האם וינשטיין יערער למחוזי על פסק הדין שזיכה את ליברמן?

שופטי השלום בירושלים שדנו בתיק השגריר של ח"כ אביגדור ליברמן האשימו את המשטרה והפרקליטות במחדלי חקירה, ובין היתר בכך שלא זימנו לחקירה את אשתו של השגריר לשעבר זאב בן-אריה; אולם השופטים לא טרחו לבדוק, ולא ידעו שגברת בן-אריה כן מסרה עדות במשטרה - כך מתברר יום לאחר מתן הכרעת הדין שזיכתה אתמול (ד') את ליברמן מעבירת מירמה והפרת אמונים בפרשת השגריר בבלארוס.

שגיאה זו של הרכב השופטים חגית מאק-קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר מצטרפת לסדרת טעויות נוספות שנכללו בהכרעת הדין, ויעמדו בשבועות הקרובים במרכז שיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לגבי השאלה אם לערער לבית המשפט המחוזי על זיכויו של ליברמן.

קביעותיהם של השופטים בדבר מחדלי חקירה שנעשו כביכול בפרשה זו, סייעה להם להגיע למסקנה שלפיה לא ניתן לשלול את גרסתו של ליברמן, שלא ידע כי המידע שהדליף לו בן-אריה במינסק נלקח מתוך מסמך חיקור הדין שישראל העבירה דרך השגרירות לשלטונות בלארוס.

לקביעה זו של השופטים יש חשיבות מרכזית בדרך להחלטתם לזכות ליברמן. שאלת מחדלי החקירה, אגב, לא עלתה על-ידי הצדדים בתיק - לא על-ידי התביעה ולא על-ידי ההגנה, וגם השופטים לא הזכירו נושא זה במהלך הדיונים במשפט.

טעות נוספת היא קביעתם של השופטים כי סגן שר החוץ לשעבר דני איילון פנה למשטרה ולתקשורת בנוגע למעורבותו של ליברמן בקידום של בן-אריה, בעוד שבבית המשפט הוכח כי איילון לא פנה למשטרה, אלא היא פנתה אליו בהפתעה.

במשרד המשפטים החלו אתמול למפות את השגיאות שכללו השופטים בהכרעת הדין, ככל הנראה בלהט הכתיבה. לפי שעה התגלו כמה וכמה שגיאות עובדתיות וכן סתירות פנימיות בקביעות השופטים והתעלמות מעובדות משמעותיות שהתקבלו על-ידם כממצאי עובדה.

אחרי ההלם הראשוני שאחז בוינשטיין, בצוות לשכתו ובקרב אנשי הפרקליטות, עם היוודע דבר זיכויו של ליברמן מהאישום בפרשת השגריר בבלארוס, החל וינשטיין להסתכל קדימה. מלבד הצורך להתמודד עם הצונמי התקשורתי והפוליטי שנחת עליו בעקבות הזיכוי, עליו לקבל גם החלטות אופרטיביות בתיק ליברמן - ובראשן ההחלטה אם לערער על הכרעת הדין.

לרשותו של וינשטיין עומדים 45 ימים לקבל החלטה בנושא הערעור. באופן מסורתי החלטות כאלה מתקבלות ברגע האחרון. עם זאת, ניתן כבר לשרטט קווים כלליים לדיון שיתקיים בלשכת היועץ בעניין זה.

נקודת המוצא היא הביטחון הרב שיש לוינשטיין בתיק השגריר, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. עד להכרעת הדין אתמול על-ידי בית משפט השלום בירושלים, ראה וינשטיין בתיק הזה תיק של הרשעה ודאית.

האופן שבו היועץ מנתח את ההיבטים הראייתיים והמשפטיים של התיק לא השתנו בעקבות הזיכוי, אולם יהיה צורך ללמוד היטב את הכרעת הדין ולהעריך באילו מההיבטים יש סיכוי סביר שערכאת הערעור תתערב.

כך למשל, אם יוגש ערעור יהיה צורך להצביע על סתירות פנימיות בתוך הניתוח הלוגי שעשו השופטים עצמם, בין היתר בדרך למסקנה שלא ניתן לשלול את גרסתו של ליברמן כי הוא לא ידע שהמידע שהדליף לו בן-אריה נלקח מתוך מסמך חיקור הדין.

עניין נוסף הוא עדותו של דני איילון: בתביעה רשמו אתמול לפניהם את העובדה שהתמוטטות עדותו של איילון בעיני השופטים הביאה במידה רבה לקריסת האישום כולו, בעוד שבפרקליטות רואים בתיק הזה תיק המביא להרשעה גם ללא עדותו של איילון.

יוזכר כי וינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד ליברמן בפרשה זו, עוד לפני סבב השלמת החקירה שבו נגבו עדויותיהם של איילון ויתר חברי ועדת המינויים.

מורת-רוח מהתבטאות לדור

עם זאת, דומה כי השאלה המרכזית היא שאלה שמחוץ לניתוח המשפטי המקצועי, ועוסקת בפרספקטיבה הציבורית של התנהלות וינשטיין כלפי ליברמן. וליתר דיוק - האם הגשת ערעור על הזיכוי בבית משפט השלום תיראה כאילו היועמ"ש רודף את ליברמן בלהיטות-יתר.

במשרד המשפטים הדעות בעניין זה חלוקות. חלק מהמשפטנים מסכימים כי מדובר בשיקול זר לתיק, וכי ההחלטות צריכות להתקבל על בסיס משפטי טהור.

מצד שני, גם במשרד המשפטים יודעים ששופטים הם בני אדם, וכי גם הם קשובים לשיח הציבורי בעניינו של ליברמן; דבר שייתכן כי הוא משפיע גם על ההכרעה השיפוטית. כך שהשיקול בדבר האופן שבו וינשטיין והתביעה נתפסים בציבור הופך להיות משיקול חיצוני, לשיקול לגיטימי החודר להערכת סיכויי הערעור להתקבל.

אמש השתתף וינשטיין בכנס באוניברסיטת תל-אביב, שהתקיים לרגל צאת ספרה של המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, על היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם. היועץ הביע מורת-רוח מהתבטאותו של פרקליט המדינה משה לדור, שממנה עלה כי הנטייה היא לערער על הכרעת הדין. זמן קצר קודם לכן פרסם משרד המשפטים את התייחסותו הראשונה של היועץ להכרעת דינו של ליברמן.

דובר משרד המשפטים מסר בשם וינשטיין כי "ההחלטה להגיש את כתב האישום נגד ליברמן בפרשת השגריר התקבלה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שאימץ את עמדת צוות נרחב של פרקליטים ובראשם פרקליט המדינה, שהיו תמימי-דעים כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום".