ראש השב"כ, ראש הממשלה

הבזבוז של ביבי, פלסטינים, שלום - תנו נושא, ודיסקין ידבר

יובל דיסקין רוצה כנראה להיות ראש הממשלה. הוא רוצה להחליט, לקבוע, להשפיע, להוביל. עם כל ההסתייגויות הנדרשות (דיסקין נמצא בעיצומה של תקופת צינון), מותר להניח שראש השב"כ לשעבר, בעל רקורד בטחוני עשיר, אדם מקושר ומוערך שמעמדו הציבורי איתן, לא יסתפק בתפקיד זוטר בממשלה הבאה אלא ירצה להשפיע, יותר נכון להתוות את הדרך.

הרעש התקשורתי הצפוף שהוא מייצר בימים האחרונים אולי לא מתוכנן לפרטי פרטים, לפרקים נראה שראש השב"כ לשעבר ניזון מהמרירות שצבר או שולף מן המותן, אבל הכיוון ברור: הבית ברחוב בלפור בירושלים.

קודם כול, צריך להזיז את מי שיושב שם כבר שבע שנים לא רצופות. לשם כך, נוהג דיסקין כמו פוליטיקאי חדש: נואם, מתראיין, מפרסם מאמרים וכותב סטטוסים. האחרון שבהם, מהשבוע שעבר, היה אמנם עילג למדי, אך שיקף את ההתנהלות המצופה ממי ששואף לקושש קולות רבים ככל האפשר: להקשיב לרחשי הלב של הציבור ולספק לו את המסרים שהוא מייחל לשמוע.

אם חלק מהציבור כועס על הבזבזנות של שרה ובנימין נתניהו, הוא יקבל מדיסקין מתקפה על הבזבזנות של בני-הזוג נתניהו. ואם חלק אחר מהציבור רוצה הסדר מדיני עם הפלסטינים ומודאג מהאפשרות שתפרוץ אינתיפאדה שלישית, הוא יזכה מדיסקין לנאום תוכחה מתארך על אותם עניינים מטרידים. בשני המקרים, יפנה הפוליטיקאי החדש אצבע מאשימה לעבר מי שלדעתו אחראי לכך: האיש מהבית ברחוב בלפור.

דיסקין ראה גם ביום שישי האחרון את הסקר בעיתון "סופהשבוע", שבו זכה ראש הממשלה המכהן ל-37% התאמה לתפקידו, בעוד יריביו (יאיר לפיד, יצחק הרצוג וציפי לבני) לא מגרדים אפילו 10% כל אחד. אבל הנתון המשמעותי היה הריק. הריק המנהיגותי. זה התבטא ב-31% מהמשיבים, כמעט שליש, שלדעתם אף לא אחד מהפוליטיקאים הללו ראוי לתפקיד ראש הממשלה. דיסקין יכול היה לציין לעצמו בסיפוק, שביבי היה ונשאר ברירת-מחדל. התמיכה בו נובעת מאין-ברירה. וכשתהיה ברירה, הוא יתרסק וייעלם.

ועם זאת, דיסקין זוכר גם מה קרה לברירה האחרונה שצמחה כאן. לעת עתה, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי אינו מועמד לראשות הממשלה. הוא מסובך עד מעל לראש ב"פרשת הרפז". דיסקין אינו אשכנזי. לדיסקין כנראה אין שדים בארון. אבל זה מה שחשבו במפלגת העבודה גם על האלוף במיל' אורי שגיא. את ההמשך רובנו מכירים.

מצטייר כאנטי-ביביסט

לא ברור אם דיסקין יצטרף למפלגת העבודה או יהיה שותף למיזם פוליטי אחר. מנהיגים צבאיים לשעבר וראשי המערכת הביטחונית בדימוס אינם ששים היום להיכנס למערכת הפוליטית על תקן של מועמדי פריימריז.

מבחינתם, הדרך אל הפסגה אמורה להיות הרבה יותר קצרה ולא עוברת דרך מסיבת בר-מצווה דביקה אצל פעיל פוליטי ולחיצות ידיים על קפה אצל קבלן-קולות במגזר. האגו שלהם גדול מדי.

מצער לגלות, שכדי להיות מועמד לגיטימי לראשות הממשלה בישראל, עליך עדיין להיות גבר לבן, מבוסס, רצוי עם עבר צבאי. אם אתה עוטה על פניך הבעה חמצמצה-עד-זועפת, מדבר בכובד-ראש, תוקף את ההנהגה הקיימת ומתבל במוסר ובערכים, תוכל להקים לעצמך תשתית ראויה למהלך שאתה מנסה לגלגל.

אבל דיסקין, רגע לפני שהוא קופץ למים, צריך לזכור עוד עניין פעוט: הציבור הישראלי הפכפך, מבולבל ונתון להסחות-דעת בלתי פוסקות. כרגע דיסקין הוא הסחת-הדעת. הוא מצטייר כאנטי-ביביסט, זוכה להגנת "ידיעות אחרונות" ולא חייב לספר לנו דבר על תוכניתו החברתית-כלכלית.

אלא שבמדינה שמכורה לתוכניות ריאליטי, מסמסת את עצמה לדעת, וניזונה בעיקר מהכחשה ומהדחקה, לא צריך הרבה כדי שדיסקין יהפוך, במהירות האור, ממי שיהיה למי שהיה.

תשאלו את יאיר לפיד, הוא יוכל לספר לכם.