומואים אשמים

ואדים בלומין, בן 34 מתל אביב, היה בשנים 2010-2006 ראש מינהל החינוך של הסוכנות היהודית בסנט פטרסבורג, וכיום הוא עובד ביחידת אסטרטגיה לחינוך ולתוכן של הסוכנות. לדבריו, בשנים שבהן שהה ברוסיה היה המצב נסבל למדי: "אני זוכר שלפני שהגענו לשליחות קצת חששתי, אבל במשך הזמן החששות שלי התבדו ואני ובן זוגי לא נתקלנו בשום תגובה הומופובית, למעט דברים קטנים שהתרחשו דווקא בקהילה היהודית. באותה תקופה זה היה ממש נון-אישיו. אבל מאז חילופי הגברי בין דימטירי מדבדב כנשיא רוסיה וביאתו השנייה של המשיח פוטין, מתרחשות זוועות גדולות יותר ויותר. אצלנו אומרים, 'ארצי שינתה את פניה'".

בלומין סבור שההומופביה המשתוללת ברוסיה מוכוונת מלמעלה כדי להשכיח מההמונים את המצב הקשה במדינה ולאחד אותם נגד אויב משותף. "זה ככה בכל מקום בעולם", הוא אומר. "כשיש לך צרות מטורפות בבית אתה צריך למצוא מלחמות בחוץ או אויבים מבית. פוטין החליט שההומואים, הם האויב, ופתאום אתה רואה שכולם נוטלים חלק בפסטיבל הזה ומתעלמים מבעיות השחיתות המטורפות, מהתשתיות הקורסות, מהבעיות בצבא ובגבולות. איש לא מתעסק בשום דבר מלבד מה אנשים אחרים עושים במיטה".

- למה לדעתך דווקא ההומואים נבחרו לשמש כאויב? למה לא יהודים, למשל?

"לא יודע. אולי זה גם יגיע ליהודים מתישהו. החברה הרוסית, והתרבות הרוסית, היא בהרבה מובנים הומופובית וקסנופובית ומיזוגנית. השפע שאתה רואה במוסקבה לא מגיע לפריפריה, ואנשים שם חיים בתחושה של מאבק על משאבים מוגבלים, ואומרים לעצמם שכל מי שלא בעדם הוא בהכרח נגדם ונוח להם לחלק את העולם לשחור וללבן. באופן כללי, מין ומיניות בתרבות הרוסית עדיין משמשים לשיח של כוח שולט וכוח נשלט, והוא לא עבר את השינוי שהוא עבר במערב. יש שם מסורת של נצרות ביזנטית שבטית ונוקשה, ולכל זה מצטרפת התרבות הסובייטית ויוצרת תמהיל מטורף. השלטון עושה שימוש מאוד ציני בהלכי הרוח האלה, וכל הכעס והמרמור מהיומיום עובר להומואים".

4. חלק ממשהו הרבה יותר גדול

ההיסטוריון ד"ר ברוך גור-גורביץ' מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה רואה בהומופוביה הרוסית העכשווית תופעה יותר מורכבת. מבחינתו אין מדובר בניסיון ציני של פוטין להסיט את תשומת לבם של ההמונים מבעיות היומיום אל עבר אוכלוסייה חלשה ופגיעה, אלא בריאקציה אותנטית לשינויים שעברו על רוסיה בעשורים האחרונים. מבחינת פוטין עצמו, אומר גור -גורביץ', כמו גם מבחינת רוב האוכלוסייה הרוסית, בסך-הכול מדובר ב"החזרת עטרה ליושנה": "צריך לזכור שתחת השלטון הסובייטי בברית המועצות, הומוסקסואליות הוגדרה כמחלת רוח וכהתנהגות לא מוסרית, ושפרקטיקה הומוסקסואלית הוגדרה כפשע ולא היו שום טולרנטיות והבנה לעניין".

לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1991, הוא מסביר, חלו ברוסיה תהליכי ליברליזציה שבמסגרתם עברו חוקים ותקנות, שהסירו את הסטיגמות מהנושא ההומוסקסואלי ושכללו ביטול החוק נגד משכב זכר וביטול התקנה שקבעה שהומוסקסואליות היא מחלת נפש. עם זאת, הנושא חזר לסדר היום לפני כשנתיים-שלוש במסגרת השינויים הגדולים שמנהיג פוטין במדינה, ומנסים להגדיר מחדש מהי רוסיה החדשה והפוסט סובייטית.

