"בחנו את הצעות אלשטיין ובן משה ואת הצעת גרנובסקי-דנקנר לעומק, והדבר הראשון ששאלנו את עצמנו הוא האם אפשר להסתמך על כך שעסקת כלל ביטוח תצא לפועל? הגענו להחלטה שאין לנו שום יכולת להעריך זאת", מספר בריאיון ל"גלובס" יואב ערמוני, מנכ"ל קרן הפנסיה גילעד, ומי שמוביל ביחד עם אקסלנס את נציגות האג"ח באי.די.בי אחזקות. "אפילו סיכוי של 50% אי אפשר לתת לזה, ובהינתן תרחיש הקיצון הזה - החלטנו בנציגות לבחור בהצעתם המשותפת של אלשטיין ובן משה".
לאחר שהוא פורס את השיקולים שהביאו את הנציגות להעדיף את הצעתם של אלשטיין ובן משה, על פני זו של קבוצת המשקיעים שמוביל בעל השליטה נוחי דנקנר יחד עם אלכסנדר גרנובסקי, מודה ערמוני כי בסופו של יום בחר לשיטתו בהצעה הפחות גרועה מבין אלו שהונחו בפני מחזיקי האג"ח של הקונצרן חדל הפירעון.
- אתה הולך לבחור בהצעת אלשטיין, שלא חף מטעויות של ניהול סיכונים. הרי הוא זה שבתחילת הדרך השקיע 25 מיליון דולר בגנדן של דנקנר, נגדו הוא מתחרה כיום, כסף שפשוט התאדה.
ערמוני: "אני מודה שזו הייתה השקעה שלא הבנו מהרגע הראשון, אבל קשה לשפוט את הדברים ממרחק של שנה ורבע. יכול להיות שאלשטיין עשה טעות, אבל בזמן אמת הוא כנראה הסתמך על ההיכרות עם דנקנר ולא ניהל נכון את הסיכון שלו.
"עם זאת, לפי ההצעה של אלשטיין ובן משה, באי.די.בי ביום שלאחר הסדר החוב תהיה נציגות לנושים, שיהיו למעשה בעלי מניות המיעוט בחברה, עם שני דחצי"ם ושני דירקטורים בלתי תלויים, כך שיכולת ניהול הסיכונים תהיה טובה יותר. אני חושב שאלשטיין של היום עשה כבר את שיעורי הבית שלו, הוא מאמין בקבוצה".
- ומה לגבי השותף שלו - מוטי בן משה, עד כמה אתה מכיר אותו? ראית מסמכים שמגבים את האמירות שלו שהוא אכן בעל השליטה בקבוצת אקסטרא?
"לא ראיתי מסמכים כאלו, אבל אנחנו גם לא יודעים מה קורה אצל גרנובסקי. אני לא מטיל דופי באיש, לכל אחד השיקולים שלו למה הוא לא מוכן להיחשף. לצערי זו לא דרך שקופה. שאלנו את שניהם האם יהיו מוכנים לעמוד בפני הבדיקה של הממונה על שוק ההון באוצר, ושניהם הסכימו.
"אני מסכים כי כרגע רב הנסתר על הגלוי, אבל אני חייב להזכיר למחזיקי אג"ח אי.די.בי אחזקות שנושי פתוח לא הלכו לישון, אלא ממתינים להזדמנות בה אי.די.בי פתוח תיפול לידיהם כפרי בשל, וזה לא יקרה במשמרת שלי. החלופה של אלשטיין היא הרע במיעוטו".
ערמוני מסביר כי בסופו של יום הובילו את נציגות האג"ח שלוש סיבות עיקריות לתמוך בהצעת אלשטיין ובן משה, כשהשווי הכלכלי המיוחס לשתיהן לא שיחק תפקיד משמעותי בקבלת ההחלטות.
ראשונה היא הוודאות לקיום העסקה, אותה מוצא ערמוני במזומן שהופקד בנאמנות על ידי שתי הקבוצות, כאשר לטענתו "גם אם גרנובסקי-דנקנר יעמדו בצהרותיהם להפקדות עליהם דיווחו לאחרונה, עדיין אלשטיין ובן משה הפקידו 100 מיליון שקל יותר".
