באמת נגמר? כל נימוקי השופט אורנשטיין לבדיקת בן-משה

הכרעת הדין בעניין אי.די.בי היא מופת של התלבטות. מתוך 48 עמודי ההחלטה, 33 הראשונים מוקדשים לניפוץ כל טענה של מי שמכנה השופט אורנשטיין "קבוצת דנקנר" ■ ואז עולה למרכז הבמה הספק הגדול

הכרעת הדין של השופט איתן אורנשטיין בעניין אי.די.בי היא מופת של התלבטות קשה. מתוך 48 עמודי ההחלטה, 33 הראשונים מוקדשים לניפוץ כל טענה של מי שמכנה השופט "קבוצת דנקנר". אורנשטיין עושה זאת בכישרון רב ומעיף לעזאזל טענה אחר טענה של הקבוצה.

למשל, בנוגע לטענה על העדר מידע מספק על בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרה, הוא כותב:

"קיים יותר מספק באשר למעמד של קבוצת דנקנר להעלות את הטענה האמורה... שעה שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנושים, ולא שילמה להם את הכספים שהיא מחויבת, מה לה שתלין על כשלים בהצעה של גורם שלישי, המציע לנושים הסדר שלפיו יקבלו את רוב כספם?...

"יש לזכור כי דנקנר עצמו גייס את אלשטיין להשקיע בחברת גנדן, ולאחר מכן ניהל עימו משא-ומתן להגשת הצעה משותפת להסדר נושים בחברה. משכך, טענות קבוצת דנקנר באשר לחוסר מידע באשר לאלשטיין, יותר מתמוהות, שהרי יש להניח כי בטרם השיתוף עם אלשטיין בגנדן ואפשרות הגשת הצעה משותפת להסדר נושים, נבחנו יכולותיו ומקורותיו כדבעי על-ידי בעל השליטה, ולא נמצא בהם מתום. משכך, העלאת הסתייגות באשר לאלשטיין, עתה משחבר לאקסטרה, הן בגדר היתממות.

"גם באשר להיעדר מידע לגבי אקסטרה, יש טעם לפגם בהתנגדות של קבוצת דנקנר, שכן עם קבוצה זו נמנה מר אלכסנדר גרנובסקי, משקיע זר. דא עקא, שגם לגבי גרנובסקי אין מידע מספק בהצעת קבוצת דנקנר, כגון מהם מקורותיו הכספיים ועוד. ועל כך נאמר, הפוסל במומו פוסל".

לכאורה, מילים שאינן משאירות כל מקום לספק. אלא שאת 15 העמודים הנותרים בהחלטתו, מקדיש אורנשטיין לצד השני - הספק הגדול. השופט כותב: "בשלו לכאורה התנאים לאשר את הסדר הנושים, לפי הצעת אלשטיין-אקסטרה, שזכתה לרוב הדרוש על-פי דין, אך בכך טרם נסללה הדרך לאישור סופי של הסדר הנושים... אבהיר כי גם אלמלא העלאת הטענה על-ידי החברה וקבוצת דנקנר, שעניינה מידע על בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרה, היא דרושה לבחינה.

וכאן הוא עובר לפירוט נרחב של הטעמים שבעטיים יש לחייב את בעלי השליטה בגילוי מלא. להלן הסיכום: "עסקינן במי שאמורים לשלוט בקונצרן מהגדולים במשק, שמחזיק בשרשור את השליטה בחברות מהמשפיעות במשק הישראלי, וביניהן: סלקום, כלל ביטוח, שופרסל ועוד.

"מעבר לרגישות של החזקות בחברות מסוג זה, אזי עוצמתן של אלה מחייבות, שבעלי השליטה בהן יגלו באופן מלא את כל הפרטים הדרושים לעניין. בעיקרם, מהות השליטה בחברות הזרות בשים לב שחלקן רשומות באיי הבתולה, מקור הכספים נשוא ההשקעה בחברה כמו גם השקעה עתידית דרושה, ככל שלא תבוא מגיוס הון בחברה.

"אמנם, נטען בהצעת קבוצת אלשטיין-אקסטרה, וכן בתגובות שהוגשו על-ידה לבית המשפט, שרק אם היא תידרש לגיוס הון, יהיה על בעלי השליטה שלה לחשוף את מלוא הפרטים, אך לא ראיתי לקבל הסתייגות זו. משכך, זימנתי את בן-משה לבית המשפט, והלה נתן בעדותו לפניי את הסכמתו למתן גילוי מלא וללא דיחוי, וטוב שכך עשה. בכך, יש להסיר את המגבלה למתן גילוי מלא.

