על דברים שאתה קורא ועל מה שלא תקרא

1. אילולא הייתי מגיע בעצמי אל מגרשי הכדורגל, מחנה הכי רחוק מהמגרש והכי קרוב להמולת הצרצרים, עומד דקות ארוכות בתור לשער אחד שפתוח לציבור ולא מצליח 90 דקות לקנות קרטיב - וכל זה קרה לי אמש (שבת) במושבה - הייתי ממשיך לקרוא פרשנויות ולחשוב שקראתי משניות של וייסויילר ופיולה.

תארו לעצמכם שבן ביטון (הפועל ב"ש) לא מוסר כדור רוחב של שחקן ששיחק בנס ציונה ונצרת עלית, אלא נותן כדור עומק למתפרצת קטלנית סטייל ג'ורדי אלבה? תארו לעצמכם שבלם אחד של באר שבע לא מקבל את הצהוב השני (בויאן מרקוביץ') והבלם השני שלה (וויליאם סוארז) לא מקבל את הסיבוב וחוטף גם הוא אדום? מה היינו קוראים הבוקר על הפועל ב"ש?

האווירה הפטרונית על המאמי של הכדורגל - אלונה ברקת - ושורת העצות שהיא מקבלת השכם וערב - אלישע לוי כן מאמן טוב או לא מאמן טוב - מאפשרת לתקשורת לעשות נו-נו-נו לקבוצה שבמקרה הטוב תסיים במקום השלישי ובמקרה הרע תיאבק על מקומה בפלייאוף העליון. הפועל ב"ש לא יכולה להיהפך ביום אחד לזוללת תארים מהסיבה הפשוטה שב-35 השנים האחרונות היא לא זכתה באליפות, לא סיימה כסגנית, זכתה בגביע אחד והייתה בעוד מעמד גמר אחד. בני יהודה עשתה כבר יותר, ועל בני יהודה לא היינו מעיזים לכתוב שהיא אחת מארבע הגדולות. מסורת נבנית בשנים, לא בעונה אחת.

הפועל ב"ש מתנהגת בדיוק כמו קבוצה שמתחילה לבנות לעצמה מסורת של צמרת. מועדון שזיגזג בין הליגות, שהיה מועמד לירידה כמה פעמים תחת בעלים שהזרימה והשקיעה, הובלה והובילה, חייב להתקדם בהדרגה. ולכן, משחקים כמו זה מול קרית שמונה, הם משחקים שמחשלים, ולאו דווקא אלה שמתנפצים בפרצוף. אז נכון שלבאר שבע יש עכשיו סידור משחקים שיכול להוביל למומנטום שלילי, אבל בגלל שהליגה ארוכה וליריבות של הפועל ב"ש על כרטיס לאירופה - הפועל ת"א, בני סכנין, ואולי קרית שמונה והפועל חיפה (לקחנו מקדם מרחיק לכת) - אין שחקנים כמו אליניב ברדה או מאור בוזגלו, או עומק תקציבי כמו של אלונה ברקת, אז תנועות עולות ויורדות בתוצאות הן בדיוק מה שמצפים מהפועל ב"ש. זו לא מכבי ת"א וזו לא מכבי חיפה ולא יעמדו לזכותה המסורת של הפועל ת"א שאיכשהו תתקדם ותיצמד לצמרת.

יש לבאר שבע מאבק עיקש להימנות על צמרת הכדורגל. כל השאר לא צריך לעניין אותה כרגע.

2. מי שלא הצליח להפנים שהמגזר הערבי זה עתיד ליגת העל - והתנאי הבסיסי לאיכותה - שיסתכל על בני סכנין. קבוצה שהצליחה להוסיף לעצמה את מוחמד כליבאת ופיראס מוגרבי, שלא אמורה להיפגע מנטישה המונית של כוכביה לאירופה, ושמשחקת כדורגל שהוא תאווה לעיניים, מסוגלת בהחלט לטלטל את מה שהורגלנו אליו בשני העשורים האחרונים.

אצל הערבים לא בונים בניינים של 30 קומות בצפיפות נוראית, תרבות הפנאי שלהם שונה בתכלית, והילד הערבי משחק כדורגל אמיתי - לא פרו אבולושן - יותר זמן מחברו היהודי. לכן צמחו בליגת העל קרוב ל-30% שחקנים ערבים, יותר מהשיעור שלהם באוכלוסייה (כ-20%). מכאן קצרה הדרך לקיבוץ הכישרונות לקבוצה אחת, שבונה מסורת של קבוצה חזקה בליגת על, ורעבה מאוד להצלחה.

3. 30 אלף הצופים שיגיעו מחר לטדי לא באים לראות כדורגל. לפחות רובם, על סמך טוקבקים והצהרות שונות ברשת, באים לראות שחיטה. המשטרה מעצימה את האירוע והופכת את טדי לדוחא (לא שגם דוחא צריך להיחשב למחסום קלנדיה) ושולחת את אוהדי הפועל ת"א לשטחי כינוס בגן החיות התנכ"י (והלוקיישן גם מוסיף לאווירה הטעונה) ומשם באוטובוסים ממוגנים אל התופת.

נכון שבכל משחק בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים, יותר בירושלים מאשר ביפו, יש פוטנציאל נפיצות, בגלל שנאה תהומית של שאר העולם למדינת תל אביב וזלזול מהול ברתיעה מהצד השני, אבל לא צריך להפוך משחק כדורגל לסיוט. ומה שיותר חשוב, לא צריך להפוך משחק בין שתי קבוצות חסרות סיכוי לאליפות, למשחק הכי גדול ששוחק אי פעם מחוץ לגוש דן. התקשורת מפמפמת פה מצ'אפ מפוקפק, בין שתי קבוצות עם בעיות כלכליות לא פשוטות - שקשורות לטוב ולרע לאותו אדם - שהסיכוי שלהן לדגדג לאורך זמן את מיטש גולדהאר משול לסיכוי שאוהדי שתי הקבוצות יחליפו פרחים מחר. הפרי-גיים של המשחק הזה, כמו הפולו-אפ שלו, מרתקים הרבה יותר מתיאורו.