אלכס גלעדי: "אנחנו נהיה פה אחרי תקופת הנפל של לימור לבנת"

בין חזרה מלוזאן להמראה למלבורן, אלכס גלעדי מגיע לבסיס האם. כרגיל, זה ביקור קצרצר, חטוף, שמתוזמן לתפוס משחק של מכבי בחמישי בערב בנוקיה. במהלך הפגישה שלנו, כמעט שעתיים, אפשר להבין באיזה צירי זמן נעים חייו: הפינישים למשחקי החורף שייפתחו ב-7 בפברואר 2014 בסוצ'י; הבלגאן בריו דה ז'ניירו לקראת משחקי הקיץ האולימפיים ב-2016; או משחקי 2020 בטוקיו אליהם מונה לאחרונה על-ידי נשיא הוועד האולימפי תומאס באך לתפקיד סגן יו"ר ועדת התיאום. חלק גדול מהאנרגיה הוא שורף על ההווה שמזמן לו מזה תקופה ארוכה קרב נגד שרת התרבות והספורט לימור לבנת, וניסיונותיה "להלאים את הספורט בישראל" לדבריו.

כשגלעדי מתנסח בסוגיית לבנת הוא מסכם קרב שמבחינתו כבר הוכרע: "אנחנו נכתוב את ההיסטוריה, כולל את תקופת הנפל של השרה לבנת, כי נהיה אחריה, ואפס השפעתה וחשיבותה עוד יועצמו".

■ ■ ■

אנחנו מתחילים לדבר דווקא על 2020. גלעדי (70) בוחר לכנות את הבחירה של 105 חברי הוועד האולימפי, והוא ביניהם, לפני חודשיים בבירה היפנית, כ"אנחת רווחה גדולה מאוד שנשמעה בבואנוס איירס כשהתברר שזו טוקיו. למה? כי אחרי סוצ'י 2014 וריו 2016 שאצל שתיהן משדרים לחץ, כל אחת מהסיבות שלה, אז טוקיו זה אנחת רווחה שאומרת שני דברים - סדר יהיה, ארגון יהיה".

- מה עד כדי כך מטריד אתכם בסוצ'י ובריו?

"הפרויקט של סוצ'י הוא ייחודי, כי לרוסיה אין באמת אתרי חורף אולימפיים למרות שכל המדינה מרוחה בשלג מנובמבר ועד יוני. עד שבא פוטין, שיש לו שם דאצ'ה, ואמר 'רגע, יש פה עיר שמארחת בין מאי לאוקטובר את כל הנופשים הרוסים, יש שם מלונות, יש חוף ים וחצי שעה נסיעה יש הרים בגובה 3,000 מטר שיש בהם שלג, למה שלא אהפוך אותה לעיר שמבקרים בה 12 חודשים בשנה?'. נבנה שם פארק אולימפי מאפס, מרהיב ביופיו, השאלה היא רק מה יקרה כשאנחנו נעזוב אחרי המשחקים, מי ימלא 15,000 מקומות בקרח הזה?

"העניין הפוליטי ברוסיה לא מטריד אותי, כי הם הבינו שברגע שהם חתמו על האמנה לאירוח המשחקים אז הצ'רטר האולימפי מחייב אותם ולכן לא תהיה אפליה. מה שכן, הם לחוצים מאוד מבחינה ביטחונית. יש 15 גופי ביטחון שונים ברוסיה, וכל אחד מצייר תמונות שחורות יותר. זה מפחד מהצ'צ'נים, זה מהצ'רקסים, זה מסתם כאלו ששונאים את פוטין, זה מההם וזה מההם, ובינתיים אנשים וטכנאים שלנו שצריכים לבוא כל בוקר לעבודה ולמתוח כבלים ולחבר חוטים, עומדים שעה וחצי בתור לבדיקות ביטחוניות. אם זה יהיה התהליך שיצטרכו לעבור במשחקים, אז אולי גם הספורטאים לא יגיעו".

- ולגבי ריו?

"ברזיל עשתה טעות חמורה מאוד שלקחה על עצמה את גביע העולם בכדורגל שנתיים לפני האולימפיאדה. זה יצר מצב שכל עיר שיש בה שלושה משחקי כדורגל רוצה את אותן תשתיות ואת אותם תקציבים שריו צריכה לקבל, וזה גרם לכך שהצמיחה של המדינה פתאום פחתה, ובגלל חששות כבדים לשחיתות - פתאום כל מכרז לקח שנתיים. כך שריו נמצאת בפיגור של שנתיים מהמקום שהיתה צריכה להיות בו. על מה זה ישפיע? בעיקר על התחבורה שתהיה קשה מאוד, כי לא יספיקו לבנות את תשתיות התחבורה בזמן. מאחר שתשתיות תחבורה הן לא לאולימפיאדה אלא לנצח נצחים, אז ראש העיר אומר 'טוב, אז אני אגמור את זה ב-2022', אבל אנחנו צריכים את זה ל-2016".

- מבין המשחקים שבהם היית מעורב, איזה הכי תקתקו? ואיזה היו הכישלון הכי גדול?

"אתונה ולונדון. אתונה אמנם היתה פישול גדול מאוד בכל מה שהמדינה היתה צריכה לבנות - פילים לבנים, פילים ירוקים, פילים ורודים ופילים אדומים, בעלויות לא ריאליות, והכל באיחור. אבל ברגע שהתחילו המשחקים, הממשלה זזה הצדה. לונדון היתה מכל הבחינות האולימפיאדה המאורגנת והמסודרת ביותר. צריך להבין שאין פרויקט כזה בעולם. הגודל, המורכבות, וכמות האנשים המעורבים - זה הדבר הכי גדול שהמין האנושי מארגן. לונדון היתה הכי קרובה למושלם שאפשר. בצד השני, אטלנטה 1996 נחשבת כאולימפיאדה הפחות טובה מאז מלחמת העולם השנייה. ברגע שהיו כמה ספורטאים שלא הצליחו להתייצב לזינוק בגלל פישול בתחבורה, זה חטא שאנחנו לא יכולים לכפר עליו. כאשר כל מערכת המחשוב קורסת בארצות הברית של אמריקה, אתה פתאום מקבל במחשבים שחקן כדורסל שהגובה שלו זה 93 סנטימטרים, והכל צריך לעבור לידני".

- ממה זה נבע?

"זו יוהרה שהובילה לקריסה".

 מייקל ג'ונסון מנצח בריצת ה-200 מטר באולימפיאדת אטלנטה 1996 / צלם: רויטרס

■ ■ ■

NBC שבה גלעדי משמש כסגן נשיא בכיר, היא הגוף המממן הלכה למעשה את המשחקים. מאז 1980, אז החלה המשמרת של גלעדי ב-NBC, שילמה הרשת האמריקאית סכום דמיוני של 11 מיליארד דולר ל-IOC עבור זכויות השידור של המשחקים האולימפיים. על הרקע הזה, קצת קשה לעכל איך גוף שמממן את המשחקים, משדר במשחקי לונדון את האירועים בדיליי של כמה שעות, העיקר להציב אותם בפריים-טיים.

- איך מקבלים ב-NBC החלטה לשדר בדיליי ריצת 100 מ', למשל, כשאתה יודע מי ניצח? אין ל-NBC השפעה על לוח התחרויות בתור מי שמשלמת את רוב הכסף?

"בבייג'ין 2008 טרחנו ועבדנו כדי שהגמרים בשחייה יהיו בעשר בבוקר שעון בייג'ין, והגמרים בהתעמלות ב-11 בבוקר. אבל כשאתה מסתכל על הבדל השעות בין לונדון לניו יורק, אתה אומר - אני לא יכול להזיז את זה. אין כוח שיכול להזיז את זה. הרי אי אפשר להריץ את הספורטאים בגמר 100 מטר בשתיים בלילה. אז אנחנו צריכים למצוא את הדרך לארוז בדרך אחרת את הפריים-טיים לציבור האמריקאי ולא לגעת בלוח התחרויות. לונדון היתה הפתעה נפלאה, שהראתה שאפשר לשדר משחקים לא בשידור ישיר - ועובדה שבלונדון צפו יותר מאשר בכל אולימפיאדה אחרת.

"סוד ההצלחה הוא איך לספר את הסיפור ואיך לארוז את הפריים-טיים, גם באיחור של כמה שעות. זה משחק בין הרבה מאוד גופים - הטלוויזיה האמריקאית שהיא המממנת העיקרית, אבל לוועדת האתלטים יש מה לומר, לוועד האולימפי יש מה לומר, ולוועדה המארגנת יש מה לומר כי היא מוכרת כרטיסים שהם מקור הכנסה חשוב - ואת המשחק הזה משחקים בעדינות כמו קיפודים, לא בכוח, אלא בהיגיון. איך כולם מקבלים את הטוב ביותר".

- חברי הוועד האולימפי עומדים בלחצים עצומים של המדינות שרוצות לארח משחקים, ולאורך השנים יש חברים שלא עמדו בפיתוי. איך נראים מקרוב הלחצים האלו?

"ההחלטה על העיר המארחת היא החלטה אישית של 115 חברי הוועד האולימפי הבינלאומי. וגם אצלנו היו מקרי שוחד, למשל בבחירה בסולט לייק סיטי, למרות שבדיעבד התברר שאלו ששוחדו לא השפיעו על תוצאות ההצבעה. חזרתי עכשיו מפתיחת המוזיאון החדש בלוזאן, וכבר ניגשו אליי שם ארבעה אנשים - 'היי, אנחנו מלוס אנג'לס, אנחנו מכינים את הביד (הצעת האירוח) לקראת משחקי לוס אנג'לס 2024'. עוד לא התחלנו עם הביד למשחקי החורף 2022 והם כבר באים לראות, להריח.

"בסופו של דבר ארדואן רוצה לראות אותי בבואנוס איירס, כמו אבה (שינזו אבה, ראש ממשלת יפן) או הנסיכה היפנית, ומכיוון שההצבעה היא אישית אז הכל אישי. טוני בלייר בא לסינגפור שלושה ימים לפני ההצבעה על מארחת 2012, והוא וסבסטיאן קו הספיקו לראיין ולעשות לובי על 60 חברי ועד אולימפי. הם שכנעו חמישה מהם? זה הניצחון. כי זה מה שהכריע את הכף - הם ניצחו 54-50 את פאריז. ז'אק שיראק הגיע ב-11 בלילה יום קודם לכן, אז מה הוא הספיק - ללחוץ שתי ידיים להגיד היי והיי?"

 לונדון 2012 / צלם: רויטרס

■ ■ ■

- בוא נצלול לביצה, איפה אנחנו ביחס למדינות אחרות בתרבות ניהול הספורט?

"תרבות ניהול הספורט שלנו היא פחות או יותר ברמה הכלכלית המתאפשרת. רוב העוסקים בניהול ספורט בעולם הם מתנדבים, מה שאצלנו משרד הספורט קורא להם בזלזול 'עסקנים'. אבל 90 אחוז מניהול הספורט נעשה בידי מתנדבים, גם בעולם. כך שיו"ר איגוד הכדוריד שהוא מתנדב, צריך מישהו מקצועי שיהיה מנכ"ל האיגוד. ככל שהתקציב שלו הוא גדול יותר, כך הוא יכול לשלם יותר כסף לאיש בעל יכולות יותר טובות. עכשיו בוא נרד לשטח - היחידה לספורט הישגי היא מצוינת, מנוהלת מקצועי ומצוין, והכי חשוב - ישרה. כאשר גילי לוסטיג בא אלינו לישיבה ואומר 'אני ממליץ על ההוא וההוא לצאת לאולימפיאדה' אתה יודע שאף אחד לא מכר שם לוקשים. כשגילי אומר משהו, אני אוטומטית מצביע בעד.

