ענת הראל מדברת על הנפילה שאחרי "הישרדות"

"אם רכילאית כתבה עליי שאני מגעילה, הרגשתי רע עם עצמי, ואם מישהו כתב שאני מדהימה, הרגשתי טוב. ואז שאלתי: מה, זו אני? והחלטתי שלא עוד"

דווקא כשהייתה אמורה להרגיש הכי מסופקת ומאושרת, בשיא הפופולריות, הרגישה ענת הראל, מאמנת הכושר ואייקון של אורח חיים בריא, את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. הרגשת הנפילה החלה לחלחל בה במהלך צילומי "הישרדות VIP", הקצינה ככל שהתקרבה תוכנית הגמר באוגוסט 2012, ועמדה בניגוד עז לגלי האהדה העצומים שזרמו אליה מהציבור. כמיליון צופים ראו אותה בביצועי שיא ספורטיביים על האי, מגיעה למקום השני בגמר. התוכנית רשמה רייטינג שיא של כ-39%, אבל הראל הרגישה בתוכה שהיא מתרסקת.

נובמבר 2013. הראל נראית רגועה ומפויסת. הרייטינג של תוכנית הבוקר שהיא מגישה לא מדגדג את הרייטינג של "הישרדות", אבל היא סוחפת מבטים, מזוהה כמעט על-ידי כל העוברים ושבים, מתחבקת עם באי בית-הקפה, ובאותה מידה לא מהססת להדוף באסרטיביות את מי שנדמה לה כגורם מפריע.

"אתה לא יכול להתיישב אתנו עכשיו, אנחנו באמצע שיחה", היא אומרת למכר ותיק שניגש אליה בחיוך. "אני יודעת שהוא ייעלב", היא מסבירה כשהוא מתרחק בפנים מכורכמות, "אבל אני צריכה את השקט שלי עכשיו".

- מה קרה ב"הישרדות" ששבר אותך? לצופה התמים נראית השורדת האולטימטיבית.

"מה שראו כשהסתכלו עליי הייתה הקליפה, לא מה שקורה בפנים. זה נכון תמיד, ובעיקר לאדם כמוני, ששומר על עצמו. אני לא נוהגת לחלוק עם העולם את מצבי-הרוח והקשיים שלי. עוד לפני 'הישרדות' הרגשתי שהחיים שלי נעים כמו גל עולה ויורד, וככל שעבר הזמן, הרגשתי שבכל פעם שאני יורדת, המקומות שאני מגיעה אליהם יותר נמוכים, וכשאני עולה חזרה, המקומות שאני מגיעה אליהם לא מספיק גבוהים. בתקופה של 'הישרדות' זה החמיר. הצילומים היו חוויה, אף פעם לא תוכלי להבין את הרעב על האי עד שלא תגיעי לשם. זה רעב שמחרפן אותך ומביא למקומות קשים".

ענת הראל / צילום: אסנת רום
 ענת הראל / צילום: אסנת רום

- ידעת שתהיי חשופה בכל בית.

"יש בחשיפה משהו מאוד משכר. הייתי בפה של הציבור. אחד השיאים השליליים היה האירוע שקרה לי עם בוקי נאה. חטפתי ביקורת, כי קיללתי ודיברתי איתו לא יפה. הדמות הנקייה שלי הפכה להיות אחרת. בוקי הפך לקורבן. במצב-הרוח הקשה ששקעתי אליו, קשה היה להכיל את הפער העצום בין מי שאני בעיני האחרים שרואים וכותבים עליי, לבין מה שאני בפנים. זה לקח אותי למקום קיצוני, לחוויה פסיכדלית מאוד קשה. אדם שהוא לא חזק ממש, מתפרק מזה".

- תסבירי "חוויה פסיכדלית מאוד קשה".

"הרגשתי את הקצה, שאני ב'דד אנד'. שאני לא מוכנה יותר להתפשר על חיים בינוניים מבחינת מה שקורה לי בפנים. זה היה קצה של תהליך שבו הרגשתי שאני האדם הכי לא מאושר בעולם, למרות שהיו לי סיבות להיות שמחה בחלקי ומאושרת.

"הייתה לי גישה שלילית לחיים, כלום לא סיפק אותי. הייתי מתעוררת בכל בוקר ורואה את הכול עקום, הייתי מבואסת תמידית, וההרגשה הקשה הזו הייתה מלווה אותי מהרגע שהתעוררתי לאורך כל היום. היו לי מצבי-רוח קיצוניים. הקרובים לי ראו את זה והרגישו, גם שיתפתי אותם שכלום לא טוב לי פה".

- שידרת חוסן, פיזי ונפשי.

"כולם ראו ענת אחת, לכאורה שורדת. ענת האמיתית עברה חוויה קשה, מפרקת. עוד לפני 'הישרדות' הייתי שוקעת מדי פעם, יורדת למקום נמוך מתוך מצוקה וכאב ומוצאת ריגושים קיצוניים, כמו ספורט ורומנים שונים, כדי לעלות בחזרה למעלה. לא עצרתי לבדוק את הפער שנוצר בין ה'היי' למציאות, לחיים השפויים.

"ב'הישרדות' ראיתי שכל העם מחבק אותי, אבל הבנתי שלא באמת מכירים אותי, שאין מאחורי האהבה הזאת כלום. תוך כדי התוכנית החלה הצניחה, כשהבנתי כמה אני מושפעת מדברים חיצוניים. אם רכילאית כזאת או אחרת כתבה עליי שאני מגעילה, הרגשתי רע עם עצמי, ואם מישהו כתב שאני מדהימה, הרגשתי טוב. שם היה השבר הגדול. מה, שאלתי את עצמי, זו האישיות שלי? אמרתי שלא עוד, והחלטתי לעשות מעשה.

"הרגשתי שזה הרגע למצוא את הפתרון לחיפוש התמידי שלי, למצוא את המקום שנכון לי מבחינה רוחנית. רציתי לקום בבוקר ולהרגיש שטוב לי. בעולם החיצוני, השפוי שלי, הייתי נפלאה ונהדרת, בעולם הפנימי הייתי מבואסת תמיד.

"הנפילה מ'הישרדות', המקום הכי 'היי' בעולם, אל השגרה, הייתה קשה. לא ידעתי איך אני מתמודדת שוב עם המציאות. הייתי בשיא של ריגוש, מלאת אנרגיות, וברגע אחד נחתתי לתוך החיים הרגילים. ידעתי שאני רוצה חיים נורמליים ולא את התנודות, ולא ידעתי איך אני עושה את זה".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי.