100 שנה לפצצה האפקטיבית

המקום שבו נולדה האמונה כי שלום עולמי כרוך בגבולות לאומיים

אסטרולוגים עסוקים בניבוי טיב השנה החדשה, 2014. היסטוריונים אינם צריכים להיות נביאים כדי לדעת מה יהיה הנושא "החם" השנה: אירוע שקרה לפני מאה שנה, ב-1914, פרוץ "המלחמה הגדולה", מלחמת-העולם-הראשונה. נוסף להיסטוריונים, 1914 תעסיק גם פוליטיקאים, עיתונאים ו"אנשים פשוטים". שכן מלחמת-העולם-הראשונה הפכה את מה שהיה לפניה ל"עולם של אתמול", והותירה את מה שקרה מאז ליסוד-מוסד העולם של היום.

"המלחמה הגדולה" הכניסה לשימוש את הטנק ומטוס-הקרב, וגם את הנשק להשמדה המונית, הגז. העולם אמנם הבין את הבעייתיות הנוראה, ועשר שנים אחרי פרוץ המלחמה נוסחה אמנה בינלאומית נגד השימוש בנשק להשמדה המונית; אבל ריסונו (הפצצה הגרעינית תצטרף לרשימה אחרי המלחמה הבאה) אינו מוחלט. כך למדנו באושוויץ ובסוריה.

פצצה אפקטיבית אחרת שהותירה מלחמת-העולם-הראשונה הייתה בתחום הפוליטי. זו הייתה האמונה, שהסדר פוליטי צריך להתבסס על גבולות לאומיים. המנהיגים הסיקו, שכדי למנוע מלחמה נוספת צריך שלכל לאום תהיה מדינה משלו, ושהשלום ייבנה על "הגדרה עצמית לאומית"; וכי החפיפה בין לאום למדינה תמנע חזרה על הסיבות למלחמת-העולם-הראשונה.

התוצאות היו - הקמת מדינות-לאומיות קטנות, על-חשבון מדינות רב-לאומיות גדולות; לאומים שדרשו מדינה ולא קיבלו; לאומים שנלחמו זה בזה על טריטוריות, והפכו את הלאומיות לקיצונית ביותר. מלחמת-העולם השנייה הראתה, שמה שנחשב לפתרון למלחמה העולמית היה "טריגר" למלחמות הבאות.

פצצות-מתקתקות נוספות במאה השנים הבאות היו האמונה במהפכה מחד - המהפכה הבולשביקית ובנותיה - ומאידך, האמונה שהעמים רוצים בדמוקרטיה כדי לחיות בשלום. המהפכה הובילה לדיקטטורה אחת, והדמוקרטיה לא חיסנה מהדיקטטורה האחרת - הפשיסטית והגזענית. התוצאות היו, המשך המלחמה עד לקיצוניות אכזרית וקריסת העולם הקולוניאלי.

ואיפה אנחנו בסיפור הזה? בלי מלחמת-העולם-הראשונה היה רעיון הלאום היהודי נותר כתופעה שולית דלת-סיכוי. רעיון ההגדרה העצמית הלאומית כמטרת מלחמה איפשר את הצהרת בלפור ויישום "הבית הלאומי היהודי". אבל זה היה פתרון לכאורה בלבד: ליבוי הלאומיות גם בעולם הערבי יצר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הלאומיות היהודית הלכה והקצינה, והתפיסה הלאומית האתנוצנטרית היהודית שבשמה מנהלת ישראל את מלחמותיה ואת מדיניות הפנים שלה, מתבררת כתולדת הניסיונות שנעשו באירופה ובעולם להגדיר את המושג החמקמק לאום ולתרגמו לשפת מעשה. במזרח-התיכון, בדומה למקומות אחרים, הסתבר שההקצנה הלאומית מאיימת כל העת על המגמה החותרת להסכמה בינלאומית.

איננו יודעים לאן יוביל הדיון על שנת 1914 ועל משמעות מאה השנים שחלפו. אך מותר להניח שהדיון יהיה אינטנסיבי, ושכל מחנה ימצא בו גם עוגן להצדקת מעשיו בעבר ובעתיד. יש בדיון כזה פוטנציאל לעולם טוב יותר, אבל ספק אם ידם של הכוחות החותרים לכך תהיה על העליונה במאה השנים הבאות.