הימין אחראי לבעיית הפליטים

א.

אני לא בטוח מה יותר מעצבן אותי בסוגיית הפליטים, המהגרים או המסתננים מאפריקה: האזכורים החוזרים והנשנים של השואה (מחנות ריכוז, אקציות וכיו"ב) או הציטוטים החוזרים והנשנים מהתנ"ך ("הגר הגר בתוכך" וכו').

בחייאת דינקום, עזבו את התנ"ך ועזבו את השואה. זה וגם זו אינם רלבנטיים לענייננו, ישראל איננה מדינה נאצית וגם איננה מדינת הלכה. וטוב שכך. יותר מזה: הרי אלה בדיוק שני הדברים שדופקים פה את כל העסק; לך תנהל דיון ענייני במרווח שבין השואה והתורה.

זו לא רק "זילות השואה" שמטרידה אותי (הרי מוכרחים להודות שאין זולה מהשואה בישראל: זו כנראה המדינה היחידה שבה כל שופט כדורגל, פקח חניה או סתם אלה שלא מסכימים איתך הם נאצים); זו גם לא רק הבורות הזועקת בתנ"ך שמציקה לי (רוב האנשים המשתמשים במילה גר כנראה פשוט לא מבינים מה משמעותה).

לא. מה שמעצבן פה הוא שכשאנחנו מדברים על האפריקאים במונחים של שואה ותורה אנחנו לא מדברים עליהם: אנחנו מדברים עלינו. והעניין, לא נעים להזכיר, הוא הם. לא גרי צדק, לא אודים עשנים: אנשים שהגורל התאכזר אליהם ושלח אותם להידפק על דלתותינו, שמה לעשות, הן הדלתות הכי קרובות.

יכול מאוד להיות שלא כולם פליטים, אני מקב ל את זה בהחלט, אבל זה בדיוק העניין: במקום לחפש את הפסוק המושלם או את מטאפורת השואה המתאימה, פשוט תבדקו אותם. פליט? תישאר. מהגר לא חוקי? שלום.

ב.

הולך להיות קשה לומר משהו חדש בסוגיית הפליטים, המהגרים או המסתננים מאפריקה - ובעצם זה די מצחיק שכלי התקשורת נחלקים ביניהם, לפי נטיית הלב והפוליטיקה, בכינויים האלה, כי האמת היא שהאוכלוסייה המדוברת מונה נציגים העונים על שלוש ההגדרות.

אבל אולי לא צריך לומר משהו חדש, אולי פשוט צריך לחזור שוב ושוב על אותו הדבר: מי שצריך לעשות את האבחנה הזו, וזה לא צריך להיות קשה כי הקריטריונים בהירים וברורים, זו המדינה ולא כלי התקשורת. אבל היא לא עושה את זה (אף על פי שהיא טוענת שכן).

זו הבעיה. אם היו מעבירים את האנשים האלה את התהליך שאמור לקבוע את מעמדם, הכול היה הרבה יותר ברור ופשוט: הפליט היה מקבל אשרת פליט - שתילקח ממנו כשהמצב במדינתו יוסדר - והמהגר היה מוחזר אחר כבוד לארצו. אבל כנראה שהרבה יותר נוח להתאהב בסלוגן החדש והדבילי של הימין: "מדינת כל מסתנניה". מה זה אומר בכלל, לעזאזל?

אבל המדינה לא עושה לא את זה ולא את זה, רק מדברת ומברברת. בפועל, ישראל מקבלת עליה את עיקרון אי-ההחזרה. בפועל, היא מעניקה סוג של הגנה קבוצתית. בפועל, היא לא עושה שום דבר אמיתי כדי לפתור את הבעיה.

לבנות מתקן שהייה שיכול לקלוט קצת יותר משלושת אלפים איש כשהבעיה היא עם קצת פחות מ-54 אלף זה לא פתרון; זו בדיחה לא מצחיקה. למעשה, הדבר היחיד שהיא כן עושה בפועל זה להחמיר את המצב, להביא אותו לסף פיצוץ.

שום דבר לא יקרה למדינת ישראל אם תכיר בכמה אלפי אנשים כפליטים ותפזר אותם גם מחוץ לשכונות הדרומיות של תל אביב. זה לא איום דמוגרפי, זה לא ביטול המדינה כבית הלאומי של העם היהודי, זה אקט הומניטרי פשוט. אנחנו אמורים להיות חלק ממשפחת העמים. אנחנו אמורים להיות טובים יותר משכנינו (וזה עוד דבר שמרגיז אותי עד למאוד: טענות כמו "במקום אחר לא היו נותנים להם לדבר או להפגין, שיגידו תודה".

מה אתם רוצים, בחיי? שנהיה כמו מצרים? כמו סוריה? וחוץ מזה, הם אומרים תודה ועוד איך, כמו שיודע מי שניסה לדבר איתם). הידעתם שהמדינה הכירה מאז הקמתה בפחות ממאתיים איש כפליטים? וזה עוד מילא - הידעתם שהרוב המכריע מהפליטים האלה עזבו מאז את ישראל?

