לא קטסטרופה, לא אובדן, לא אבל: בסך הכל שגרה

האדישות שבה מכבי ת"א משחקת ומקבלת עוד השפלה בדרבי, רק ממחישה את תהליך ההתנתקות שלה מהזירה המקומית

צריך לראות את הסיקור התקשורתי ואת התחושה הציבורית אחרי עוד הפסד של מכבי ת"א, כדי להבין לאן היא הגיעה: הפסד ליגה שלישי בשבעה משחקים העונה, ועוד בדרבי מול קבוצה מוגבלת כמו הפועל ת"א, מתקבל כאן כמעט כאילו כלום. הקלוז-אפים שקיבל הספסל אתמול (ב') בשידור הטלוויזיוני - כמות הקלוז-אפים המינימליסטית יחסית לסיטואציה והפרצופים הכמעט אדישים - כבר לא כוללים את תחושת האובדן, האבל, והקטסטרופה של פעם.

מצד שני, מי יהיה בקטסטרופה במכבי בגלל הפסד? הישראלים? פניני שלא משחק? אוחיון שבקושי קיבל דקות במשחק שהרכז מולו הוא מתחרה על דקות (טייריס רייס) אפילו לא מתלבש? נעימי, שהניסיונות של מכבי לגרש אותו לא צלחו, ואתמול בלית ברירה לבש צהוב בפעם הראשונה במשחק רשמי? אולי הזרים, שאפשר להמשיך לטחון להם מורשות קרב מבוקר עד לילה על משמעות ההפסד במכבי, אבל רובם נמצאים בקבוצה בתקופה שבה הפסדים נערמים בסיטונאות, בקצב של הפסד בכל שלושה משחקים (17 הפסדים בעונה שעברה, השנה בינתיים 4).

המצב שבו הפסדים לא ייתפסו כקטסטרופה הוא משהו שאפילו אנשים בתוך הנהלת מכבי ייחלו אליו. המצב הזה היה אמור לעזור לשחרר סתימות מחשבתיות של שנים, לאפשר לשחקנים לטעות, למאמן לתרגל, למערכת לגדל שחקנים וכו'. בפועל זה כמובן לא קורה. ההפסדים הללו רק ממחישים את האופן שבו מכבי מסתכלת על הליגה. היא ממשיכה להתנתק ממנה, כנראה שבצדק. בשבע העונות האחרונות היא הפסידה 24 פעמים בליגה בעונה הסדירה. הפסדים ואובדן תארים הפכו לשגרה. מכבי מתכוננת טוב יותר למשחקי יום חמישי ביורוליג. לשם היא מכוונת, שם הקהל שלה, המנויים, הכסף מטלוויזיה, הספונסרים, הכל. מי שראה את רמת המוכנות והחדות שמכבי הגיעה איתה למשחקי החוץ בקובאן או בווילנה בחודש האחרון, יודע שאין להכנות ההן שום קשר להכנה למשחק אתמול בהדר יוסף. קשה להאמין שבלאט היה זורק את יובל נעימי החלוד ל-23 דקות בכורה במשחק יורוליג.

כל משחק בשלב הראשון של היורוליג הוא סופר-חשוב כי חייבים להעפיל לטופ-16, ורצוי ממקום טוב; בטופ-16 חייבים לנסות לתת פוש כדי להשיג הצלבה, אחרת העונה האירופית תיחשב ככישלון, וכו' וכו'. ובליגה מה? מה המשמעות של הפסדים באוקטובר-נובמבר לחולון, נס ציונה והפועל ת"א? פעם הפסדים כאלו זעזעו, הפילו רגל בכיסא של המאמן והביאו למחשבות מוקדמות על רכש. היום עם איזה קייס יבואו לבלאט, ולמה צריך רכש, כשהוא מוביל את הבית ביורוליג עם מאזן 1-4 ומוביל את מכבי אל היעד הכי חשוב שלה בשלב הזה של העונה - מקום ראשון בשלב הראשון ביורוליג?

***

לזכותו של בלאט תמיד יעמוד הטיעון המקצועי של הישראלים והחוק הרוסי בליגה. גם מבחינה עובדתית אפשר לראות שבלאט נאבק בליגה עם משהו שהוא לא רוצה בו: בארבעת משחקי היורוליג שמכבי ניצחה העונה, ההרכב שקיבל הכי הרבה קרדיט ונתן בתמורה את התוצרת הטובה ביותר כלל את רייס, היקמן, אינגלס, דווין סמית ושון ג'יימס. ההרכב הזה קיבל 15% מהזמן הכולל של מכבי ביורוליג. וכמה מפתיע - אין בו ישראלים.

אבל עניין הישראלים הוא לא בעיה חדשה עבור המאמן ולא נכפה פתאום על מכבי. גם בעונה שעברה היתה לבלאט בעיית ישראלים קשה והמדדים של מכבי בליגה עדיין עלו משמעותית על אלו שביורוליג. ב-2013/14, אחרי כמעט רבע עונה, מכבי מעמידה נתונים טובים יותר ביורוליג מאשר בליגה: היא קולעת פחות בליגה (77.2 נק' למשחק בליגה, לעומת 80 ביורוליג) וסופגת יותר בליגה (74.4 נק' בליגה, רק 73.2 ביורוליג), ובחודש האחרון היא מפסידה רק בליגה.

המיאוס של בלאט בישראלים הולך ונעשה בולט בכל שבוע שעובר. ביורוליג הוא קיצץ את הנוכחות שלהם ל-25% מסך הדקות. וזה מתחיל לגלוש גם לליגה: אתמול הם כבר קיבלו ממנו כמעט את כמות הדקות המינימלית שמאפשר החוק הרוסי (82 דקות), וזה עדיין לא הספיק לנצח את הפועל ת"א.

הבעיה היא שמכאן אי אפשר לחתוך יותר. איך שבלאט לא יהפוך את זה, הוא לא יצליח לקחת אליפות עם 3 זרים על המגרש ועם ישראלים שהפכו לשטיח.

צרו איתנו קשר *5988