ישראל גולשת למיתון - חייבים להחליש את השקל מהר

הצמיחה נמוכה, היצוא נפגע, היבוא ירד באופן דרסטי, קצב התחלות הבנייה הידרדר, מספר המשרות הצטמצם ואמון הצרכנים נפגם אף הוא ■ רק פעולה נחושה ומתואמת של הממשלה ובנק ישראל יכולה לשנות את מצב המשק

מאז הסקירה הקודמת של מצב המשק, שהופיעה ב"גלובס" בתחילת החודש הקודם (5.11.13), התפרסמו נתונים המאפשרים לנו לראות את המגמות במשק בפריזמה של שלוש נקודות זמן: נתונים כוללים של הרבעון השלישי (יולי-ספטמבר), נתוני אוקטובר ונתונים חלקיים של נובמבר. מגוון הנתונים מאפשר לנו גם הסתכלות על מצב המשק מכמה נקודות מבט וכך נעשה הפעם, כשנביט במגמות בצמיחה ובתוצר, ביצוא, בהשקעות, בדיור, בתעסוקה, במצב העסקים, בציפיות של המנהלים במשק ובמגמות אמון הצרכנים.

כל אחד מהמדדים מספר לנו את הסיפור הייחודי לו, אולם התמונה המורכבת מכולם אינה מעודדת. רוב האינדיקטורים מצביעים על אותה מגמה גם החודש - המשך גלישה למיתון כלכלי.

צמיחה נמוכה ולא בריאה

קצב צמיחת התוצר (התמ"ג) ברבעון שלוש היה 2.2%. במונחים שנתיים, זהו הנתון הנמוך ביותר מאז 2010. מה שחשוב יותר בעיניי הוא הנתון של קצב צמיחת התמ"ג לנפש. האוכלוסייה בישראל צומחת בקצב של קרוב ל-2% לשנה, ולכן כשמחלקים את צמיחת התוצר בצמיחת האוכלוסייה, מתקבל קצב צמיחה נמוך, גם במונחים עולמיים. התמ"ג לנפש צמח ברבעון שלוש ב-0.3% (שליש האחוז) בלבד, מה שאומר שהמשך ההאטה יביא לירידה במקורות שיש לכל אחד מאיתנו.

הצמיחה לא רק הייתה נמוכה - גם אופייה לא היה בריא השנה. הגורם המרכזי לגידול בתוצר ב-2013 היה גידול בצריכה הפרטית, גידול מסוים בצריכה הציבורית וקיטון מסוים ביבוא בשקלים. לעומתם - ההשקעה בנכסים קבועים בענפי המשק, ההשקעה בדיור למגורים, היצוא וההכנסות מתיירות בשקלים ירדו לעומת 2012.

יצוא הסחורות בחודשים ספטמבר-נובמבר במונחים דולריים הפתיע לטובה ועלה על החודשים הקודמים וגם על התקופה המקבילה אשתקד. הענפים שעלו הכי הרבה היו כימיקלים, תרופות ורכיבים אלקטרוניים. ענפים אלה הם כ-40% מסך יצוא התעשייה ובהם 3 חברות הן הדומיננטיות: כיל, טבע ואינטל. בניכוי החברות הללו, סך היצוא של מדינת ישראל לא עלה ואף ירד במקצת לעומת שנה שעברה.

התחזית לעתיד אינה טובה יותר, סקר הציפיות של הלמ"ס בקרב מגוון מנהלים בתעשייה מצביע על הרעה מתמשכת בציפיות ביחס להזמנות ליצוא וגם צפי להקטנת מספר המועסקים. גם בסקר שערכה התאחדות התעשיינים, מצביעים המנהלים על קשיים בקבלת הזמנות ועל הרעה ברווחיות היצוא כגורמים לפגיעה בפעילות ולצמצום עובדים צפוי.

סך יבוא המכונות והציוד השנה ירד לרמה של 2009 וגם סך ההשקעה במכונות וציוד כחלק מהתמ"ג ירד לרמות של המשברים ב-2009 וב-2002. נתון זה מדאיג מאחר שהוא מצביע על ירידה בפוטנציאל הצמיחה והתעסוקה בשנים הבאות.

