העליון: גמישות לעניין אי-הרשעה בעבירות איכות סביבה

דוד שבתאי ואריאל פולקביץ הואשמו בעבירות על חוק מים, החוק למניעת מפגעים ועוד, עקב תאונה בה נפגע קו הולכת ביוב במהלך עבודות תשתית של סלקום

בית המשפט ייטה לעבר הסדר של אי-הרשעה בפלילים בעבירות "רגולטוריות" מתחום האחריות המוחלטת, יותר מאשר במקרים של עבירות רגילות - כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון מהשבוע שעבר, בעניינם של דוד שבתאי ואריאל פולקביץ, שהואשמו בסדרת עבירות על חוק מים, החוק למניעת מפגעים ועוד - עקב תאונה שבה נפגע קו הולכת ביוב במהלך עבודות תשתית של חברת סלקום.

השופטים סלים ג'ובראן, עוזי פוגלמן ואורי שהם כתבו כי אף שגם בעבירות רגולטוריות תישאר הרשעה בגדר הכלל, ואי-הרשעה כחריג לכלל, היישום בתחום זה עשוי להיות גמיש יותר.

עו"ד יוסף בנקל, שייצג את אחד הנאשמים בתיק, מציין כי "פסק הדין ממשיך מגמה של הסטת הטיפול בעבירות הסדרתיות מהתחום הפלילי לתחום המינהלי. לבתי המשפט יש אפשרות לא להרשיע במקרים המתאימים. מדובר בהתפתחות המהווה משקל נגד לעודף משפטיזציה ובעיקר לעודף פליליזציה בנושאים שאינם פליליים קלאסיים ושבדרך-כלל לא דבק בהם אשם מוסרי, כמו עבירות של איכות הסביבה, תכנון ובנייה ועוד".

באפריל 2004 ביצעה חברת סלקום, באמצעות חברת חפרפר, עבודות לצורך הנחת סיבים אופטיים תת-קרקעיים לאורך כביש עכו-חיפה. במהלך החפירה נפגע קו סניקה ראשי האוסף שפכים מיישובי הסביבה אל המכון לטיהור שפכים חיפה. כתוצאה מכך התפרץ ביוב גולמי, הציף את האזור וזרם ישירות אל תעלת הניקוז ומשם לנחל גדורה. כל מערכות הולכת השפכים ביישובים רבים שמצפון לנחל הקישון הושבתו למשך יממה, ושפכי היישובים זרמו אל נחל גדורה וממנו לנחל הקישון.

בעקבות זאת הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה, שבו יוחסו לחברות ולכמה בעלי תפקידים בהן עבירות שונות לפי חוק המים, החוק למניעת מפגעים וחוק שמירת הניקיון. הנאשמים הואשמו בכך שהם נמנעו מלברר כנדרש את מיקומו המדויק של קו הסניקה והחלו בעבודת הקידוח בלא לדעת מיקומו המדויק.

בית משפט השלום בחיפה הרשיע את סלקום, את חפרפר ואת הנאשמים האחרים בעבירה על חוק המים וחוק שמירת הניקיון, אך זיכה אותם מהעבירות לפי החוק למניעת מפגעים. אחד הנאשמים זוכה מכל העבירות שיוחסו לו. על סלקום וחפרפר הוטל קנס בסך 100 אלף שקל, ועל הנאשמים שהורשעו הוטל קנס בסך 8,000 שקל.

המחוזי זיכה את הנאשמים מעבירה לפי חוק המים, לאחר שקבע כי במועד האירוע נושא כתב האישום, העבירות לפי חוק המים היו עבירות מחשבה פלילית ולא עבירות אחריות קפידה, ובמקרה הנוכחי לא התקיים בנאשמים היסוד הנפשי שנדרש לצורך הרשעתם בדין. עם זאת, המחוזי הרשיע את הנאשמים בעבירות לפי החוק למניעת מפגעים.

השופט עוזי פוגלמן קבע, בהסכמת חבריו, כי "כל עוד העבירות ההסדרתיות מטופלות במסגרת ההליך הפלילי הקלאסי, עומדת בעינה ההלכה שלפיה ההרשעה היא הכלל, והימנעות מהרשעה היא החריג. בצד זאת, מאפייניהן של עבירות אלה ונסיבות ביצוען יילקחו בחשבון במסגרת האיזון הכולל שנקבע בהלכה הפסוקה. ההרשעה בפלילים היא הכלל, אך לכלל זה ישנם חריגים".

לדברי השופטים, "קיים קושי בהצדקת השימוש במשפט הפלילי לאכיפת כללי זהירות ונורמות התנהגות שאין נלווה לביצוען מטען אנטי-חברתי מובהק. נקיטה בהליך פלילי כלפי פרטים שהפרו הוראות חוק בעלות אופי רגולטורי סותרת שני עקרונות יסוד של המשפט הפלילי: עיקרון השיוריות ועיקרון האשמה. ואולם גם כאשר קיימים בדין הסדרי אכיפה מינהליים, אין בכך כדי לנתק לחלוטין את הזיקה בין העבירות הנכללות בגדרם לבין ההליך הפלילי הקלאסי, לרבות לשאלת ההרשעה בפלילים".

שופטי העליון קבעו כי "בנקודת הזמן הנוכחית, בחירת המחוקק היא כי מסלול הדין הפלילי הקלאסי - קרי: הגשת כתב אישום וניהול משפט - הוא אפיק הפעולה היחיד העומד לרשות הרשויות בבואן לאכוף את הוראות החוק שהופרו על-ידי הנאשמים שלפנינו, בהיעדר מנגנוני אכיפה חלופיים. לנתון זה השלכה מעשית חשובה על ענייננו".

לדבריהם, "איכות הסביבה וההגנה עליה הן אינטרס חברתי ראשון במעלה. בריאות הציבור ורווחתו תלויים בשמירה על הסביבה וביכולתה של החברה להגן עליה. כל עוד מדובר בהליך פלילי, מוסיף לחול הכלל הנטוע בפסיקתנו שלפיו הליך שבו הוכחה אשמתו של נאשם מסתיים בהרשעתו בדין".

"עבירות של אחריות קפידה נושאות אופי מיוחד", ציין השופט סלים ג'ובראן בשולי פסק הדין, "הן נועדו להסדיר אכיפה בתחומים מסוימים בחיי החברה באמצעות הדין הפלילי כגון תעבורה, תכנון ובנייה, איכות הסביבה ובטיחות בעבודה. הן אינן בהכרח נעדרות יסוד נפשי, המבטא את עיקרון האשמה, אך לרוב מידת חומרתן אינה גבוהה. המחוקק מצא שלא להעביר עבירות אלה למסלול חלופי למשפט הפלילי. פסק דיננו נותן ביטוי ראוי לרצונו של נאשם שלא דבק בו אשם פלילי חמור לשמור על שמו הטוב". (רע"פ 3515/12).