"ברמת הספורטאים - יש לנו בעיה. לא מספיק רוצים להגיע לעסוק בספורט ברמה שמצריכה שזה יהיה טוטאלי, עם מחויבות לחיים. אנשים יכולים ללכת חצי שנה להתאמן בשביל להגיע ליחידה קרבית, אבל לא מוכנים לעשות אותו דבר במשך חמש שנים בשביל ספורט. ברמת האימון יש לנו בעיה - המאמנים שלנו חושבים שהם יודעים הכל, וזה לוקח עוד 20-30 אחוז לדעתי, הבלתי מקצועית, מהיכולת של הספורטאי".

- אתה עוקב מקרוב אחרי המאבקים של משרד הספורט מול ההתאחדות לכדורגל והוועד האולימפי - מה אתה חושב על "מהפכת הספורט" שמוכרים לנו?

"אין שום מהפכת ספורט. יש ניסיונות של משרד הספורט להלאים את הספורט, וכשזה קרה ביותר ממקרה אחד והוא נפל לי לידיים כפרי בשל - לא האמנתי שאני רואה את זה. הנה, לפני שבעה חודשים (מוציא מכתב שעליו חתומה שרת הספורט) שרת הספורט דרשה מיו"ר איגוד ההתעמלות לשלוח מתעמלת מסוימת מאוד ושופטת לאליפות העולם. הם גם לקחו את זה לבית משפט - ואז הספורטאית והשופטת נסעו לאליפות, וכשהגיעו לשם איגוד התעמלות העולמי אומר 'רגע, מי זאת שרת הספורט ומה זכותו של בית המשפט', והיא לא הורשתה להשתתף. זאת התערבות בוטה וגסה של משרד הספורט, בחתימת השרה. לו רק בשל מכתב זה היא אינה ראויה לכהן בתפקידה. זה בדיוק כאילו שקבעה לאלי גוטמן איזה שחקן ישחק בנבחרת ובאיזה תפקיד.

"אילו זה היה המקרה היחיד אפשר היה לעבור עליו לסדר היום אבל אז קראתי את דוח ועדת השופט קמא - מסמך הזוי של ועדה הזויה שברוב חוצפה מינתה השרה לבנת את עובדת משרדה, שלומית טור, כחברה בוועדה. ואז באה ועדת השופטת ברון בעניין השחיין נמרוד בר אור שפירא וגם שם מונתה שלומית טור כחברת וועדה. זאת אתיקה? זאת שקיפות? נסה למצוא כמה עובדים יש במשרד הספורט. מהו עלות שכרם כולל הטלפון והמכונית? לא תמצא. אבל להתבטא בבוז כלפי מאות המתנדבים בעולם הספורט ולהכריז עליהם כחשודי שחיתות - זה מקומם אותי מאוד.

"איזה מהפכת ספורט? יש בציבור איזו תחושה מוטעית שכל הספורט מתנהל על ידי משרד הספורט. השחיינים שלנו ששחו בדנמרק ייצגו את איגוד השחייה בישראל כי לשם הגיעה ההזמנה לתחרות; ההזמנות להתחרות בגביע העולם בכדורגל או באליפות אירופה בכדורגל באים מפיפ"א ואופ"א ישירות להתאחדות לכדורגל. השרה לבנת יכולה להגיע לאולימפיאדה רק אם יו"ר הוועד האולימפי בישראל יזמין אותה. משרד הספורט יכול להיעלם מחר ואף אחד לא ירגיש, חוץ מאיגודי הספורט שירגישו פתאום משוחררים וקלי רגליים. את הטוטו הקימו כדי לעזור לספורט הרבה הרבה לפני השרה לבנת".

 לימור לבנת / צלם: תמר מצפי

- אתה והשרה מדברים?

"דיברנו הרבה שנים, רק שהיא בחרה בדרך שלה ואני סיימתי לדבר. ראיתי אותה בטקס של השגריר הבריטי באפריל 2012, אמרתי לה 'גבירתי, אני מבין שאת מתעסקת עכשיו עם הכדורגל'. היא אומרת לי 'כן, אני לא רואה שאנחנו עולים לאיזה מונדיאל, אז אם רוצים להשעות אותנו אז שישעו'. בסוף, כמו שאתה רואה, זה מצטבר - איגוד השחייה, איגוד ההתעמלות, הוועד האולימפי הבינלאומי. הכי מרגיזה אותי התגובה שלה - 'אנחנו מתערבים?' היא שואלת. אחרי מסיבת עיתונאים שעשיתי שבה דיברתי על המעורבות שלה, היא הוציאה תגובה 'אלכס גלעדי יצא מהארון', איזו מן תגובה מטומטמת זו? אני שלחתי לראש הממשלה תיק עבה עם כל המשמעויות של הדברים שקורים פה, כמובן שלא קיבלתי תשובה, אני גם לא מצפה לקבל תגובה, אבל אני רק מבטיח לך שהמצב לא יהיה יותר טוב".

- תפרט?

"אני לא אתפלא אם יתחיל תהליך של הספורט האולימפי הבינלאומי שיבקש לבדוק מה קורה במדינת ישראל, האם המדינה מתערבת בספורט".

- איך אתה מנתח את הסיטואציה שפתאום הולכים לכולם על הראש?

"זה לא פתאום. היתה ללבנת שנאה גדולה נגד הוורשביאקים, בעיקר נגד צביקה (יו"ר הוועד האולימפי לשעבר - ט"ו), היא ביקשה ממנו פעם תמיכה להצבעות שלה בליכוד. הוא אמר לה לא. מאותו רגע זה התחיל. עכשיו היא מטילה על הספורט שכולם מושחתים. תביאי לנו מקרה שחיתות אחד. הדרישה של הספורט לאוטונומיה באה מתוך אחריות, אנחנו לא מעל החוק, אבל את לא יכולה לקבוע חוקים נגד האוטונומיה שלנו. תנסה לנהל ספורט עולמי כשהממשלות מתערבות - לא יהיה ספורט. עכשיו לא אכפת לה שלא יהיה פה ספורט או שיגרשו אותנו".

- הטענה נגדך היא שאתה בא לכאן כאורח, מטיף לנו מוסר, צועק ומאיים וחוזר לחיים הטובים והנוחים שלך. שאתה לא באמת רוצה לעזור לספורט, אלא רק לשמר את הכוח של הוועד האולימפי.

"אני חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, וככזה אני מחויב לצ'רטר האולימפי כאשר מתבצעים דברים המנוגדים לאמנה בארגון שאני חבר בו. זה רע לישראל שיש ישראלי אחד בין 115 החברים בוועד האולימפי? ישראל לא שלחה אותי, אבל מרגע שנבחרתי הוועד האולימפי הישראלי חייב לכלול אותי בשורותיו, וזה התפקיד היחיד שיש לי בספורט הישראלי. אני מתריע כבר זמן שהספורט העולמי אינו יכול להרשות התערבות כזאת. כדי לנהל את הספורט הבינלאומי כיאות נדרשת אוטונומיה. אוטונומיה אינה פירושה הפקרות. הספורט לא מעל החוק. הספורט חייב בממשל תקין, מדויק ושקוף. כל מקרה אחר צריך להגיע למשטרה. אבל המדינה אינה יכולה לחוקק חוקים נגד הספורט או שיום אחד היא תיאלץ להתקפל. תראה את סיפור ההתנחלויות, הורייזון 2020, איך ברגע אחד הסתדרו עם האיחוד האירופי. מה אתה חושב שיקרה כאן?"