מ-2009 החל גידול בהתחלות הבנייה, שבהמשך הביא להגדלת היצע הדירות. בשני הרבעונים האחרונים התהפכה המגמה וזו הפעם הראשונה מאז 2009 שסך הדירות שהסתיימה בנייתן גדול מהתחלות הבנייה (בכ-1,000 דירות). גם הנתונים הכספיים - נתוני השקעה פרטית בדיור למגורים - המשיכו לרדת ברבעון שלוש. הירידה נובעת גם ממחסור בהיתרי בנייה ובכוח אדם מקצועי בענף, אך גם מהתגברות החששות של הקבלנים והאי ודאות. למי שמצפה לגידול בהיצע הדירות זוהי בשורה לא כל כך טובה.

יותר ויותר חברות נמצאות בקשיים

בחודשים יוני-ספטמבר הפסיק המשק לייצר משרות נטו כמעט ומספר המשרות עלה רק ב-3,000. בחלק הראשון של השנה נוספו יותר מ-20 אלף משרות נטו, אולם רובן במגזר הציבורי, בחינוך, בריאות ורווחה, כמענה לגידול טבעי באוכלוסייה ובצרכים. מאידך, מתחילת השנה לא נוספו משרות נטו במגזר העסקי, ואף הייתה ירידה במספר המשרות נטו בתעשייה ובבינוי.

לפי נתוני רשות ניירות ערך, מספר החברות הציבוריות שרואי החשבון שלהן נאלצו לרשום להן "הערת עסק חי" הכפיל עצמו מסוף 2011 מ-55 ל-101 ועדיין עונת הדוחות השנתיים לפנינו, מה שמעיד על כך שיותר ויותר חברות נמצאות בקשיים.

מדד אמון הצרכנים הוא מדד של הלמ"ס שנותן ביטוי לתחושות הצרכנים לגבי מצבם ועתידם הכלכלי. המדד נמצא בירידה מאז 2011, ואחרי עלייה בחגים ירד שוב בנובמבר. בנוסף, טווח וקצב השינויים בו גדלו לאחרונה ומצביעים על חוסר הוודאות של הציבור הישראלי. בהשוואה בינלאומית, אמון הצרכנים שלנו בעתידם הכלכלי נמוך ודומה ליוון ולפורטוגל, אך יותר מכך, אנו המדינה היחידה שבה המדד מצביע על ירידה באמון לעומת שנה שעברה.

אחת הסיבות המרכזיות לחרדה של הציבור היא הגידול הענק בחוב משקי הבית למערכת הפיננסית בשלוש השנים האחרונות, שנובע בעיקר ממשכנתאות לדיור, אך גם מעלייה באשראי הצרכני למימון חיי היום יום (לפי נתוני בנק ישראל, חוב הציבור עלה מ-270 מיליארד שקל ל-381 מיליארד שקל). רמת החוב של משקי הבית כיום זהה לסך ההכנסה הכוללת נטו שלהם (כלומר יחס חוב/תוצר של משקי הבית הינו 100%).

הציפיות מגשימות את עצמן

המערכת הכלכלית היא מערכת דינמית של אירועים ושל ציפיות הנוצרות בעקבותיהם. הציפיות גורמות לעסקים ולמשקי בית לפעול בכיוון שמשקף את הערכתם את האירועים שקרו, וכך "הציפיות מגשימות את עצמן", האירועים מחריפים, הציפיות מתחזקות וכך הלאה, ונוצר כדור שלג שמתגלגל וקשה לעצור אותו. כדור השלג של אירועים וציפיות בכלכלה הישראלית צובר תאוצה מהקיץ האחרון.

היצואנים נפגעים מהתחזקות השקל, התמורה בשקלים על היצוא נמוכה ביותר מ-9 מיליארד שקל, במונחים שנתיים. בגלל הערך המוסף המשקי הגבוה של היצוא מדובר בפגיעה של יותר מחצי אחוז בצמיחה השנה. בגלל הקשיים בשוק העולמי היצואנים מתקשים להעלות מחירים בדולרים ולכן נשארים לספוג את ההפסד. הדרך היחידה שיש להם לשרוד היא לצמצם את העלויות על ידי פיטורי עובדים וצמצום רכישות מספקים מקומיים. האי ודאות גורמת להם גם לצמצם את ההשקעות, מה שיביא לפחות משרות חדשות גם בשנה הבאה. היזמים והקבלנים נמצאים גם הם בחוסר ודאות ורואים ציבור שהולך ומתקשה לממן רכישת דירות ולכן מקטינים את התחלות הבנייה. שאר ענפי השירותים שניזונים מהתעשייה והבנייה נפגעים גם הם ומאחר שהם לא רואים מגמת שינוי הם נערכים לשנה הבאה על ידי צמצום רכישת ופיטורי עובדים.

