"נכון לעת הזו אין לצה"ל כסף לאימונים בשנה הבאה"

הקרב על תקציב הביטחון בכלל, ועל תקציב צה"ל בפרט, מתנהל לעתים במסלולים שאחריהם הציבור, וגם פרשנים מלומדים בכלי התקשורת, מתקשים לעקוב. כך, למשל, לפני מספר שבועות קיבלנו דוגמא בשידור כמעט חי; הרמטכ"ל בני גנץ על העימות הבא שבו צה"ל עלול להיות מעורב ולהרבה מאזינים זה נשמע רחוק מהמציאות: "זה יכול להיות", הדגים גנץ, "במנהרת תופת שתביא לקריסת גן ילדים".

הפרשנים גיחכו, לעגו, ואפילו האשימו במניפולטיביות: "נראה שהרמטכ"ל החליט שכל האמצעים כשרים וכל מניפולציה לגיטימית כאשר המטרה היא להגדיל את תקציב הביטחון....", כתב אחד מהם. חלפו עוד כמה ימים והציבור נחשף למה שהיה ידוע לגנץ בעת שאמר מה שאמר: המנהרה שחפר חמאס בין עזה לקיבוץ עין השלושה, ממש מתחת לגן הילדים של הקיבוץ.

בשבוע החולף נרשם עוד סיבוב בקרב הזה כאשר הפעם כיכבו בכותרות דיון סוער בכנסת, פיטורי אלפי אנשי קבע, טיפולי השיניים שהם ומשפחותיהם מקבלים ועוד. ודווקא על הרקע הזה מעניין לשמוע את מה שיש למפקד כוחות היבשה, האלוף גיא צור, שהתראיין ל-G, להגיד על המשמעות של הקיצוצים בתקציב הביטחון. אפשר (וצריך) להתווכח על טיפולי השיניים והמכוניות הצמודות, אבל, גורס צור, העיקר צריך להיות ההשפעות על מוכנותו של הצבא ל"שדה הקרב שמשתנה לנגד עינינו".

- למה הכוונה?

"כבר הרבה שנים יש תהליך מאוד ברור שבו האויב הרבה יותר נעלם, והרבה יותר קשה לזהות אותו; זה אויב שנמצא בשטחים אורבניים, בשטחים סבוכים. זה מחייב אותנו להשתנות".

- אתה יכול לפרט?

"אני אתן דוגמה: לא נראה בשדה הקרב אופרציות של טנקים או חי"ר על משאיות; לא נראה קבוצות גדולות שיוצאות להתקפה, ולא תנועות ארטילריה או רק"מ (רכב קרבי משוריין). בעיקר נידרש לחפש את האויב, שיתחבא בשטחים אורבניים צפופים, בתוך מנהרות, וייצר בעיקר איום על העורף. זה פוגע ביתרון היחסי שלנו שהוא התמרון".

צור, כמו הרמטכ"ל, מדגיש את הקושי להתמודד עם אותו אויב נעלם, בפחות אמצעים. "דברים נוספים שקורים לנגד עינינו הם שמעגלי האיום מתרחבים. פעם האיום היה שדה קרב חזיתי מול צבאות שיכבשו את שטחי מדינת ישראל ויתמקחו על שטח. עכשיו האיום מתרחק מהחזית לעומק, ומאיים על העורף, על האזרחים, ופחות על החזית.

"בסיטואציה הקיימת אתה חייב לשמר יכולות - אתה הרי מבין שאי-אפשר לוותר על יכולת התמרון, על חיל אוויר, על יכולות הגנה בסיסיות, כי הן עדיין נותנות מענה לאיום משמעותי. בד בבד התפתחו איומים מסוג שונה, וביחד, וכל אלה מביאים אותנו לצרכים הרבה יותר גדולים במערך הלוחם והסמי לוחם".

- בכל זאת, ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לוותר על חלק מכוח האדם שעוסק בלחימה.

"ההפך. אנו מגלים שככל שהאתגרים החדשים מתרחבים, ועדיין הישנים לא נעלמים, אנו נדרשים ליותר כוח אדם. אם זה למשל האנשים שיתפעלו את כיפת ברזל ואם זה אלה שמתפעלים את הסייבר. כלומר, אנו צריכים עוד ועוד אנשים, אך נדרשים להתייעל ולרדת בכוח האדם".

