הרכב מורחב בעליון יכריע בהתיישנות בהליכי גבייה מינהליים

כך קבעו השופטים עדנה ארבל, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז, במסגרת הערעור המתנהל בין עיריית חיפה לחברת יצחק סלומון בע"מ

ההכרעה השיפוטית בנוגע להתיישנות בהליכי גבייה מינהליים על-ידי רשויות השלטון, כגון עיקולי רכוש וכספים, עוברת לידי הרכב מורחב של בית המשפט העליון - כך קבעו אתמול (ב') השופטים עדנה ארבל, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז, במסגרת הערעור המתנהל בין עיריית חיפה לחברת יצחק סלומון בע"מ.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, התייצב לדיון בתיק באמצעות הפרקליטות, והשופטים החליטו לקבל את בקשתו להרחיב את ההרכב, שגודלו והרכבו ייקבעו בידי נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס.

בשבוע שעבר הגישה הפרקליטות בשם היועץ עמדה עקרונית לעליון, שבה נטען כי הליכי גבייה מינהליים מכוח פקודת המסים (גבייה) אינם כפופים לדיני ההתיישנות אלא לדיני השיהוי, ולפיכך הרשויות יכולות לגבות חובות מאזרחים בלא קשר לשאלת ההתיישנות, ובלבד שהן אינן משתהות בנקיטת הליכי הגבייה.

"בהיעדר גבייה מינהלית, לא רק שתימנע האכיפה כלפי הסרבנים ותוסר ההרתעה כלפי הציבור כולו, אלא שלנוכח היעדר גבייה כלפי הסרבנים עלול להתערער הבסיס המוסרי והאזרחי לביצוע מרצון של תשלומי החובה ע"י האזרחים שומרי החוק", נאמר בעמדת היועץ.

היועץ המשפטי הציג את עמדתו במסגרת ערעור על פסק דין בעתירה מינהלית, בו נפסק כי לא רק שדיני ההתיישנות האזרחית חלים על גבייה מינהלית, אלא שהדברים נכונים גם ביחס לגבייה מינהלית פסיבית. כלומר, לא רק שהרשויות הציבוריות אינן יכולות לנקוט אמצעים לגביית חובות בחלוף תקופת ההתיישנות, הן אף מחויבות לתת לחייב אישור על היעדר חובות, הדרוש לצרכים שונים כגון העברת בעלות על נכס בטאבו.

במשרד המשפטים טוענים כי מדובר בסוגיה עקרונית בעלת השלכות כלכליות בהיקף של מיליארדי שקלים, משום שחוקים רבים מסמיכים רשויות ציבוריות שונות לגבות מכוח פקודת המסים (גבייה) את סוגי המס השונים, אגרות, היטלים, ארנונות, דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות, קנסות, עיצומים כספיים, אגרת רשות השידור ועוד.

בפסק דין שניתן ביוני 2010, קבע בית המשפט העליון כי הליכי הגבייה המינהליים לפי פקודת המסים (גבייה) כפופים לדיני ההתיישנות האזרחיים. אלא שפסק הדין ניתן במסגרת תביעת ארנונה בין אזרח לבין עירייה, כאשר עמדת היועץ המשפטי לממשלה לא התבקשה למרות השלכותיה העקרוניות של הסוגיה. באפריל 2012 פרסם היועץ וינשטיין הנחייה בנושא הפעלת הליכי גבייה מינהליים. ההנחייה, שנכתבה במחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי), קובעת בעיקרה כי רשויות שישתהו מעבר ל-3 שנים בגביית חובות, לא יוכלו לנקוט הליכי גבייה מינהליים, אלא בהתקיים נסיבות חריגות.

בנובמבר 2012 קבע שופט בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה רון סוקול, כי ההלכה בדבר התיישנות חלה גם על גבייה פסיבית, ולפיכך עיריית חיפה מחויבת לתת לעותרת אישור על היעדר חובות לעירייה בגין נכס מסוים (שכן החוב התיישן), כדי שתוכל להעביר בעלות בנכס. היועץ המשפטי לממשלה החליט להתייצב בהליך, ובעמדה שהגיש פרקליטות המדינה, נטען כי פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי שגוי וכי יש לקבוע שגבייה מינהלית פסיבית כפופה לדינים הרלוונטיים מתחום המשפט הציבורי (ובפרט דיני השיהוי) - ולא לדיני ההתיישנות האזרחית.

ההסדרים שמאפשרים לרשויות הציבוריות לגבות חובות בגבייה מינהלית, סבור היועץ המשפטי, הם עורק החיים של הרשויות, שלא יוכלו לתפקד בלי גבייה שוטפת וסדירה שלהם. מעבר לכך, הגבייה המינהלית נגד סרבני התשלום אף מבטיחה את שמירת זכויות האזרחית שומרי החוק ושומרת על עיקרון השוויון.

בעמדתו מתקשה היועץ המשפטי להשלים עם תוצאה שלפיה בעלי תפקידים יתנו אישורים על היעדר חובות, על אף שהחובות קיימים ועומדים בעינם ואין כל סיבה או טעם שלא להפעיל לגביהם גבייה פסיבית. "תכלית הגבייה המינהלית הפאסיבית היא להעביר לסרבני המס את המסר שסרבנותם לא תועיל להם, היות שממילא ייאלצו לשלם את חוב המס כאשר יגיעו לבקש אישור להעברת הנכס". לפיכך, כל קביעה אחרת משמעה "עידוד החייבים להסתיר נכסים על מנת שגבייה אקטיבית לא תישא פרי, למשוך זמן ולנסות להגיע לחלוף תקופת ההתיישנות". (עע"ם 8832/12)