הצרכנים, מצדם, אחרי שעברו את תקופת הקיץ והחגים - של נסיעות ובילויים - חוזרים למציאות ומקטינים גם הם את רכישות המוצרים, מה שמקטין את הביקושים המקומיים וגורם בהמשך לפיטורים גם בחברות שפועלות לשוק המקומי, מה שיגדיל את מעגל חסרי העבודה ויקטין את הביקושים, וכך הלאה וכך הלאה. כאשר כדור השלג מתחיל להתגלגל קשה מאוד לעצור אותו.

גם מהבועות שלנו מתחיל לצאת אוויר

המשק הישראלי סובל כיום מחולשה מבנית עקב התהליכים שעבר מסוף שנות ה-90, ובהם: התכווצות חלק התעשייה בתוצר (כיום כ-13% בתמ"ג לעומת יותר מ-20% בשנות ה-90), גידול בריכוזיות היצוא והעברת השליטה בחברות מרכזיות לגורמים זרים, צמצום בהשקעות במשק (הממוצע בעשור הקודם היה 17% מהתמ"ג לעומת 22% ממוצע OECD), מחסור בכוח אדם מקצועי בכל ענפי התעשייה עקב הסגירה של המסלולים המקצועיים והטכנולוגיים, גידול במספר המשרות החלקיות והמשרות בשכר נמוך (קרוב ל-30% מהמשרות במשק הן משרות חלקיות).

למזלנו הטוב, בשנת 2008, כשבועות הנדל"ן והצטברות החובות האבודים של המערכת הבנקאית בארה"ב ואירופה גרמו למשבר עולמי, המערכת הפיננסית אצלנו הייתה יציבה. לא הייתה בועת מחירי דיור במשק ואף היו ביקושים כבושים. המערכת הבנקאית הייתה תחת רגולציה קפדנית של בנק ישראל שמנעה מהבנקים לרכוש אג"ח מסוכנות על דיור (כמו הבנקים בארה"ב ואירופה), רמת החוב של הציבור הייתה נמוכה וגם המערכת היצרנית עדיין לא נחלשה, כיוון שהשפעת הירידה בהשקעות מתחילת העשור עדיין לא באה לידי ביטוי מלא.

אבל אותן טעויות שנעשו בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה לפני 2008 עברו אלינו - הריביות הנמוכות ומדיניות המיסוי שמעודדת משקיעים בנדל"ן יצרו בועה של עליית מחירים בשיעור דומה למה שהיה בארה"ב, ספרד ואירלנד לפני המשבר. הגידול בהתחלות בנייה והעלייה במחירי הדיור השפיעו גם על ענפים נוספים - הכפלת נפח הפעילות של הבנקים למשכנתאות, הגדלת האשראי לבנייה, גידול במספר המתווכים ועורכי הדין ועוד מקצועות סביב הבנייה. כולם באו לידי ביטוי בנתוני התוצר ויצרו תמונה של צמיחה.

במקביל, גידול בהיקף ומחירי שירותי התקשורת הסלולרית ובמספר העובדים בהם, גידול בהיקף ובמחירי השירותים הפיננסיים והעובדים בהם, מכירה של חברות הזנק וגידול במרכזי המחקר ופיתוח של חברות גלובליות יצרו גם הם תמונה של צמיחה. אולם גם מהבועות שלנו מתחיל לצאת האוויר - מחירי התקשורת ירדו ולכן קטן מספר המשרות בחברות שירותי התקשורת השנה ב-4,000, ההאטה בבנייה גורמת להקטנת משרות ישירה של עוד כ-3,000, המכירות של חברות הזנק מעשירות קבוצה קטנה של אנשים ומרכזי הפיתוח מפרנסים כמה עשרות אלפי מהנדסים ואנשי מו"פ, בלי השפעה על המערכת הכלכלית.