- זה קרוב?

"לא, אבל זה יקרה לפני ריו".

- ההתנגשות בין הצ'רטר האולימפי שאתה מחויב אליו ומצד שני המדינה שגדלת בה, זה קונפליקט שעולה אצלך?

"השאלה שאני חושב עליה ושואל את עצמי, היא האם אני מלשין? והתשובה היא - ממש לא. אני שגריר הספורט הבינלאומי בישראל. מה אתה חושב, שאם יעבור פה חוק שפנדל בועטים בישראל מ-3 מטר ולא מ-11 מטר, אף אחד לא יידע מזה? התמהיל של לבנת-פישביין-שפר הוא מסוכן" (צחי פישביין - יו"ר הטוטו; אורי שפר - ראש מינהל הספורט, ט"ו).

- אתה לפעמים אומר - טוב, אני אעזוב אותם שישתכשכו בביצה, שלא אצא רע כל הזמן?

"רע בעיני מי? השאלה היא אם מה שאני עושה הוא נכון. ומאחר ואני בודק את עצמי על הזמן, ברור לי שדרך הישר היא דרכי, ובמקרה הזה היא גם מגינה על הספורט במדינת ישראל, וימים יוכיחו".

- זה מציק לך?

"לא, מציק זו לא המילה הנכונה. אני בוחן את עצמי. בוחן לראות האם אני פועל בדרך הנכונה, ובכל פעם שאני שואל את עצמי אני מגיע למסקנה שכן".

- אבל אם המעורבות הזאת כוללת גם כסף שמגיע לספורט, למה זה רע? הנה, המעורבות הזאת מייצרת עכשיו את התוכנית של משרד הספורט להקצות 371 מיליון שקל לטובת הגדלת מספר הספורטאים.

"כן, קראתי בעיתון שלך. בוא נעשה חשבון. 371 מיליון שקל לחלק ל-50 אלף ספורטאים שהיא רוצה להוסיף, זה בערך 1,700 שקל לשנה לספורטאי חדש. חמור מזה, הרי צריך להקים מערכת שתפעיל. צריך מנכ"ל, צריך ראשי אזורים, הם צריכים סגנים, הם צריכים משרדים, רכב, טלפונים, מזכירות, בכל רחבי הארץ. הרי לך לפחות 100 עובדים נוספים תוך שנתיים-שלוש שיאכלו חלק ניכר מהתקציב הזה. ובעוד 5 שנים, כשהשרה וסובביה יהיו זיכרון רע ורחוק - ומישהו ירצה לחסל את המפעל הבלתי נדרש, את 'הפיל הטיפש' - יהיו שביתות ושלטים וצעדות לירושלים. זה חזון רע מאוד. זה לא שווה את הכסף. זה הכל אבק בעיניים של אנשים.

"השבוע אישר הוועד האולימפי הישראלי את תקציבו ל-2014 - 14 מיליון שקל, מתוכם 8 מיליון מהטוטו. 8 מיליון שקל מול 371 לפרויקט 'הפיל הטיפש'. זאת הקמה של מערכת מקבילה לממסד הספורטיבי הקיים. אלא שהיא תקרוס כאשר השרה וסובביה יפנו את הבמה. 8 מיליון שקל לוועד האולימפי? אמרתי להם, 'זה גרושים! איך תצליחו אם זה פחות מ-80 מיליון?'"

- בוא נדבר על הטיעון שאתה מתנשא, ואתה זה שיגרום להרחקה שלנו?

