עו"ד חנינא ברנדס: "ההיי-טק הוא כל עולמי המשפטי"

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?

"הייתי בן 9. למדתי בביה"ס הריאלי בחיפה, בהדר הכרמל. זה היה קרוב לביהמ"ש ולעיתים קרובות ברחתי מביה"ס, נכנסתי לאולם, והשופטים שכבר הכירו אותי חייכו. חשבתי שאהיה ליטיגטור גדול. אבל כשלמדתי את המקצוע, הבנתי שאני רוצה לעסוק בתחום המסחרי, זכויות יוצרים, היי-טק וביוטק. בביה"ס קראו להוריי, 'הילד נעלם, הולך, איננו שעות', אבל תקופה ארוכה הצלחתי לשמור בסוד לאן הלכתי, עד שעו"ד אחד שהיה באולם סיפר לאבי. הוא לא אהב שברחתי מביה"ס, אבל זה היה דבר קל יחסית לעומת מה שעשיתי בהמשך".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?

"זה יותר מאחד או שניים. ואחלק אותם לשני סוגים: את הסטאז' שלי התחלתי ב-ש. פרידמן, משרד מאוד נחשב בחיפה, שהמייסד שלו, סולי פרידמן, ומי שניהל אותו, אורי ינובסקי, עיצבו את צורת החשיבה שלי כעו"ד. פרידמן טען שמקצוע המשפטים צריך להיות יותר מדויק ממקצוע הרפואה, ואסור שתהיה אפילו שגיאה קטנה בהדפסה, כי זה מסמל חוסר תשומת-לב לפרטים הקטנים. ינובסקי לימד אותי לחשוב כעו"ד, להתחיל מהיער ולגמור בעצים.

"השניים האחרים, שמאוד אהבתי ללמוד אצלם בשלוחת תל-אביב של האוניברסיטה העברית, היו השופטים יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. זוסמן לימד אותי דיון אזרחי, שנחשב אז למקצוע מאוד חשוב, מרכז הבמה של לימודי המשפטים, אולי גם בגלל אישיותו; וויתקון לימד מסים. האסיסטנט של זוסמן היה שלמה לוין, לימים השופט העליון".

- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"אני לא יודע אם זו עצה או חינוך, איך לחשוב כעו"ד. ינובסקי לימד אותי, שלמרות שמקצוע עריכת הדין מאוד פורמליסטי ובנוי מקוביות שהחוק מרכיב ואי-אפשר לסטות מהן, זו לא שגיאה ולא אסון לחשוב מחוץ לקופסה ולבוא עם רעיונות קריאטיביים. זה מלווה אותי עד היום, 50 שנה אחרי".

- והעצה הגרועה שקיבלת?

"קיבלתי עצה שלא הסתמכתי עליה. יום אחד סולי פרידמן קרא לי ואמר שבשותפות רוצים לקבל אותי כשותף. זה היה יוצא דופן באופן קיצוני, כי הייתי שם פחות מ-5 שנים ועמיתיי התקבלו אחרי תקופות כפולות. אמרתי לו: 'סולי, אני לא נשאר פה'. הוא אמר: 'אני מציע לך להיות שותף ואתה לא נשאר?'. אמרתי: 'אני לא רוצה להישאר בחיפה כמקור פרנסה, היא נראית לי בסטגנציה נוראית. ולא ארצה להישאר במשרד ש-80% מהכנסותיו באות מלקוח אחד. במקרה זה, צים'. סולי כעס. הילד שהוא טיפח אומר לו 'לא'.

"אז קיבלתי עצה לא לעזוב את חיפה. לא הסכמתי, והתוצאה הייתה לא גרועה. רבים מחבריי חשבו שהשתגעתי כשעזבתי לתל-אביב, נשוי עם שני ילדים, בלי אופק מובטח אבל עם תקוות".

- מה הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?

"בכל פעם שהקליינט הצליח בצורה מטאורית, זה גרם לי אושר בלתי רגיל. שתי הדוגמאות הבולטות הן ספינת הדגל שלנו, צ'ק פוינט, וההנפקה של לנאופטיקס, שלימים נקראה איזיצ'יפ. שתיהן מנוהלות ע"י כוכבים, רשומות בנאסד"ק ועושות חיל".

- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?

"בתור סטודנט למשפטים עבדתי במשרד האוצר, בלשכה שטיפלה בנפגעי רדיפות הנאצים. כשראיתי מקרוב את מה שקרה להם, חשבתי שהדבר הכי גדול שיכולתי לעשות הוא להשתתף במשפט אייכמן. אבל לא השתתפתי וזה גם לא בתחום שלי. כל יהודי שהוא משפטן היה רוצה לקחת חלק במשפט הזה".

- עם מי היית רוצה לעבוד?

"אנחנו משרד שחלק גדול מהפעילות שלו קשורה לחו"ל. ישנם שני עורכי דין, יהודים, שנחשבו לכוכבי-על בשמי ארה"ב, בעיקר בזירה של ניו-יורק. האחד הוא קני ביאלקין, שאיתו עבדתי הרבה מאוד במשך 40 שנה; והשני הוא ג'ו פלום, האחרון שנותר בחיים מהשותפים בפירמת סקדן-ארפס-סלייט-מיגר-פלום, משרד ענק, אולי הכי גדול במנהטן, עם אלפי עורכי דין. את פלום פגשתי פעמיים, אבל אף פעם לא עבדתי איתו. הוא זה שגרם לביאלקין לעבור לסקדן, ושניהם היו מובילי דעת קהל ומי שהפכו את תורת המיזוגים למודרנית ואפשרו מיזוגי ענק במספרים שהדמיון לא קולט. ביאלקין, כיום בן 84, עדיין עובד במשרד".

- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?

"ליואל זוסמן. היה אדם מדהים ושופט מדהים. פסקי-הדין שלו ברורים, נהירים, קל לזכור אותם. ואת הספר שכתב, 'סדר הדין האזרחי', ידענו בעל-פה. ספר בן 50 שנה, שעד היום הוא האורים ותומים של המקצוע".

- את מי היית שוכר לייצג אותך?

"קודם כול הייתי בוחר מישהו מ-32 השותפים שלי במשרד. אחד מהם הוא שותפי גד נשיץ, שיחד ייסדנו את הפירמה. ואם אני צריך להסתכל החוצה, הייתי בוחר באלי זהר, ברמי כספי, בדודי תדמור".

- מהו פסק-הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"פרומר וצ'ק פוינט נגד רדגארד. עד לאותו פסק-דין, וגם לפי ספר שכתב מי שהיה נשיא ביה"ד הארצי לעבודה השופט מנחם גולדברג, ושיצא אולי שבועיים לפני פסה"ד, התיאוריה הייתה שאדם שחתם על הסכם עבודה שאוסר עליו לעבור למתחרים, הסעיף הוא בר-אכיפה ואותו אדם לא יוכל לעבוד אצל המתחרים. בביה"ד הארצי לעבודה טענו שזו תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה, מפני שבעידן המודרני לא תהיה שום התפתחות אם אנשים עם כישורים לא יוכלו לעבור לעבוד אצל המתחרים.

טענו גם שאת הסודות שהעובד קלט או קיבל במקום עבודתו הנוכחי הוא לא יהיה רשאי לגלות למעביד החדש. ביה"ד לעבודה, בראשות השופט סטיב אדלר, קיבל את הטענות שלנו, ומאותו יום השתנו דיני העבודה בישראל".

- איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"כשהייתי בן 13, בסוף שנת ה-50/תחילת 51', גרנו על הכרמל. הוריי יצאו לחופשה בירושלים והשאירו בבית את הפיז'ו, אחת משתי המכוניות של אבי. החברים שלי ואני ידענו לנהוג, והם פיתו אותי לקחת את האוטו. הסתובבנו על הכרמל, ירדנו לבת גלים ובשלב מסוים ראינו שאין דלק. הגענו לתחנת דלק, כל אחד שם שני גרוש והמוכר, שראה חבורת ילדים באוטו, כמעט התעלף ודיווח למשטרה. כשחזרנו לכרמל, המשטרה כנראה רדפה אחרינו ולא תפסה אותנו. כמה מאות מטרים לפני הבית, החבר שפיתה אותי אמר 'זה לא בסדר שרק אתה נוהג, גם אני רוצה', אז התחלפנו. המשטרה חיכתה ליד הבית שלי ותפסה אותו נוהג. היה בלגן גדול. לקחו אותנו לתחנה ושחררו כמעט מיד - כל מכוניות המשטרה היו של פורד, ואביו של החבר שתפסו היה היבואן של פורד.