לכל זה מצטרף המצב הקשה בעולם, שעדיין לא יצא מחמש שנות מיתון. הצמיחה במדינות המפותחות נמוכה, וגם ברוב המדינות המתפתחות חלה האטה בצמיחה. הזרמת הכספים בארה"ב גורמת בעיקר לניפוח מחירי הנכסים הפיננסיים ולא להגדלת הפעילות הריאלית. העולם מודאג מתופעות לוואי אפשריות של הפסקת הזרמת הכספים של הפד. ההערכות הנשמעות להשלכות האפשריות על הכלכלה העולמית נעות בין "נחיתה רכה עם מעט זעזועים" ל"משבר בבורסות בכל העולם". ההאטה בביקושים בעולם גורמת לעצירת ביקושים גם ליצוא הישראלי וקיים חשש להמשך האטה ב-2014.

שילוב של האטה עולמית עם יציאת אוויר מהבועות בכלכלה המקומית, שנופל על משק בעל עמידות נמוכה בגלל התהליכים שעבר מאז שנות ה-90, מביא להאטה וצפי להחרפה ב-2014.

השקעה ממשלתית ופיתוח תעסוקה

אחד הכוונים שכלכלנים מובילים מדברים עליו הוא פעולה בהתאם לתורתו של הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס, שבשנות ה-30 התווה את הדרך ליציאה מהשפל הגדול. קיינס טען שהכלכלה הקפיטליסטית יכולה להתמודד עם שפל ואבטלה בעזרת מדיניות ממשלתית אנטי-מחזורית של הרחבת הביקוש לסחורות ולשירותים, והגדלת התמריצים להשקעות הון.

לשם כך, המליץ להגדיל את ההוצאה הממשלתית, במיוחד בהשקעות יוצרות צמיחה ותעסוקה. למימון הפעילות הממשלתית ניתן לגייס כספים מהציבור וגם להסכים להגדלת גירעון לתקופה מסוימת. קיינס סבר שהגדלת ההשקעות הממשלתיות ופיתוח התעסוקה יביאו לצמיחה בייצור, וכן גם להשקעות נוספות ע"י המגזר הפרטי. לדעתו, בתקופה של שפל כלכלי ואבטלה, שינוי בשער הריבית אינו יכול להשפיע על הייצור והתעסוקה. חלק מהעקרונות שהוצעו ע"י קיינס אומצו על ידי הנשיא רוזוולט בארה"ב וסייעו ליציאה מהמשבר הכלכלי הגדול.

בתמונת המצב הנוכחית של המשק, נכון לשקול גם אצלנו את הגדלת ההוצאה הממשלתית ככלי אנטי-מחזורי, תוך הפניית עיקר הגידול להשקעות במחקר ופיתוח, בתעשייה וביצוא. במקביל, לפעול לעידוד הפניה של כספי החיסכון הפנסיוני להשקעות יוצרות צמיחה ותעסוקה במשק ולהשתמש בכלי המיסוי ככלי משלים למדיניות מוניטרית אקטיבית לצורך טיפול בירידת שער השקל ובמחירי הדיור.

ובזה אנו מתקרבים לסיום הסקירה החודשית, האחרונה לשנת 2013. רוב הסימנים מעידים על כך שכדור השלג הכלכלי צובר תאוצה. את מחיר ההאטה משלמים כולנו - היצואנים, התעשיינים, היזמים, העסקים, העובדים, הצרכנים, כולנו. הדבר היחיד שיכול לעצור אותה הוא פעולה נחושה ומתואמת של הממשלה ובנק ישראל לבלימת התחזקות השקל, וכן גידול משמעותי בתמיכת הממשלה בהשקעות במחקר ופיתוח, בתעשייה וביצוא. כך ניתן יהיה להאיץ את הפעילות במשק, ליצור מקומות עבודה ואווירה עסקית חיובית וגם לחזק את יכולת התחרות של התעשייה והיצואנים בעולם ולחזור לתוואי של צמיחה ותעסוקה. להתראות בעוד חודש, בשנת 2014, שכולנו מקוים שתבוא עלינו לטובה.

שינוי מספר המשרות שכיר
 שינוי מספר המשרות שכיר

תמ
 תמ

צרו איתנו קשר *5988