חובת הדיבור של הרצוג

הוא מבקש לדבר בכל אמצעי תקשורת, אך יש דבר אחד שהוא לא מדבר עליו

במסגרת עיסוקיו הפוליטיים מבקש יצחק הרצוג לדבר בכל אמצעי תקשורת, אסיפה, ושאר פורומים. אין בכך שום דבר פסול או חריג, כך נוהגים כל המתמודדים הפוליטיים בכל המפלגות בכל הזמנים. אין דבר יותר גרוע לאיש פוליטי מהשתיקה.

אבל הייתה תקופה שהשתיקה הייתה משאת נפש להרצוג, גלגל הצלה. זה היה לאחר הבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה. אחרי הבחירות היו חשדות על עבירות על החוק למימון מפלגות בעמותות שהקים אהוד ברק לאיסוף כספים לקמפיין האישי שלו. בכירים בעמותות אלה נחקרו, ובראשם הרצוג, שהיה אחראי על העברת התרומות מחו"ל לעמותות בארץ. העברות אלה, בסך מאות אלפי דולרים, עמדו לדעת המשטרה בניגוד לחוק מימון מפלגות. הרצוג נחקר תחת אזהרה. על כל שאלות החוקרים הייתה לו תשובה אחת: אני שומר על זכותי לשתוק.

השתיקה שלא הופרה

שתיקתו של הרצוג בפרשה זו לא הופרה עד היום. חשוב לזכור כי הרצוג הוא עורך דין בכיר, שותף לשעבר במשרד היוקרתי והמוערך הרצוג-פוקס-נאמן. כלומר, הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה - ולמה. אם החליט להסתתר מאחורי זכות השתיקה, זה אומר שהיה לו מה להסתיר, אולי משהו בעל אלמנט פלילי, אם היה מוכן להכתים עצמו עם זכות השתיקה.

במהלך השנים הצליח הרצוג להשכיח את המעשה, בעזרתם של עמיתיו הפוליטיקאים, גם כאלה שאינם חברי מפלגתו. כי אחרי הכול, מי יודע אם הוא עצמו לא יזדקק יום אחד לזכות לשתוק.

אולי התנהגות פלילית?

עכשיו מבקש הרצוג להיבחר למנהיגות העבודה. אולי הוא מועמד ראוי מבחינת כישוריו. הוא בטוח אדם נחמד, משכיל, נעים. אבל הוא גם אדם שמלווה אותו עננה של חשד להתנהגות לא נאותה, אולי פלילית אפילו. אין אפשרות, ואין גם הצדקה, לפרש אחרת את זכות השתיקה שלו. עכשיו, לפני שחברי העבודה הולכים אל הקלפי המפלגתית, זו הזדמנות להרצוג להסיר את העננה הזאת. להסביר לחברי מפלגתו, ולציבור בכלל, מדוע בחר בזכות השתיקה. אם גם עכשיו לא יעשה זאת, צריכים להתייחס אליו כאל מי שנגוע בפלילים, ולפיכך אינו ראוי לכהונה ציבורית.

חובת הדיבור של שלי יחימוביץ'

"לפיד מגלה בכל פעם איזה פרט בעברו ששכח" - דברי שלי יחימוביץ' כשהתברר כי בניגוד להכחשתו הוא כן עישן סמים (ערוץ הכנסת, 9.10.13). באותו ראיון הודתה יחימוביץ' כי עישנה סמים כמה פעמים, "הפעם האחרונה הייתה לפני כ-16 שנים". לאחר מכן הסתבר שבראיון קודם היא השיבה ב"לא" נחרץ לשאלה אם עישנה אי-פעם. כלומר, גם היא, כמו לפיד, נוטה "לשכוח" פרטים בעברה.

אני חושב שגם לך, שלי, יש עכשיו הזדמנות לעשות את הדבר הנכון ולהתנצל בפני לפיד. פומבית. ולפני הבחירות במפלגתך, בבקשה.