ועכשיו, לעבודה!

הופעתה הפומבית הראשונה של הנגידה ד"ר קרנית פלוג בוועידת ראש הממשלה בנושא שותפות וצמיחה נשמעה כמו נאום הכתרה: "תודה לראש הממשלה על שהואלת לבחור בי", אמרה פלוג וסידרה לראש הממשלה בדיוק את מה שהוא אוהב.

תמונה ורודה של המשק הישראלי אפיינה את שר האוצר הקודם שאהב להתעלם מהמציאות, לגייס נתונים חלקיים לטובת האג'נדה שלו ולהציג את המשק הישראלי כפלא השמיני של העולם.

אני בטוח שגם הד"ר פלוג, כמו כלכלנים אחרים שלא חייבים כלום לאף אחד, יודעת שלא הכול ורוד כל-כך. איתותי האזהרה שנשלחו בשבועות האחרונים רק מחזקים את התחושה שדרושים כאן מהלכים אמיצים ודרמטיים על מנת שלא נתדרדר למצב בו שרויה אירופה.

כשרוצים להתעלם מהמציאות אוהבים קברניטי הכלכלה שלנו להשוות אותנו למדינות המפותחות. כשמדברים על צמיחה נשמעת שוב ושוב הקלישאה שבעשור האחרון נהנה המשק משיעורי צמיחה גבוהים משמעותית מאשר מרבית המשקים המפותחים האחרים. מה שאוהבים לשכוח שם למעלה הוא שבמרבית שנות העשור המדובר נחשבה ישראל לשוק מתפתח ולא לשוק מפותח וביחס לשווקים מתפתחים שיעורי הצמיחה היו עלובים למדי.

גם בעת האחרונה כשאנו נחשבים כמדינה מפותחת (ואני יודע שרבים מכם מרימים בשעה זו גבה ושואלים - אנחנו מדינה מפותחת? בדקו חינוך, רווחה , בריאות?), כשמפסיקים להתבשם מנתוני הצמיחה היבשים ומביטים פנימה להרכב הצמיחה עולה תמונה מדאיגה ביותר. צמיחה המבוססת על גילויי גז, מסים והוצאות ממשלה היא צמיחה בעייתית שאינה מובילה לשום מקום בריא.

כשאין השקעה בתעשייה ובהון אנושי, שיעור הפריון בעבודה קטן.זה מה שקורה בישראל היום. כשמתייחסים לנתוני האבטלה הגולמיים מבלי לתת את הדעת שכוח העבודה שמצטרף למעגל שונה לחלוטין בתנאי השכר מכוח העבודה שנפלט ממנו וכתוצאה מכך יכולת הצריכה של המשק קטנה, זו פשוט זריית חול בעיניים.

והאינפלציה? לומר שהאינפלציה קרובה למרכז היעד זו הסתכלות על העבר. המשק ממותן. מה שיוצר קורטוב של אינפלציה הם המיסים שהטילה הממשלה ועליית מחירי הנפט.במציאות אנחנו הרבה יותר קרובים למצב מדאיג של דפלציה ואת זה נראה במדדים הקרובים.

אז אחרי נאומי התודה זה הזמן להסתכל לאמת בלבן של העין ולהתחיל לפעול באומץ על מנת לשנות את המומנטום ולעלות מחדש על גל של צמיחה בריאה. החלשת השקל היא המפתח לשינוי ועתה כששר האוצר הודיע שהוא מצטרף למערכה זה יהיה קל מתמיד היות ובידי האוצר ארטילריה כבדה שיכולה לשנות את המצב בשוק המט"ח המקומי מקצה לקצה.

יצואני ישראל, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק, יושבים בשעה זו ומתחבטים בבחירת שער התקציב לשנת 2014. היות והכנסות היצואן הן במט"ח והוצאותיו שקליות, לשער הדולר יש השלכות רבות על פעילותן של החברות בשנה הקרובה.

כפי שזה נראה כעת, שער תקציב 3.5 מהווה בחירה סבירה ביותר, אלא מה.

יצואנים רבים ייאלצו בשער כזה, על מנת להישאר רווחיים, לפטר כמות בלתי מבוטלת של עובדים, לצמצם הוצאות, לדחות רכישות ציוד ולהגביל פרויקטים של פיתוח. זה לא יעשה טוב למשק בשום פרמטר.

שימו לב מה קרה בדיוק באותה התקופה בשנה שעברה. באופן אירוני מבצע עמוד ענן שהחל בנובמבר הציל ליצואנים רבים את שנת 2013. הדולר נסק אז ל-3.95, האירו ל- 5.05 והיצואנים שהשכילו לנצל שערים אלו להגנות ארוכות טווח, יכלו לקבוע שער תקציב גבוה ולהציל למעשה את השנה. כולנו תקווה שהתחממות הגזרה בסוף השבוע לא תדרדר חלילה למה שחווינו בשנה שעברה.

מה שצריך להחזיר את היצוא לפסי הצמיחה אליהם התרגל המשק הישראלי הוא פעולה מתואמת של האוצר ובנק ישראל להחלשת השקל. אם השחקנים בשוק המקומי יאמינו לכוונות בנק ישראל והאוצר ישתנה המומנטום ומכאן ועד פיחות משמעותי בערך השקל המרחק יהיה קצר מאד.