אנחנו לא המדינה הכי מזמינה לזרים, אם לא שמתם לב, ועוד פחות מכך לזרים שעורם שחור - דבר מגעיל כשלעצמו.

הידעתם, בטח ידעתם, שמדינות אחרות מכירות במשהו כמו 90% מהאריתראים כפליטים, עשרות אלפי אנשים, ואילו ישראל לא הכירה בשנים האחרונות ולו באחד (גם לא בסודנים. מצחיק, כלומר לא מצחיק, אבל שני האפריקאים היחידים שהוכרו כפליטים איפשהו ב-2009 הם לבקנים). אז או שכל הפליטים ברחו לארצות אחרות ואנחנו קיבלנו את מהגרי העבודה (לא סביר); או שאנחנו פשוט לא עושים את הדבר היחיד שאנחנו אמורים לעשות.

ועוד: אני האחרון שיחלוק על צביעותו הזועקת של העולם בנוגע לישראל במגוון רחב של נושאים וסוגיות. אבל מצד שני, אם נכיר בפליטים נוכל לבקש את עזרת העולם, והוא יגיש אותה. ברגע שאנחנו לא עושים את זה, אנחנו ממשיכים לעמוד לבד בעוד חזית. לא חבל?

וכאן המקום להסתייגות אחת ולהסכמה אחת עם החברים מימין: היחס שישראל נותנת לאנשים האלה רחוק מלהיות הכי גרוע. הם מקבלים שירותי בריאות, לא יורים בהם, לא מענים אותם, ילדיהם מקבלים מסגרות חינוכיות (לא ברמה מספקת, נכון, ובכל זאת). גם את זה צריך לזכור כשיורדים על המדינה.

ג.

הוויכוח, כמו כל ויכוח, הפך להיות התנגחות בין הימין והשמאל. קוראים חדי עין - ולא צריך להיות חד עין בשביל זה, מספיק להיות חד-עין (גיחי גיחי) - יכולים להיווכח בשינוי המסוים העובר עליי בזמן האחרון, כמעט הייתי אומר מסע רוחני שאני עושה, מהשמאל לכיוון הימין. אבל השינוי הזה שעובר עליי מוגבל (נכון לעכשיו) לסוגיית הגבולות.

בסוגיות אחרות, כמו כלכלה או זו העומדת לפנינו פה, אני לגמרי בשמאל. וככזה, פשוט מרתיח אותי לראות ולשמוע את הימין מסית את תושבי דרום תל אביב נגד השמאל כאילו הוא דואג לאפריקאים יותר ממה שהוא דואג לישראלים.

כמה ציניות. כמה עליבות. מי שולט במדינה כמה עשרות שנים טובות? מי יושב על הברזים ומנווט את התקציבים? מי נתן לעשרות אלפי אנשים להיכנס לישראל, או לפחות לא מנע את כניסתם? מי העלים עין כשכל אותם האנשים קיבלו כרטיס אוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב? מי מונע מהם לעבוד ודוחף אותם לפשע? מי הפקיר את שכונות הדרום? הימין, חברות וחברים, עשה ועושה את כל זה. הוא האחראי. אני לא מצפה מתושבי הדרום להתחיל להצביע מרצ, אבל לפחות שיהיו ישרים עם עצמם בנושא הזה.

וגם אעמוד כאן להגנתם של ארגוני זכויות האדם:
א. אני מכיר אותם ואני יכול להעיד בשבועה שאכפת להם לא פחות מתושבי השכונות מאשר לגדעון סער, ושבלעדיהם המצב היה הרבה יותר גרוע.
ב. המדינה נוהגת בצביעות שאין כדוגמתה: מצד אחד, זורקת על הארגונים האלה את הטיפול באפריקאים. מצד שני, נוח לה לבוא אליהם בטענות שהם דואגים לאפריקאים.
ג. מאשימים אותם שהם העומדים מאחורי ההתארגנויות האפריקאיות האחרונות. לא יודע, אבל גם אם כן - מה הבעיה עם זה? זה מאבק על דמותה של המדינה ואסור להפקיר אותו רק בידיים של מיכאל בן ארי או מירי רגב.

ומלבד זאת, מי שטוען את זה טוען בעצם שכל אותם אפריקאים הם בובות חסרות שכל ולא בני אדם. זה בערך כמו להאשים את פייגלין בהתנגדות העממית להתנתקות. האם תושבי גוש קטיף גם הם חבורה של רפי שכל?

האם עבודתם של "אם תרצו" או "ישראל שלי" נגד פינוי אפשרי של ישובים במקרה של הסכם הופכת את המתנחלים לרובוטים שלא חושבים לבד? האם כשפעילי "כוח לעובדים" מארגנים את סגל המרצים הזוטרים זה הופך את האחרונים למריונטות? לא. כך צריך לעשות בחברה דמוקרטית: לנסות ולהשפיע, לפעול ללא הרף לטובת המטרה. המשיכו כך, חברים.

לבנות מתקן שיכול לקלוט קצת יותר מ-3,000 איש כשהבעיה היא עם קצת פחות מ-54 אלף, זו בדיחה לא מצחיקה