"העניין היה, שבמשך חצי שנה הצלחתי להסתיר את זה מהוריי, וכל יום חשבתי מתי אבי יידע מהעניין. עד שיום אחד הייתה ישיבה של התאחדות התעשיינים, שאבי היה חבר בה, ואחד המשתתפים שבתו למדה בכיתה שלנו, שאל אותו: 'אז מה נגמר במשטרה?'. אבי לא ידע עד אז כלום, וההמשך היה שהייתי חודש בעונש".

- יש לקוח שלא היית מייצג?

"לקוח שמשקר. לקוח שמקבל את העצות שלי, ועושה משהו אחר. אם הלקוח לא מאזין לנו במו"מ, נחפש דרך להעביר את התיק למישהו אחר. ואם הוא לא מבצע את הוראות החוק, נתפטר באותו יום. הלקוחות שלנו מכירים את הסטנדרטים שאנו דורשים מעצמנו ומהם".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"לתת ללקוח עצה שגויה כשהוא בצומת קריטי. כשותף-מנהל, הדאגה הכי גדולה שלי היא לא הפרנסה אלא אם אצליח, בעזרת השותפים שלי, לחסום בזמן שגיאה שעומדת להתרחש. בינתיים אנחנו בסדר, אבל לעולם אינך יכול לדעת היכן אתה עושה את השגיאה, כי היא עלולה להתברר גם כעבור 10 שנים".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"שאתה מגלה שהעד שהבאת משקר. או שהשופט לא מכיר את התיק".

- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?

"ב-65' היה לי תיק נגד גד נשיץ. לא זוכר אם היה לי רישיון או שהייתי בגמר הסטאז'. זו הייתה תביעה ענקית של חברת ביטוח שגד ייצג, על נזק שנגרם למטען של בדים לבגדי-ים. הנזק נבע מכך שבאותו מחסן היו גם שקים של פיח טחון לאבקה, שק אחד נקרע והפיח עבר לבדים. רצינו להוכיח שאת הנזק ניתן לתקן, והבאנו לביהמ"ש דוד כביסה עם מים וסבון. הכנסנו חתיכת בד לדוד, כיבסנו, הוצאנו והראינו לשופט משה עציוני: 'זה נקי לגמרי'. כשהתחלנו, השופט סינן בין שיניו: 'מה זה הדבר המטופש הזה?'. אחרי שכיבסנו, וראינו את פניו, והסתכלנו על נשיץ, התפשרנו".

- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?

"מקום המדינה ואילך. 20 השנים הראשונות עיצבו את המערכות המשפטיות שלנו, והיה לנו מזל גדול שהבריטים הכינו אותנו לכך. התקופה השנייה היא שנות ה-70, כשההיי-טק והביוטק התחילו לפרוח. ומאז, כל יום אני בסרט כי הנושאים שעולים על השולחן נראים כמו פלאי-פלאים. כשהייתי עו"ד צעיר, בחדר ההמתנה ישבו אנשים מבוגרים. כשהתבגרתי, ישבו שם בני גילי. ולאחר מכן התחילו לשבת יותר צעירים. אני פוגש היום בני 16 עד 30 שמניעים את מערכת ההיי-טק הישראלית, שמהווה יותר מ-50% מהכנסות המדינה במטבע-חוץ".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"הנרי פורד. הוא היה פורץ דרך ועסקים יכלו להיות מאוד מעניינים בתקופה ההיא".

- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"אל"ף, אני לא מתכוון לפרוש. בי"ת, האמנות היא חלק מאוד חשוב לי ולמשפחתי. כך שאם בכלל, הייתי מתמסר יותר לאמנות ואולי גם חוטא במשהו שקשור לאדריכלות".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"כל היום אני מנסה לצחוק, ליהנות מצחוק. אם מישהו רוצה לספר לי בדיחה ואני בלחץ, תמיד אעצור לשמוע אותה. הצחוק בריא, חשוב, נותן הרגשה נהדרת. אני שמח לראות את הגשש החיוור. דז'יגאן ושומאכר. צ'רלי צ'פלין. ותוכניות הומור בטלוויזיה. לפני החג היינו, כל המשרד, במלון כרמים, ואחרי שגמרנו השתלמות קצרה, את מי הזמינו? את ישראל קטורזה. כולנו שכבנו על הרצפה מרוב צחוק".

- מה מעציב אותך?

"הרבה דברים. אבל אני מאוד סובל כשאני פוגש ילד סובל, ילדים שחולים במחלות איומות. מעציב אותי לראות גם אנשים שאין להם מספיק לצורך האכלת הילדים שלהם".

- מה מרגש אותך?

"אמנות. בעיקר אמנות עכשווית. ואולי בדרגה יותר גבוהה, הנכדים. יש לי שישה. אני צריך 20. דברים יפים מרגשים אותי. יחס חם. תשומת-לב".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"כשהקליינט מצליח, זה עושה לי טוב. וכמובן, המשפחה והנכדים. אם אני עובר יום קשה, עצבני, הדרך היחידה להירגע מיד זה לבקר את הנכדים. תוך רגע הכול נשכח".

- מה מקומם אותך?

"אנשים רעים. שקרנים. ואוכלי חינם".

- על מה אתה מתחרט?

"שלא השקעתי באפל. היו אז דיבורים ולא היה לי מספיק כסף לעשות את זה. כל גרוש שהייתי שם, לא יודע לאן היה מגיע. תמיד זה עולה לי בראש: למה לא השקעתי באפל".

- על מה לא תסלח?

"על מלחמת יום כיפור. על כל המחדלים. אי אפשר לסלוח על מה שקרה שם. הייתי מגויס 7 חודשים בצפון וראיתי הכול. רפול היה מפקד האוגדה".

- מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"שוקולד מריר".

- מה עשוי לשבור את רוחך?

"אני לא נשבר כל-כך בקלות. עם זאת, מחלה של ילד אמנם לא תשבור אותי, אבל תביא אותי מיד לפעולה, וזה ישפיע עליי רע מאוד".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"כשאחי, יוסף ברנדס, נפטר לפני 6 שנים. הוא היה פרופסור לרפואה, ניהל את רמב"ם, מהמייסדים של ביה"ס לרפואה בטכניון. אימא שלנו שאלה תמיד מה היא עשתה רע, ששני הילדים שלה בחרו במקצועות שעליהם אומרים: שרק לא נצטרך אותם".

- למה אתה מתגעגע?

"לתזמורת הפילהרמונית בקולנוע ארמון בחיפה עם המנצח סרג'יו צ'ליבידקה, ארתור רובינשטיין, יאשה חפץ ויהודי מנוחין. פעם בחודשיים ביה"ס הריאלי היה מביא את התזמורת לנגן בקולנוע ארמון, היכל התרבות של חיפה, ומי שלא הגיע היה צריך להביא פתק מההורים".

- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכול?

"המעבר מחיפה לתל-אביב ב-1970. ואני מאוד אוהב את חיפה, יש לה יופי מדהים, מזכירה את סן-פרנסיסקו. אבי התיישב בחיפה למרות שבא מתל-אביב. הוא אמר: 'רק עיר עם נמל כזה יכולה להתפתח'. הוא טעה".

- מהו בעיניך האושר המושלם?

"אני די מאושר. ככל שאתה עולה בגיל, זו הבריאות ומיד הנכדים".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

"במשך שנים רבות, הלן קלר. הייתי מהופנט ממנה. המחשבה שאישה חירשת, אילמת ועיוורת יכולה לפעול בעולם למען אנשים שסובלים ממומים דומים, מאוד השפיעה עליי".