- למה זה דורש יותר תקציבים?

"כי נדרשות יותר יכולות טכנולוגיות מתקדמות. זה כבר לא המשקפת הבודדת, אלא מכ"מים מיוחדים שיצטרכו להביא לנו את המודיעין בזמן אמת. וזה מודיעין מורכב. מעבר לכך, כשאתה נלחם עם אויב שמתבסס על שטחים אורבניים, זה דורש ממך גם לפתח תפיסת אש חדשה, עם יכולות דיוק גדולות בהרבה ומגבלות לא קטנות שנובעות מנוכחותם של אזרחים חפים מפשע ובלתי מעורבים.

"אנחנו נמצאים במערכת אילוצים לא פשוטה, שבה מדינת ישראל רוצה את אותו הביטחון בתקציבים יותר קטנים וביעילות יותר גדולה. אם לפני שש שנים הייתה ועדת ברודט שאמרה אמירות מאוד ברורות (הכוונה למתווה תקציב הביטחון שנקבע על-ידי הוועדה, ה' מ'), החלטת ממשלת ישראל מהתקופה האחרונה אומרת אמירות אחרות: תנו אותו ביטחון בפחות אמצעים".

1,300 תקנים שקוצצו

צור, 51, שאת דרכו בצה"ל החל כשריונר, נכנס לתפקיד מפקד זרוע היבשה בפברואר השנה לאחר שורה ארוכה של תפקידים וביניהם ראש חטיבת התכנון באג"ת, מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, מפקד עוצבה ועוד.

אחת המשימות הראשונות של צור בתפקיד היא התמודדות עם פרישתם המאולצת של כ-1,300 אנשי קבע מכוחות היבשה, שיעור לא מבוטל מכלל אנשי הקבע בזרוע. 20% מהפורשים הם מהמפקדה וצור אומר שזה לא פשוט. "אני לא מכיר", הוא אומר, "הרבה ארגונים שמוותרים על חלק כזה מכוח האדם שלהם".

- עד כמה האילוץ התקציבי הוא קושי?

"המתווה (התקציבי) שסוכם הוא מתווה שמהווה מכשול מוחלט כי לפני כל דבר אחר צה"ל צריך לשמור על כשירות. כשירות דורשת אימונים. זרוע היבשה מחזיקה את הסד"כ הכי גדול, גם במילואים וגם בסדיר, והאימונים שלו עולים הרבה כסף (לפי הערכות של המכון למחקרי ביטחון שפורסמו, בזרוע היבשה משרתים קצת יותר מ-130 אלף חיילים חיילים ואנשי קבע לא כולל מילואים, ה' מ').

"נכון לעת הזו, אין כסף לאימונים בשנה הבאה. זה כמובן מכשול בסיסי ויסודי. אי-אפשר לשמר צה"ל כשיר למשימותיו ללא אימונים. יחד עם זה, הדיונים מול הממשלה לא הסתיימו ואני מעריך ומקווה שלצורך הזה יהיו מספיק משאבים. זה בעיניי היסוד הראשון והמשמעותי ביותר ליכולת - לשמירת כשירות הצבא.

"מעבר לזה, ישנו עניין ההתפתחות הטכנולוגית והאמל"חית (אמצעי לחימה) שתואמת את הצרכים שלנו. זה כמובן נמצא בפער מאוד גדול - מול תר"ש (התוכנית הרב-שנתית לשנים הקרובות) עוז - פער של מיליארדים רבים. כל זה בשעה שתר"ש עוז הוא תר"ש סביר ולא נדיב מדי. בוודאי לא היו בו דברים מופרכים, והייתה בו לקיחת סיכונים מחושבת. אלא שבשלב הזה אנו נמצאים במיליארדים רבים מתחת לתר"ש עוז, וברור שזו מכשלה".

- עם כל הקושי להתמודד עם האיומים אתה חייב להודות שיש מקומות בצה"ל שמתנהלים בבזבוז.

"לא. ובאופן מוחלט. בתפקידי הקודם באגף התכנון הייתי עמוק בתוך הנושאים האלה, כולל עבודה צמודה עם חברת מקינזי, שנתנה ייעוץ לצה"ל, שלכל הדעות היא חברה מקצועית. מקינזי מצאה שצה"ל הוא הצבא הכי יעיל בעולם. עשינו השוואות עם כל הצבאות בכל זווית של יחסיות: מטה מול לוחמים, השקעה במעטפות והשקעה ממוקדת באמל"ח תומך לחימה, כמות אנשי קבע מול סדיר. בכל דבר שאת רק רוצה, צה"ל מוביל.

