בבילון השניאה עצמה על הגולשים

מקבלת מה שמגיע להם על שנים של סטייה מדרך הישר הצרכנית

בכל הצער על משקיעי בבילון , שקמו הבוקר (ד') לצניחה של יותר מ-60% במחיר המניה בעקבות ביטול ההסכם עם גוגל, בבילון - החברה, המוצרים, אסטרטגיית השיווק - מקבלת היום בדיוק מה שמגיע להם על שנים של סטייה מדרך הישר הצרכנית.

פעם, כשהעולם היה מקום יפה ותמים קצת יותר, לבבילון היה ביד מוצרים נהדרים לתרגום בקליק במגוון שפות, שרק הלך וגדל. היה נדמה שיש לה, לחברה, משהו עולמי, כמעט קוסמי, כמשתמע משמה המקראי. אלא שמהבבילון ההיא לא נותר כמעט דבר. נכון, עדיין יש לה כלי תרגום, אולי עם מגוון שפות גדול מאי-פעם - אבל בבילון של היום היא מותג מהשנואים ברשת. כן, כן. זה קרה לה בגלל שלל שיטות שיווק אגרסיביות ובעיקר בגלל סרגל החיפוש שלה (Toolbar) שהפך לאחד המסטיקים הכי נדבקים באינטרנט.

מה שמסתיים, אולי, במחאת משתמשי כרום של גוגל ומחאת משתמשי יאהו, התחיל בנסיונות של בבילון להתקין את סרגל החיפוש שלה אצל מה שיותר משתמשים. ניסיונות אלה כללו כמה שיטות מפוקפקות, כמו השתלטות על דפדפנים והכוונת הגולשים לשירותי... בבילון, אלא מה.

כך, למשל, נתקלו רבים מהגולשים שניסו לחפש בגוגל שהדפדפן שלהם מכוון אותם ל-search.babylon.com. נטיות ההשתלטות של בבילון צצו גם בהחלפת עמודי הבית בעמוד הבית של החברה. אבל, הבעיה העיקרית מבחינת הגולשים הייתה ונשארה סרגל החיפוש המזעזע של בבילון, שפשוט חצה את כל הקווים הצרכניים מבחינת השימושיות והשקיפות למשתמשים.

עובדי בבילון חוגגים את זכיית בבילון בפרס גינס כתוכנת התרגום הפופולארית בעולם / צילום: איתן ריקליס
 עובדי בבילון חוגגים את זכיית בבילון בפרס גינס כתוכנת התרגום הפופולארית בעולם / צילום: איתן ריקליס

עובדי בבילון חוגגים זכייה בפרס תוכנת התרגום הפופולרית בעולם. היו ימים

הזכות להיפרד כידידים

הסרגל הזה, יודע כל מי שאי-פעם התקין אותו - מרצונו או בטעות תמימה - מסרב להסיר את עצמו, גם אם מבקשים יפה. אחד מכללי הברזל הכי חשובים בחוזה הלא חתום שבין משתמשים ליצרני תוכנות, אומר כך: "אם לא בא לי עלייך, תן לי להיפרד כידידים". כלומר, אם המשתמש מתקין תוכנה במחשב ומעוניין אחר-כך להסיר אותה - יצרן התוכנה אמור לספק לו אפשרות הסרה (uninstall) החלטית, מלאה ומהירה.

כל זה לא קורה בסרגל של בבילון. בדרך-כלל, כלומר: ברוב התוכנות החוקיות הקיימות, מספיקה קפיצה ל"לוח הבקרה", בחירה ב"הוספה/הסרה" של תוכניות, לחיצה על התוכנה שאותה רוצים להסיר, ציפייה לסיום ההסרה - ושלום על ישראל. בבבילון, התהליך הזה מסיר את התוכנה רק מהדסקטופ. בדפדפנים השונים, גם לאחר ההסרה, בבילון ממשיכה להתקיים כאילו כלום.

בשלב זה אמורים המשתמשים לגלות בעצמם כי הם נדרשים להסיר את בבילון בנפרד מכל דפדפן - אקספלורר, כרום, פיירפוקס ועוד. מעבר לכך, הם גם נדרשים במקרים רבים להחזיר את "עמוד הבית" בדפדפנים שלהם לעמודים הרצוים להם. כמו כן, כדי להיפטר סופית מבבילון, הם עלולים להידרש אחר כך לשורה של פעולות סבוכות יחסית, בהן הפרדת מנוע החיפוש כך שלא ישלח לחיפוש בבילון, ניקיון "קוקיז" ונתוני דפדפן, אפילו אתחול מחדש לדפדפנים שעל המחשב.

וכפי שכבר כתבו על בבילון באתר "פי.סי מגזין": "הדרך הטובה ביותר להתגונן מפני יישומים כמו בבילון היא פשוט לא להתקין אותם". זו המסקנה, יש להניח אליה הגיעו, באיחור מה, רבים ממשתמשי כרום ורבים ממשתמשי יאהו. משם, הדרך להסקת מסקנות בהנהלות החברות הענקיות הללו, הייתה אמנם לא קצרה, אבל לחלוטין בלתי נמנעת.