- מי מעורר בך השראה?

"צ'רצ'יל. היכולת שלו להנהיג עם במצוקות כל-כך גדולות, בדרך שבה עשה את זה, אני לא יודע אם יש משהו דומה".

- למי היית רוצה להידמות?

"מאוד הייתי רוצה להיות פרנק גרי, לדעתי גדול האדריכלים שחיים איתנו היום".

- לו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה, באיזה אל היית בוחר?

"הייתי רוצה להיוולד בן אדם, מענטש. אל זו דמות משעממת. אין לה עול, כלום, זה לא משהו שמלהיב".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?

"בדיוק בתקופה שחייתי. מה שאני חוויתי, מאז שנולדתי ועד היום, אני חושב שאין בהיסטוריה אנשים שחוו התפתחויות כאלה, חידושים כאלה, בקצב כזה, כפי שאנו חווינו בתקופה שלנו".

- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"אני לא מאמין בקוראי מחשבות. אני בטוח שבעוד 20 שנה אפשר יהיה לחבר אדם למערכת ממוחשבת והיא תאמר בדיוק מה הוא חושב. אבל אילו יכולתי לקרוא מחשבות, היה לי מאוד מעניין לדעת מה חושב פוטין".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"אדם בגילי שמתעורר בבוקר זה כבר נימוק מספיק טוב לנוע. בכל בוקר שאני קם יש לי תוכניות לאותו יום. והאמת שאני שש לרוץ לדברים שאני עושה ואוהב".

- מהו הניחוח האהוב עליך?

"30 שנה אני משתמש באותו אפטרשייב של ראלף לורן, 'ספארי פור מן', ולא הולך להחליף את זה. קצת שמרן".

- מהו המאכל האהוב עליך?

"פלאפל 4 טעמים באבן גבירול פינת ארלוזורוב. פשוט מדהים".

- מהו הצליל האהוב עליך?

"צליל הפסנתר. במרחק עצום מכל הכלים האחרים".

- איזה משפט שינה את חייך?

"המשפט האלמותי מפרקי אבות, 'אם אין אני לי מי לי'. ואם תשאל על פואמה, IF של רודיארד קיפלינג".

- בעבור מה תסכן את חייך?

"סיכנתי את חיי הרבה פעמים. ממלחמת סיני ועד היום לא הייתה מלחמה שלא השתתפתי בה. גמרתי לשרת במילואים בגיל 56. במבט יותר צר, כמובן המשפחה שלי".

- מה חסר לך בחיים?

"לא חסר לי כלום".

- כיצד היית רוצה למות?

"לא רוצה למות. אבל אם נחרץ, אז בשינה".

רזומה

* עו"ד חנינא ברנדס, בן 76. נולד בחיפה ומתגורר (מ-1970) בתל-אביב. נשוי לג'ני (עוסקת בפילנתרופיה), אב ל-3 (גיל, 49, שותף במשרד, אחראי על ההיי-טק; שירלי, 45, עו"ד, יועצת אסטרטגית למוסדות פילנתרופיים; קרן, 38, שותפה במשרד, אחראית על האדמיניסטרציה והלוגיסטיקה), סב ל-6 נכדים.

* מומחה למשפט מסחרי. שותף-מנהל ומייסד משרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס, מ-10 הפירמות הגדולות בארץ (33 שותפים, כ-200 עורכי דין). מייצג את צ'ק פוינט יותר מ-20 שנה ומעורב בעשרות עסקאות ענק, בעיקר בתחומי היי-טק: ייצוג בעלי המניות של ווייז (במכירתה לגוגל במיליארד דולר); סנדיסק (ברכישת אם-סיסטמס ב-1.4 מיליארד ד'); קרן פימי (בין השאר ברכישת אל-על) ועוד. "היי-טק הוא כל עולמי המשפטי. הוא משאת נפשי".

* חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב, במועצת המנהלים ובחבר הנאמנים של מוזיאון תל-אביב. אספן אמנות המתמחה באבסטרקט ישראלי.