עצם הקמתם של תאגידי המים העירוניים לוותה בחטא ונדונה בתקשורת לכף חובה. הניסיונות לפרקם עלו בתוהו בגלל הפוליטיקה והביורוקרטיה הישראלית המתעלות על עצמן פעם אחר פעם, וביכולתן לייצר פלונטר שקשה להתירו.
רשות המים גרמה להעלאה ניכרת ולא מוצדקת בתעריפי המים, שייקרה אותם בחדות וגם הביאה לרווחיות גדולה לתאגידים על חשבון הציבור. במקום להקים תאגידים-מלכ"רים ללא כוונת רווח, הנותנים שירות לציבור, הפכו אותם לעוד גוף מונופוליסטי ומנוכר. וכך חילקו הרבה ג'ובים למקורבים במקום לראות את טובת הציבור הרחב.
נושא "עושק המים" לא יורד מהכותרות, ואנו עדים להצהרות חוזרות ונשנות של פוליטיקאים ואנשי ציבור על הצורך להוריד את מחירי המים הגבוהים באחוזים ניכרים.
לאחרונה גדל מאוד מספר המשפחות שהתאגידים מנתקים אותן מאספקת מים. בעקבות זאת עלו מספר הצעות בציבור ובכנסת לקביעת קריטריונים לניתוק ולמתן פטורים. הדברים באו גם בשל כך שלתאגידי המים אין מנגנוני רווחה בדומה לרשויות המקומיות, שדאגו לנהל מערכת של פטורים והנחות, כמו שהדבר מקובל לדוגמה בתשלומי ארנונה.
בעקבות עליית העוני בישראל, בד-בבד עם העלייה הגדולה במחירי המים, גדלו גם מספר משקי-הבית שאינם יכולים לעמוד בתשלומים. מדובר במספרים ללא תקדים. כ-700 אלף בתי-אב, שהם כשליש ממספר המשפחות בישראל, מתקשים בתשלומים ונזקקים להגנה מניתוק מים ולמתן הקלות בתשלומים.
נוסף לקושי הכלכלי עולה כאן השאלה של הבעיה התפעולית - מי ינהל את הביורוקרטיה העצומה הכרוכה בטיפול במספר כה גדול של נזקקים? אילו מנגנונים נדרשים לצורך ניהול, גבייה, מעקב והתחשבנויות? הרי יצטרכו לשם כך לגייס גדודים של פקידים.
כמו כן, עולה השאלה - האם ישראל היא מדינה או בית תמחוי?
בעיה נוספת: מי יממן את ההקלות הנדרשות למעוטי היכולת? האם שני-השלישים שכן משלמים? הרי בקצב הזה של המצטרפים למעוטי היכולת, מספר מקבלי ההקלות עלול להגיע בתוך עשור גם לחצי מהאוכלוסייה.
היום זה מים, מחר זה יכול להיות חשמל, ארנונה ועוד שירותים עירוניים או ממשלתיים. הדברים מעוררים מחשבות נוגות על הדרך ועל השיטה שלפיהן מתנהלים אצלנו גופים עירוניים וממשלתיים.
פגיעה בחלשים וג'ובים למקורבים
כל עליית מחירים פוגעת באוכלוסיות החלשות לרבות העלייה הבלתי נסבלת במחיר המים, שמקשה עליהן ומדרדרת עוד יותר את מצבם. ומה עשו הרשויות? יצרו מצב בלתי אפשרי שגרם להידרדרותן, ועכשיו מנסות לתקן אותו על-ידי מתן הקלות ופטורים לציבורים עצומים. זאת, ללא מחשבה על הסיבות שהביאו לכך ועל ההשלכות הנגזרות מההחלטות.
האם מישהו מביא בחשבון לאן הדברים יכולים להתפתח? האם יד ימין יודעת מה עושה יד שמאל. הפוליטיקאים יצרו גרוטסקה בדמות תאגידי המים, שבנו לעצמם גוף מגלומני, שהגדיל את הפערים בחברה, ועכשיו אותם פוליטיקאים שיצרו את המפלצת מנסים לצמצם את נזקיה.
האילוצים השונים העומדים בפני מקבלי ההחלטות והפתרונות המוצעים, שיש להם פוטנציאל הרסני, יוצרים אתגר למשק ואיום על כל השיטה, שפשטה את הרגל. הרי היה יותר פשוט להחזיר את כל נושא המים לעיריות, להוריד את מחירי המים ב-30%, לבטל את המע"מ עליהם ולהפסיק אחת ולתמיד עם הפיאסקו הנורא.
* הכותב הוא מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.