"לא כל היהלומנים מיליארדרים - רובם אנשים קשי-יום"

דקה לאחר שאנחנו מתיישבים לראיין את שמואל שניצר, בלשכתו המרווחת בבורסת היהלומים הישראלית, שניצר שואל אותנו האם אנחנו אוהבים יהלומים. "ברור!", אנחנו עונים בלי להסס לשנייה. "אתה מכיר בחורה שלא אוהבת יהלומים וחושקת בלפחות אחד כזה?". שניצר צוחק בקול גדול, ואז אומר: "אני מת על יהלומים!"

- אתה גבר אז תסביר לי למה.

(מחייך) "אני בא בבוקר למשרד, ואם אני צריך להירגע, אני לוקח חבילה של יהלומים, בודק וממיין אותם. בשבילי זו תרפיה. אני כל-כך אוהב את זה".

- אפילו אחרי 40 שנה בעסק?

"כן. לא נמאס לי מזה אפילו לשנייה, ואף פעם לא רציתי לעשות משהו אחר. בילדותי, חלמתי להיות יהלומן והחלום הזה התגשם".

- נולדת לתוך מציאות כזו. בהגדרה זה לא בדיוק חלום.

"אני אסביר לך למה כן. בבית אבי אכלתי וישנתי יהלומים. אבי ז"ל היה במשך 26 שנה נשיא בורסת היהלומים, במקביל לפעילותו בחברה המשפחתית. כל הבית שלנו סבב סביב יהלומים, ואי-אפשר היה לחיות בבית כזה בלי להידבק בחיידק, ובי הוא נדבק ממש חזק. ולזה אני מתכוון כשאני אומר חלום. יהלומים הם עולם ומלואו. כל יהלום הוא עולם בפני עצמו".

- אביך נפטר לפני 6 שנים. מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממנו?

"ראשית, אני מאוד מתגעגע אליו. שנית, הוא בהחלט היה עבורי מודל לחיקוי. הוא היה איש משפחה מצוין ואבא טוב, והוא ידע איך להקדיש לי ולאחיותיי זמן איכות למרות שהוא לא היה הרבה בבית. כמו כן, הערכתי את העבודה הציבורית שהוא עשה. אבי בנה במו ידיו אימפריה כלכלית במדינת ישראל!"

- מה הייתה התכונה הכי חזקה שלו?

"מנהיגות".

- ולך יש אותה?

"כן אך בצורה שונה. אבי היה יותר עומד על דעתו, בעוד אני יותר איש של פשרות. להיות נשיא בורסה זהו תפקיד מאוד פוליטי במהותו, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, תמיד יש נושא שאפשר להתנגח עליו".

- אף פעם לא הפריע לך שאתה "הבן של"?

"כש'בן של' הופך למנהיג - יו"ר או מנכ"ל או נשיא של גוף כלשהו - תמיד יגידו שהוא הגיע לאן שהגיע בגלל שהוא 'הבן של'. ועדיין, אני לא מכיר 'בן של' שהגיע לאן שהגיע רק בגלל שהוא 'הבן של'. זהו שיוך שטוב עד לנקודה מסוימת, אך ממנה והלאה אותו 'בן של' צריך להוכיח את עצמו אחרת לא יצליח. במקרה שלי, אני מאמין שהכהונות הקודמות שלי בתפקיד גרמו לחברי הבורסה להעריך את העבודה שלי ולבחור בי שוב אחרי 8 שנים, ולא בגלל שאני 'הבן של'".

- אתה בן לאחת המשפחות האמידות בארץ. מהו כסף בשבילך?

(מתמהמה) "כל מי שיגיד לך שהוא סולד מכסף - זה קשקוש. כולנו צריכים כסף, ואצלי כסף הוא כלי עבודה שמסייע לי להתקדם בעסקים, ובמיוחד בתעשיית היהלומים שבה נזילות כלכלית היא די מהותית. מהזווית האישית, במדינה קטנה כמו ישראל אני לא חושב שיש משמעות רבה לגודל ההון של בעל הון כזה או אחר. בארץ לנהנתנות יש גבול".

- אז אתה לא מפנק את עצמך במטוס פרטי או יאכטה?

"לא. אני משתדל כמה שאפשר לחיות בצניעות ולא בפזרנות או ראוותנות, וכך גם חינכתי את ילדיי. אפילו המשפחה של אשתי כזו".

- יש משהו שאתה מכור לו?

"לבורסה, וליתר דיוק - לעבודה כולל זו שבעסק המשפחתי. למען האמת, אני כנראה מגזים כי זה בא על חשבון המשפחה. יש לי נכד בן שנתיים, ואני לא מוצא מספיק זמן להיות איתו. עבורי, זהו מינוס גדול".