"במה אני מתנשא? אפילו אם הייתי טיפש מוצהר - הרי אני יושב בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית כיו"ר ועדת טלוויזיה 30 שנה. למרות טיפשותי משהו למדתי על דרכי התנהלותם? אני 10 שנים יו"ר ועדת הטלוויזיה של פיב"א. משהו נכנס לי לראש? שלא לדבר על 20 שנה חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ו-34 שנים סגן נשיא בכיר של תחנת טלוויזיה מבין שלוש הגדולות בעולם. אבל כשאני מתריע אז אני 'מתנשא'. ואולי זאת הבורות המשתלטת על המדיה הישראלית הכתובה והמשודרת. אולי זאת הרדידות, חוסר הבנת הנושא וההיצמדות לעטיני המידע ממשרד הספורט כאילו שהוא באמת קובע בעולם הספורט. נותרו עוד כותבים רציניים ופרשנים רציניים במדיה אבל נער יספרם. ראה את המפולת ברייטינג של 'יציע העיתונות' תוך שתי עונות. לחשוב שפעם היו כתבי ספורט כמו ארנסט המינגווי ודמון רניון, שאנשים כמו ברנרד מלמוד ופיליפ רוט כתבו על ספורט ולהשוות אותם להרבה דברי הבל שנכתבים כאילו מפי הגבורה עצמה?"

- איך אתה חי עם זה שביקשת שלא תהיה דקת דומיה לחללי מינכן במשחקי לונדון?

הניסיון להציג אותי כמי שהתנגד לדקת הדומייה הוא מחפיר. הייתי המסנג'ר שבא מהוועד האולימפי הבינלאומי ואמר 'רבותיי, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, עם כל הצער, מכיוון שיש 53 מדינות מוסלמיות שלא מסכימות, בואו נחכה לימים יותר טובים, אם יהיו'. לא מבינים שאם יהיה בלגאן אז יגרשו את האחד שעושה את הבלגאן. הלכתי ליו"ר הוועד האולימפי האמריקאי ושאלתי אותו 'אם יאיימו על ישראל בהרחקה, אתם תתייצבו לצדנו?', אז הוא ענה לי 'לא. אנחנו החרמנו את מוסקבה, וזה אולימפיאדה אחת יותר מדי'. למה אתם לא מוכנים להסתכל רגע על העובדות? יש פה בעיה מבנית של אישה, שנתנו לה תפקיד של שרה, והיא לא מסכימה לקיים אותו כמו שהעולם מתקיים. היא רוצה לנהל אותו, אז העולם אומר לא".

■ ■ ■

- יצא לך לחשוב אחרי כל העשייה הבינלאומית לקחת איזה משהו בספורט פה ולנהל אותו?

"תגיד לי, הקמתי ערוץ טלוויזיה מסחרי, זה מעט? עשיתי בארץ הזאת דברים גדולים ונצורים, גם בערוץ הראשון, גם בערוץ השני, בדרך גם לקחתי 7 פרסי אמי בשביל רשת טלוויזיה אמריקאית, אבל זה כמובן מאפשר ליושבי קרנות, שמשקל הידע שלהם כמשקל נוצה, להתנגח בי".

- אתה מסתובב המון, איפה אתה מרגיש הכי בבית?

"אני נהנה בכל מקום, אבל עובדה שאני נמצא פה הכי הרבה, ואני לא מחויב להיות פה. בקיץ אני יושב בעיקר בקוסטה בראבה בספרד, פחות חם מפה, ויותר נוח לנוע משם למקומות אחרים בעולם. מפה קשה מאוד לנסוע".

- אתה ממשיך להגיע לראות את מכבי ת"א בכדורסל בימי חמישי, יש לך מנוי הרבה שנים, מפריע לך מה שקרה לקבוצה הזאת?