"האם זה אומר שאין איים של חוסר יעילות? בוודאי שלא. בארגון כל-כך גדול תמיד יהיו. אתה יכול להשוות את צה"ל של 2013 לצה"ל של לפני עשר שנים? אני אומר חד-משמעית שזה צבא הרבה יותר יעיל. אתה יכול להשוות לצבאות מערביים בעולם? חד-משמעית: הצבא יעיל בהרבה מכל צבא אחר. כל מה שחשבנו שיכול לשפר - עשינו".

- למשל?

"חסכנו מאות מיליונים בתהליכי רכש חדשים ושונים. אנו מקצצים כיום בזרוע היבשה 1,300 איש, מתוך קיצוץ כולל של 5,000 בכל צה"ל. יש מעט מאוד ארגונים שמורידים סדר גודל כזה מכוח האדם שלהם, וכל זה כדי להתייעל, לצמצם עלויות ולקצץ בהוצאות".

- אתה יכול לפרט את השינויים בתוכניות ההצטיידות לאור השינויים באיומים?

"אנחנו מבינים שיש לנו תשתיות שחלקן ישנות, של טנקים, של מטוסים מסוימים, אוניות ועוד, שפחות מתאימים לשדה הקרב המתפתח. כמעט בכל זרוע בצה"ל מבינים שיש חלק מהדברים שמתחילים להתיישן ושבסוף התר"ש הנוכחי, איפשהו ב-2018, הם יהיו פחות רלבנטיים.

"הכוונה שלנו הייתה להיפרד מחלק מהתשתיות האלה, כולל הכוחות והסד"כים, בתהליך שבו אנחנו קודם בונים אלטרנטיבה ואז נפרדים. מה שקרה זה בדיוק להפך: הבנו שהאילוצים התקציביים דורשים להאיץ את השינוי, ולקחת סיכונים בדברים מסוימים. המטרה היא ליצור מצב שבסוף התהליך אנו עם תמרון חזק יותר, מתאים יותר, קטלני יותר, שיכול להביא את התוצאה בזמן קצר ככל שניתן. אם פעם הצורך בקיצור משך המלחמה לא היה מובהק, היום הוא צורך מאוד ברור, כי בניגוד לעבר, שאז המלחמה נעשתה בין צבאות, כיום העורף יהיה תחת איום מאוד משמעותי, שמקשה מאוד.

"לכן אנו צריכים לבנות תמרון שמתבסס על ארגון נכון, תפיסות הפעלה נכונות, משולב בזרועות האחרות בצורה מאוד אפקטיבית, שאחת המטרות שלו היא לקצר את משך המצוקה. בסופו של דבר, זה יוביל ליכולת הכרעה מספיק ברורה וחד-משמעית. זה כמובן אתגר אדיר, שנוגד לא פעם את חוקי הטבע, כי הכנסת תמרון לשדה הקרב לעתים דווקא מאריכה את משך הקרב. אתה רוצה לעשות את זה כל-כך יעיל וכל-כך קטלני וכל-כך ממוקד, שזה יקצר".

- איך אתה רואה את הצבא בעוד כמה שנים?

"הייתי אומר, צבא שמותאם יותר לאיומים שמשתנים ומתפתחים - איזונים בין השקעה במודיעין והשקעה במטרות, בין השקעה ביכולת אש מדויקת לעומת אש סטטיסטית, איזון בין חי"ר לשריון, מענה יותר רובוטי בהקמת מכשולים ובאיומי נ"ט, שילוב חזק בין האוויר, המודיעין, היבשה והים, יכולות עומק יותר משמעותיות. פחות טנקים, אבל יותר קטלניים ומדויקים ויותר אנשי חי"ר.

"בסוף אין תחליף לחיילים בשטח ולא יהיו פחות לוחמים. אבל כן יש צורך במערכות השרדה טובות יותר, בצבא שהוא יותר רשתי שיודע איך להפוך את הסד"כ הקיים ליותר אפקטיבי ומותאם".