- אשתך באה אליך בטענות?

"לא. לזכותה ייאמר שהיא מבינה אותי כי היא בעצמה מגיעה ממשפחה שיש לה עסק משלה".

- אתה בן 64. יש לך מחשבות על פרישה?

(מחייך) "אבי ז"ל הגיע למשרד עד גיל 86 אבל כבר עכשיו אני יכול להרגיע את ילדיי: אני לא מתכנן להמשיך להגיע למשרד עד גיל כזה. בינתיים, אין לי סיבה להפסיק לעבוד".

- מה הייתה הטעות הכי גדולה שלך?

"בזמנו, החברה שלנו קיבלה הקצאה מדה בירס, סינדיקט היהלומים העולמי, אך זו הייתה יחסית די קטנה מתוך הקצאה כוללת שניתנה ל-15 יצרנים ישראלים. במקביל להצעה של דה בירס, הרוסים הציעו לנו להיות מעין הסוכנים שלהם בארץ. ההקצאה שהם היו מוכנים לתת לנו הייתה עצומה, בקנה מידה כספי ענק. אבי היה אז נשיא הבורסה, אני הייתי פעיל בהתאחדות תעשייני היהלומים, וחששנו שאם נקבל את ההצעה של הרוסים, דה בירס יימנע מלתת הקצאה ליתר היהלומנים הישראלים. כדי לא לפגוע בענף הישראלי, ויתרנו על ההצעה הרוסית, ולנעליים שלנו את יודעת מי נכנס..." (שניצר מתכוון ללב לבייב, ט.צ.)

- זו טעות עסקית. מה בנוגע לפן האישי?

"אני לא מאלו שמסתכלים אחורה בחרטה. מה שכן, אני שמח שהתחתנתי בגיל 23!"

- אז איך הכרת את אשתך?

"באוניברסיטה. אני למדתי לתואר ראשון במשפטים בקמפוס של הר הצופים, והיא למדה לתואר ראשון בסוציולוגיה בקמפוס של גבעת רם. ביום הראשון ללימודים, אחד משני שותפיי לדירה במעונות אמר לי שיש שלוש תל-אביביות שמתגוררות בסמוך אלינו, והציע שנקפוץ אליהן. מאז אנחנו ביחד".

- איך היא הגיבה כשנודע לה שאתה בן למשפחת יהלומנים?

"היא לא ממש הבינה מה זה יהלומן. אז, בניגוד להיום, זה לא היה מקצוע כל-כך ברור".

- מתי קנית לה את היהלום הראשון שלה?

(צוחק) "כשהתארסנו. הוא היה משובץ בתוך טבעת האירוסין, והאמת היא שאבי ז"ל נתן לי אותו במתנה".

- ומאז אני מניחה שהיא ממשיכה לקבל ממך תכשיטים המעוטרים ביהלומים.

"כן, אין לה על מה להתלונן..." (צוחק)

- ועכשיו היא מבינה בזה?

"כן, אי-אפשר למכור לה יהלום מזויף. היא יודעת שכל יהלום מלווה בתעודה..." (צוחק)

- מה מעצבן אותך?

"שני דברים: הראשון, שקרים ושקרנים. אמי ז"ל הייתה יקית ותמיד היא אמרה לי: 'השקר הכי טוב הוא האמת'. אני משתדל להיות דובר אמת. השני, אי הכרת הטוב. ביהדות יש את המושג 'הכרת הטוב' שאומר שאם מישהו עשה לי טובה, אני צריך לזכור את זה, ואני מצפה מאחרים שיזכרו כשאני עושה להם טובה".

- ברמה האישית, מה מעציב אותך?

"פרידות".

- וברמה הלאומית?

"שאין שלום. הייתי רוצה שישראל תהיה כמו שווייץ. פעם פגשתי את השגריר השוודי בארץ, והוא שאל אותי למה אנחנו לא עושים שלום עם הפלסטינים. 'אנחנו והנורבגים היינו יריבים מרים. עשינו שלום ועכשיו הכול בסדר', אמר לי, ואני עניתי: 'אם תביא לנו את הנורבגים בתור שכנים אז אולי זה יקרה'. אני כביכול נחשב לימני, אבל אני יחסית מתון בדעותיי המדיניות-ביטחוניות".

- על רקע המחאה החברתית ויוקר המחיה, אתה עדיין מאמין שהסוגיה המדינית-ביטחונית היא הבעיה הכי גדולה של החברה הישראלית?