"מעדיף שני בעלי שליטה על פני 6"
נקודה שנייה היא הסיכונים להשלמת ביצוע העסקה, ופה ערמוני שם את הדגש על חוק הריכוזיות שפוגע בעיקר בהצעת גרנובסקי-דנקנר, שכן השניים מתכננים להוסיף עוד שלוש קומות של חברות ציבוריות מעל פירמידת אי.די.בי, כך שבסופו של יום מדובר על קונצרן בן לא פחות משבע קומות.
למרות שאלשטיין ובן משה לא נופלים בחוק הריכוזיות, מאחר שהחברות הציבוריות של אלשטיין רשומות ונסחרות בחו"ל, גם הם מתכננים להשקיע באמצעות פירמידה.
"צריך לעשות הבחנה בין סוגיית הפירמידות לחוק הריכוזיות. שאלת הפירמידות היא שאלה עקרונית, ומבחינה זו שתי ההצעות בעייתיות. אבל אלו המציעים שיש לי, לטוב ולרע, ואני מתמודד עם המציאות הוודאית כרגע: יש פה חוק ריכוזיות, ואין לי משקיע שלישי שבא עם כסף מהכיס בלי פירמידה. אם היה אולי הייתי מחליט ללכת איתו, אבל אני מתעסק במה שיש ולא בחלום".
- גרנובסקי אומר שזה רק עניין טכני, ותוך שלושה חודשים הוא מקפל את החברות שבשליטתו.
"אני לא באמת יודע כמה זמן זה לוקח, מה ההתניות והמהלכים המשפטיים לכך, פשוט אין לי מושג. אני מזכיר כי עו"ד ישראל שמעונוב (המייצג את אמבלייז שבשליטת גרנובסקי, באמצעותה הוא מתכנן לשלוט באי.די.בי, א' פ') אמר באוגוסט האחרון שהמהלך של אישור אסיפת המניות של אמבלייז ייקח בין 8 ל-12 לשבועות, ובפועל זה לקח יותר. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. אני לא יכול לשבת ולחכות שהם ישטחו את הפירמידה, אני כבר 15 חודשים בתוך הסדר".
בסופו של יום, סבור ערמוני כי השאלה היא למי קיימת היכולת להשיא ערך בעתיד. גם כאן הוא מוצא את הצעת אלשטיין ובן משה כעדיפה: "אצל גרנובסקי-דנקנר לא הצביעו עד עכשיו על היו"ר המיועד... איך קבוצה של 5-6 משקיעים יכולה לקיים הליך של קבלת החלטות? אני חושב שהרבה משקיעים זה בעייתי, ואני מעדיף שניים בקבוצת השליטה".
"הוצאות השכ"ט לא שקופות"
בשנה האחרונה הוציאה אי.די.בי למעלה מ-30 מיליון שקל על הסדר החוב, בגין תשלומים ליועצים, עורכי דין ונאמנים - כסף שבא מקופת החברה ואמור היה לשרת את מחזיקי האג"ח, וביניהם ערמוני, ביום שלאחר ההסדר.
ערמוני מודה כי הוא חש אי נוחות מהיקף ההוצאות, הנובע בעיקר מחוסר היכולת של מחזיקי האג"ח לשלוט בהן. "הוצאות שכר הטרחה לא שקופות בעינינו, וזו בעיה חמורה. נושים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות על שכירת היועצים והשכר. יש פה תהליך לקוי שבו נאמנים עושים מה שהם מבינים, בלי לשתף את הנושים ובלי להבטיח מנגנוני בקרה.
"צריך ליצור מנגנון שמצמצם את מספר הנאמנים בהסדר, בפרט ברגע שבו מחליטות סדרות שונות לשתף פעולה. צריך נאמן אחד שייצג את כל הנושים ולא את כל משטר הנאמנים וחילוקי הדעות ביניהם שיוצרים עוד ניירת", הוא מציין.
ערמוני מוסיף כי אחד הדברים שהפריעו לו בהתנהלות הנאמנים, הוא הכניסה המאוחרת לתחרות מול בעל השליטה. "שנה שלמה התנהלו במצב שבו לא נערכה כמעט תחרות", הוא אומר. "היינו יכולים לשכור בנקאי השקעות שיחפש עבורנו משקיע, ואולי אם זה היה קורה - היינו נמצאים עכשיו עם הצעה ומשקיע יותר טובים ממה שיש לנו היום".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