"יש להם עונה לא טובה. כנראה גם גרועה. מצחיק, אבל דיברנו כמה חברים ומישהו שאל 'האם תוותרו על המנויים?' התשובה היתה 'השתגעת? הרי במכבי גם הרע וגם הטוב הם זמניים ויבואו ימים טובים, ואיך נקבל חזרה את המנויים בכיסאות שאהבנו?' היא היתה הקבוצה של המדינה, ולפחות על הדבר הזה ראוי לתת את הריספקט. נניח שמכבי נעלמים מחר, אתה יודע כמה שנים ייקח לאיזשהו מועדון להתקרב למה שהם עשו? 50 שנה לפחות. אז קצת ריספקט, 5 גביעי אירופה, 9 גמרים, בכל זאת היו לילות שהמדינה הזאת רעדה. יש גם דבר אישי - זה זמן האיכות הכי טוב עם הבת שלי. כי אנחנו יודעים שיש משחק, אני אוסף אותה, ואנחנו הולכים לאצטדיון ואנחנו מקשקשים בדרך ואנחנו נהנים שם או סובלים שם, ואנחנו חוזרים חזרה - אני לא יכול ללכת איתה לקונצרט רוק, וזה מחבר בינינו. אז אני משמר את זה. מה אתה חושב, שהיום לא יותר נוח לי לשבת בבית מאשר ללכת לאצטדיון? אבל אני אהיה באצטדיון. לא הכל זה תענוג, אבל לזיכרונות יש חלק חשוב".

- עבר לך בראש, אולי פנו אליך, להיכנס לבעלות בקבוצת ספורט?

"לא עבר לי בראש, לא פנו אליי ואני אשמח שלא ייפנו אליי גם. זה לא תחום שמעניין אותי. אני משתתף בארגון וניהול הפרויקט הכי גדול בהיסטוריה של המין האנושי, כל ארבע שנים. זה לוקח ממני המון, אבל זה נותן לי הרבה יותר. כולם סופרים את הימים עד לטקס הפתיחה, אני סופר את הימים לטקס הנעילה. כי תחושת הריקנות שבאה עליי כשהאבוקה נכבית, היא נפלאה. אני כבר לא משתתף בכל מירוץ".

- תגדיר את עצמך בכמה מלים?

"The luckiest man on earth".

 אלכס גלעדי / צלם: תמר מצפי

■ ■ ■

תגובות:

שרת הספורט, לימור לבנת, מסרה: "יש לי הרבה כבוד והערכה למה שעשה אלכס גלעדי בימיו הגדולים והטובים, כמו גם להישג שלו בהגיעו לתפקיד של חבר הועד האולימפי הבינלאומי. אלא שמשהו עצוב קרה לאלכס בדרך. כל כך עצוב עד שכאשר רבים, ואני ביניהם, תבענו לציין את רצח י"א הספורטאים במינכן במהלך אולימפיאדת לונדון, אלכס, בניגוד מוחלט לדבריו בראיון - התנגד. הוא אמר 'זה רעיון רע מאוד...אני לא יכול לתמוך בזה...אני חושב שהשעה לא נכונה לוועד האולימפי העולמי לעשות את זה...". עוד קודם לכן, אבל מאותו רגע ביתר שאת, לא חדל מהתקפות אישיות עלי והשתלחויות חסרות שחר בי ובמשרדי. זאת על אף שבתקופת כהונתי הגדלתי את תקציבי הספורט כפי שלא היו מעולם, ההשקעה בספורטאים ובמתקנים אף היא גדלה בהתאמה, אני מובילה רפורמות שיגבירו שקיפות, טוהר מידות, היעדר ניגוד עניינים, ובין היתר התוכנית לילדים ונוער 'פרחי הספורט', תוכנית להכשרת ופיתוח מאמנים ועוד. על כל פעולותינו אלה יש לאלכס רק מלאי של סילופים והשמצות. חבל".

צחי פישביין: "שיתוף הפעולה 'המסוכן' בין משרד הספורט לטוטו נועד להשיג את המטרות ארוכות הטווח, להגדיל את מספר הילדים העוסקים בספורט, לנהל ספורט באופן שקוף וללא ניגוד עניינים, ושיביא אותנו להישגים ראויים. בדרך שבה נוהל הספורט, ההישגים שלנו היו נמוכים ומספר הספורטאים נמוך ביחס למדינות העולם, ולכן דווקא שיתוף הפעולה מצליח להוביל שינוי".