"כן, כי אם היינו פותרים אותה, כלכלת ישראל הייתה נראית אחרת לחלוטין. היו יותר משאבים פנויים אותם אפשר היה להקצות לדברים אחרים חוץ מהביטחון. שני הצדדים צריכים להתאמץ הרבה יותר, ולהיות מוכנים לתת יותר. אין לנו ברירה".

- מהי התכונה הכי גרועה שלך?

"לפעמים אני חסר סבלנות, ואין לי כוח להקשיב לאנשים עד הסוף".

- והכי טובה?

"הייתי רוצה לקוות שאני איש משפחה טוב".

- עם איזו פרסונה גרטה היית רוצה לשבת לארוחת צהריים?

"מישראל, מנחם בגין ויצחק רבין. את שניהם הכרתי אך לא מספיק טוב. את רבין הערצתי על נכונותו ללכת עד הסוף כדי לעשות שלום, וכשהוא נרצח זו הייתה טראומה מאוד גדולה עבורי. מחו"ל, הנשיא קנדי. הוא היה מנהיג גדול".

- Ask not what your country can do for you. Ask what you can do for your country.

"ממש כך".

- באיזו יבשת עדיין לא יצא לך לבקר ואתה רוצה לנסוע לשם?

"אוסטרליה ודרום אמריקה".

- מהו הפחד הכי גדול שלך?

"אני בן אדם מאמין ודי אופטימי מטבעי. מה שיהיה - יהיה".

"מעציב אותי שאין שלום. הייתי רוצה שישראל תהיה כמו שווייץ. שני הצדדים צריכים להתאמץ הרבה יותר, ולהיות מוכנים לתת יותר. אין לנו ברירה"

על אחיינו דן גרטלר: "חלק גדול מהביקורת והחשדנות כלפיו נובע מקנאה. הרבה קנאה"

שניצר הוא לא רק "הבן של" אלא גם "הדוד של". אחיינו, הבן של אחותו חנה גרטלר, הוא דן גרטלר, היהלומן הצעיר והמצליח שלפי המגזין האמריקאי "פורבס" שווה 2 מיליארד דולר. גרטלר, רק בן 40, שחזר בתשובה לאחר שחרורו מצה"ל, לא ממש המשיך את דרכם של סבו ודודו, אך נותר מחובר לתעשיית היהלומים העולמית, ולתעשיית הכרייה בכלל. בבעלותו, בין היתר, מכרות ברזל, זהב, קובלט ונחושת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (זאיר לשעבר), והוא מקורב לנשיא, ג'וזף קבילה.

שניצר מחייך כשאנחנו שואלים אותו על האחיין שמקבל באחרונה לא מעט כותרות, ולא תמיד מחמיאות (כמו תחקיר "בלומברג" שנעשה אודותיו). "הוא האחיין שלי ואני מאוד אוהב אותו", הוא מודה. "אני מכיר אותו מגיל אפס, ואני מאוד מכבד את הישגיו. בעיניי, כבחור ישראלי צעיר בן 40 שהגיע להישגים כאלו - הוא מטאור פיננסי בינלאומי".

- אתה לא חוסך במחמאות.

"לא, ואני באמת מתכוון לזה. הוא איש עסקים מבריק".

- אבל אני מניחה שאתה מודע לביקורת ולחשדנות שהוא מעורר, עיין ערך תחקיר "בלומברג".

"אני מודע. קראתי כמעט את כל הכתבות אודותיו, ותרשי לי להגיד לך משהו: יש בארץ משהו מאוד חזק, שלא בהכרח חלש בשאר העולם, וזה חוסר פרגון. דן הוא בחור צעיר שלא נעזר בעסקי משפחתו, עשה את הכול במו ידיו - בעיקר בעסקי המתכות שלו - ובנה אימפריה בעשר אצבעות ידיו. כשזה קורה, יש קנאה. הרבה קנאה, וזה בעיקר מה שעומד מאחורי הביקורת והחשדנות כלפיו. אנשים כנראה פשוט לא מוכנים להפנים שהוא הצליח בגלל שהוא יותר מוכשר מאחרים, ואולי יש לו יותר אומץ ואמונה בדרכו".

- החזרה שלו בתשובה הפתיעה אותך?

"כן, בפירוש כן. אף אחד מבני המשפחה לא ממש יודע מה דחף אותו לחזור בתשובה, אך לזכותו ייאמר שהוא חי לפי הביטוי 'איש באמונתו יחיה'. הוא מאפשר למשפחתו לחיות בדרכה שלה, והוא חי בדרכו שלו, והכול בסדר".