את הסתירה שבין ערכי השוויון הקומוניסטיים לבין חוסר הסובלנות כלפי הומוסקסואליות בתקופה הסובייטית מסביר ד"ר דימיטרי שומסקי, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו והיסטוריון של מזרח אירופה, בצורה מעניינת: "על-פי התפיסה החברתית והחינוכית המעוותת ששלטה בברית המועצות, שוויון וצדק תלויים בדמיון המרבי בין דפוסי הקיום היומיומי של היחיד, וזה יכול להתבטא באופנה, בתרבות הפנאי, וכמובן בחיי האישות והמיניות. כיוון שהאוטופיה היא הקולקטיב, כל מה שמדכא את הפרט הולך. אין סובלנות לסטייה מהנורמה החברתית. נטיות חד-מיניות נתפסו באופן מובהק כמרד בכלל ובמה שמקובל בחברה".

5. מאוחדים נגד המערב

גור-גורביץ' סבור שפוטין לא חזה מראש את גל ההתנגדות העולמי שהתעורר נגדו בשבועות האחרונים, על רקע העובדות שארגוני זכויות הומו-לסביים זוכים לאהדה גדולה במערב ושהדמוקרטיות המערביות הליברליות החלו לאשר זו אחר זו נישואים חד-מיניים. עם זאת, הוא אומר, המשטר ברוסיה בהחלט משתמש לצרכיו במחאה הגוברת במערב, וטוען כי פעילויותיהם של ארגוני זכויות אדם ממומנות על-ידי ארצות הברית והמערב, פוגעות ברוסיה ומוציאות את דיבתה רעה.

"פוטין מאמין שרוסיה הולכת בדרך הנכונה", אומר גור-גורביץ'. "הוא מאמין שהיא הופכת לחזקה ולחשובה, ושמה שקורה במערב לא צריך להשפיע על החברה, על המשפחה ועל הצעירים הרוסים. הוא לא יתגמש בשום פנים ואופן, אבל כיוון שהחלו להישמע קולות שקוראים להחרמת אולימפיאדת החורף הקרובה בסוצ'י, אני מניח שהמשטר ייתן הנחיות ברורות לכל מי שמתבטא בפומבי לתאר את המחאה נגד רוסיה כתעמולה אנטי רוסית. הם יאמרו שהחוק מונע ביטויים חד-מיניים בציבור בגלל 'ההשפעה השלילית' על ילדים ועל התרבות הרוסית המסורתית, אבל שרוסיה מתירה לאנשים להיות הומואים או לסביות כל עוד הביטויים לכך אינם פומביים. הם גם ישתמשו בפרשת אדוארד סנודן כדי לנגח את אובמה, ויאמרו שארצות הברית בעצם פחות ליברלית מכפי שהיא טוענת, כי הרי סנודן הוא פעיל זכויות אדם שנרדף על-ידיה, ורוסיה היא זו שנתנה לו חסות כמדינה מתקדמת".

ד"ר שומסקי מסכים: "כלפי פנים, ההומואים הם אויב שדעת הקהל יכולה להזדהות במאבק נגדו, וכך לחזק את האחדות הלאומית המדומיינת. כלפי חוץ, העניין מאפשר לפוטין לתייג את המערב במונחים שמבחינת דעת הקהל הרחבה ברוסיה הם שליליים מאוד, שנקשרים עם הזיכרון של שנות ה-90 ה'מופקרות', שבהן המדינה כמעט הלכה.

"צריך לזכור", הוא מסכם, "שהאדם הסובייטי והאדם הפוסט סובייטי הוא חיה מאוד-מאוד קונפורמית. חירות הפרט נתפסת כמסוכנת ללאומיות. זה יותר תוצר של האתוס הסובייטי מאשר של האתוס הדתי, אבל מובן שיש חיבור בין הדברים. הכנסייה אולי דוכאה בברית המועצות, אבל המשטר הרי הפקיע ממנה ערכים פטריארכליים ושמרניים והפך אותם לערכים שיש לציית להם, כמו למשל מוסד המשפחה. עכשיו, כשיש עלייה מחודשת בכוחה של הכנסייה, אז אדרבה".

בכתבה המלאה - במגזין G