"באשר לעיתוי הגילוי. בכל הכבוד, מסתייג אני מעמדת הרשות והכנ"ר, לדחות את הגילוי למועד פרסום התשקיף של קבוצת אלשטיין-אקסטרה, וככל שיהיה כזה, בשנים הבאות. סבורני כי אין מקום שהסדר הנושים ייצא לדרכו בעוד זמן קצר, ורק בעת שתידרש, אם תידרש, קבוצת אלשטיין-אקסטרה או מי מטעמה לגיוס הון בחברה, יתברר שהדבר לא ניתן, נוכח מידע שרק אז יתברר.

"והרי אם כך יתרחש, עלול הדבר להיות מאוחר מדי, ובאופן שייגרם נזק בלתי הפיך למשקיעים ואף לציבור בכללותו, ומשכך, טוב יהיה אם הדברים יתבררו מראש. זאת ועוד, ההסדר מחייב אישורים של הרגולטורים השונים, וממילא יש להניח שבעלי השליטה יידרשו לגילוי מלא. עיינתי באסמכתאות שהציגו בעלי השליטה, לרבות מכתב עו"ד רוזנברג והנספח לו, ולא ראיתי באלה כדי סיפק ומבלי להטיל דופי באישורים דנן. לפיכך, מעדיף אני עמדת המומחה שלפיה יש לבצע את הגילוי עוד בטרם ייכנס ההסדר לתוקף.

"לטעמי, נכון יהיה להפקיד את מלאכת דרישת קבלת מלוא המידע הרלוונטי, בחינתו ושקילתו, בידי הגורמים האמונים על כך, המצוידים בכלים הדרושים, והם מנוסים בכגון דא, וכוונתי לרשות ניירות ערך והכנ"ר... משכך, אני מטיל על נציג רשות ניירות ערך, נציג כונס הנכסים הרשמי ולהם אצרף את המשקיף לבצע את בחינת הגילוי של בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרה.

"אדגיש לעניין זה כי יש להסדר השלכה על גורל כספי הציבור הרחב בהיקפים עצומים, ומשכך ראוי שהרגולטורים הם אלה שייבחנו את הגילוי הדרוש. למותר לציין כי כל גורם רגולטורי שיש לו מעמד לקבלת מידע בשים לב למהות פעילות החברות הקשורות לחברה, רשאי באמצעות שלושת הנ"ל להציג דרישות נוספות.

"לפיכך, החלטתי שעל בעלי השליטה או מי מטעמם להיפגש עם שלושת אלה, במידת האפשר תוך 7 ימים מהיום, להמציא להם את כל המידע המבוקש בהתאם להוראות שבגוף פסק הדין, שבעיקרו מיהות בעלי השליטה בקבוצת אלשטיין-אקסטרה, יכולת השליטה על התאגידים הרלוונטיים, והמקורות הכספיים, ועל מנת שניתן יהיה לאמת ולברר את המידע הדרוש. המשקיף ימסור דווח על ביצוע האמור עד ליום 29.12.13.

"הסבתי בפסק הדין להיתכנות שוני בהיקף של בחינת הגילוי הנדרשת שבין אלשטיין לבין בן-משה, בשים לב, בין היתר, לכך שהראשון כבר השקיע באחת החברות במעלה הפירמידה וייתכן שכבר נעשו בדיקות הגילוי הדרושות, ולמצער חלקן. הגורמים הבודקים דלעיל, ישקלו, אפוא, גם עניין זה במסגרת בדיקתם.

"יובהר כי אין באמור לייתר ולמנוע השגת כל אישור על-פי דין לאישור העסקה וכמצוין, בין היתר, בהצעה ובחוות-דעת המומחה, וביניהם: אישור הממונה על שוק ההון; משרד התקשורת; הבורסה לניירות ערך; רשות המיסים.

"לאור כל האמור, ניתן בזאת פסק דין כדלקמן: אני מאשר את הסדר הנושים של אי.די.בי חברה לאחזקות בע"מ, לפי הצעת אלשטיין-אקסטרה. עם זאת, פסק הדין לא ייכנס לתוקף, אלא רק בכפוף לכך שיוחלט כי ניתן מידע מספק באשר לבעלי השליטה, ובהתאם להוראות שבפסק הדין".

סוף פסוק? לגמרי לא. סוף עידן דנקנר באי.די.בי? אולי, אבל לא לפי החלטת השופט אורנשטיין. הוא נתן הכרעה והוסיף לה תנאי. התנאי, חשוב לזכור, חשוב לא פחות מההחלטה עצמה, כי אם לא יתקבל - אין החלטה. זה עד כדי כך פשוט - ומסובך.