"רוב חברי בורסת היהלומים הם אנשים קשי-יום. אני חותם לך על זה"

ענף היהלומים המקומי אחראי לכרבע מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל, ולמרות זאת - לא הרבה ידוע עליו והמסתורין שאופף אותו לא פג. בורסת היהלומים, נזכיר, היא חברה פרטית המאגדת מעל 3,200 חברים וחברות המרכיבים את שרשרת המזון של תעשיית היהלומים, החל מייבוא ויצוא גלם ומלוטש, ייצור, תיווך וכיו"ב. שניצר מודה שהוא מודע לאותו מסתורין, אך טוען שבהווה תעשייה זו הרבה יותר שקופה מבעבר. "המדינה לא מכירה בחשיבות האמתית של ענף היהלומים. זו בעיה, ואני אומר את זה בכאב".

- אבל זו לא תעשייה שיש לה תרומה מהותית לשוק התעסוקה הישראלי.

"זה לא כל-כך נכון. כאן בבורסה מועסקים אלפי איש, והתנועה של סוחרים זרים אליה תורמת לכלכלת התיירות הישראלית. חוץ מזה, עסקי היהלומים הם מטבעם בעלי רווחיות מאוד נמוכה, וזאת למרות מחזורי הענק שהתעשייה הזו מגלגלת. איכשהו, בארץ תמיד מדברים על יהלומנים בקונוטציות שליליות ואני לא מבין למה. אני מנסה בכהונתי הנוכחית לשנות את התדמית הזו על-ידי הגדלת השקיפות. בשורה התחתונה, ענף היהלומים הוא ענף כמו כל ענף. המסתורין טמון ביהלום עצמו ורק בו.

"להבדיל ממה שהרבה אנשים חושבים, זה לא ענף שכל העוסקים בו הם מיליארדרים. מתוך 3,200 חברי בורסה, אני מבטיח לך שלפחות 2,000 הם אנשים קשי-יום, וכשאני אומר קשי-יום אני מתכוון לזה, ואני מוכן לחתום לך על זה".

שמואל שניצר

מי אני

שמואל שניצר (64) הוא נשיא בורסת היהלומים, תפקיד אליו נבחר באוקטובר האחרון בפעם הרביעית. כהונותיו הקודמות (כל אחת בת שנתיים) היו בין השנים 1998-2005. כמו כן, שניצר הוא יו"ר החברה המשפחתית והפרטית שנקראת על שמו, "ש. שניצר יהלומים", שהיא אחת מיצרניות ויצואניות היהלומים הישראליות הגדולות בארץ.

איפה גדלתי

שניצר נולד וגדל בתל-אביב - העיר אותה לא עזב אפילו לרגע. אחרי שירות צבאי בחיל ההנדסה, רכש תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, הפך לעו"ד אך כלל לא עבד במקצוע. כשהיה בן 26 נבחר לראשונה לחבר מן המניין של בורסת היהלומים, וכך החל את דרכו בענף - דרך שכבר נסללה עבורו ביום היוולדו.

המשפחה שלי (1)

שניצר הוא בנם של ורדה ומשה שניצר ז"ל. שניצר האב, שנפטר לפני 6 שנים בגיל 86, הוא זה שייסד את בורסת היהלומים הישראלית ושימש כנשיאה במשך 26 שנה. שניצר הבן הוא ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות: אחותו הגדולה היא חנה גרטלר, בעברה הבעלים של תחנת הרדיו FM99 (שנמכרה לארקדי גאידמק), ואחותו הקטנה (11 שנה הפרש) היא אתי, עקרת בית.

המשפחה שלי (2)

שניצר נשוי לשרונה (62), בת ליעקב בן-עזר ז"ל, מהפרדסנים הראשונים בארץ. שרונה מכהנת כדירקטורית בחברת "מטעי הדר" של משפחתה, שהיא חברה ציבורית בשוק ההון המקומי ששוויה הוא 55 מיליון שקל. במקביל מכהנת שרונה כמנהלת בכירה בחברת האם של מטעי הדר, מטעי בן-עזר שמה. לזוג שלושה ילדים: שי (34), הבן הבכור, נשוי פלוס תינוק בן שנתיים (דניאל), מכהן כנשיא החברה המשפחתית; שני (30), נשואה ולומדת לתואר שני במשפטים ובן (25), בעל תואר ראשון במדעי המחשב ששוקל להיכנס לעסק המשפחתי.

איפה אני גר

שניצר מתגורר במגדלי אקירוב בתל-אביב.

שווי הון

החברה של שניצר פרטית, ולכן קשה לאמוד את שוויה ואת שוויו של שניצר, אך סביר מאוד להניח כי האיש ומשפחתו שווים כמה מאות מיליוני שקלים.