יש סיכוי שתתאהבו: תכירו את הבירה הבלגית שימאי גולד

לאחרונה הושקה בארץ בירת השימאי גולד, הנחשבת לאחת הטובות, אם לא הטובה ביותר, מבין בירות המנזרים, הדובדבן שבקצפת הבירה הבלגית

אני לא אוהב בירות בלגיות. נדמה לי שכבר אמרתי את זה פעם. מצד שני, אמרתי הרבה דברים. לא תמיד אני צודק. אפילו לא בעיני עצמי. הרומן שלי עם הבירות הבלגיות התחיל דווקא טוב. כמו רבים וטובים, בהתחלה התאהבתי בבירות המלאות וכבדות הגוף הללו. עודף האלכוהול והטעמים המודגשים - טעמי פרי, כשות ותבלינים - עשו עליי רושם בצעירותי. אחר כך נרגעתי, וחזרתי לזרועותיהן המוכרות והאוהבות של בירות הלאגר שאני כה אוהב, ובשמחה הייתי שותה רק אותן מעתה ועד עולם, אם לא הייתי "חייב" לשתות מדי פעם גם דברים אחרים. זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.

לפני כמה חודשים כבר סיפרתי לכם על בירת דובל שמצליחה בכל זאת לשבות את לבי הפלבאי ואת חכי הנאמן כל-כך לגולדסטאר המקומי, ולצדה הבירות הצ'כיות והגרמניות. מה שמזכיר לי שיום אחד אצטרך לכתוב כאן בהרחבה על הבלגית היחידה שאני ממש-ממש אוהב בכל זאת, הלוא היא הסטלה היומיומית.

ובכל זאת, לא היו לי הרבה ציפיות מהשקתה של השימאי גולד בישראל. שימאי היא אחת משש מבשלות הבירות הטראפיסטיות (הבירות של הנזירים השתקנים) בבלגיה, ואחת משבע המבשלות הללו בעולם כולו (אחת נוספת ממוקמת בהולנד). שימאי היא ללא ספק אחת הטובות שבהן, אם לא הטובה ביותר, ובכל מקרה המפורסמת שבהן. כל הסיפור הארוך הזה הופך את בירות הטראפיסטים לדובדבן שבקצפת הבירה הבלגית.

בירות טראפיסטיות יכולות לשאת בגאון את התואר הנ"ל רק אם הן אכן מיוצרות במנזר של נזירים שתקנים, על-ידי הנזירים עצמם או בהשגחתם המלאה. כל ההכנסות ממכירת הבירה אמורות לחזור לקהילה עצמה ולטובתה.

מנזרים טראפיסטיים הם פיצול מחמיר של הזרם הציסטריאני, שנוסד ב-1098. המנזר הטראפיסטי הראשון נוסד ב-1662 בצרפת, הלוא הוא מסדר לה טראפ (La Trappe). ראש המסדר הקשיח מאוד את חוקי הנזירות בו, והתיר לשתות רק מים. לימים הורחבו המים הללו גם לבירה. מים היו כידוע עסק לא בטוח בימי הביניים, ואפשר היה למות מהם. מבירה לא.

בלגיה נחשבת אצל חובבי הבירה למעין צרפת של הבירות. בשום מקום בעולם אין מגוון כה גדול של בירות. לטוב ולרע, אם תשאלו אותי. לא בכדי בחרתי בתואר הדובדבן שבקצפת. ברוב המקרים הבירות האלה פשוט מתוקות מדי לטעמי. אבל יש, מתברר, הפתעות.

מבשלת שימאי נוסדה ב-1862, והיא משתמשת במי מעיין הנמצא בתוך כותלי המנזר שבו היא מיוצרת, מנזר Dame De Scourmont Notre הסמוך לעיירה שימאי (Chimay). המנזר עצמו נוסד ב-1850, מה שאומר שהנזירים לא חיכו זמן רב מדי עד שהתחילו לייצר בו גם בירה. ב-1876 התחילו לייצר בו גם גבינות (נהדרות, טעמנו כאלה בטעימת הבירות). לפעמים אפשר למצוא את הגבינות האלה ברשת חנויות הגבינה של באשר, והן הולכות נהדר עם הבירה עצמה. הנזירים מתאימים כל גבינה לבירה שלה, וזה כתוב על הגבינות עצמן.

השימאי גולד, שלכבודה התכנסנו, שווקה עד לא מזמן רק בין כותלי המנזר עצמו לנזירים ולאורחיהם, ומהווה למעשה את בירת הבסיס היומיומית של הנזירים. או בעברית קלה, בירה שאפשר גם לשתות, ולא רק לטעום בנימוס, מה שקורה בדרך כלל, לפחות לי, אל מול רוב הבירות הבלגיות, ולא רק בגלל אחוזי האלכוהול הגבוהים. הטעם המורכב הוא אכן מרתק, אך כאמור מכביד מאוד. הגולד החדשה אכן מקיימת את מה שהבטיחה, אבל גם אחיותיה הבכירות אינן קוטלות קנים. לא בטוח שדווקא אני אחליף עכשיו את הגולדסטאר (והסטלה) בשימאי, אבל אתם בוודאי ובוודאי מוזמנים לנסות. יש סיכוי גדול שתתאהבו.

טעימה | שלושה שארטרזים

טעימה / בירות שימאי

שימאי גולד ((Doree. הגולד היא בירה בהירה. לא להתלהב, זה לא סטלה, אבל זה לפחות לא מדי רחוק משם. גם אחוזי האלכוהול בה רגועים יחסית. כמו כל אחיותיה היא עוברת תסיסה שנייה בבקבוק (ממש כמו שמפניה). טעמה חמוץ עד מאוד ומזכיר קצת בירת חיטה, רק רכה מעט יותר. ועדיין, מאוד מורכבת. הפתעה נעימה. 5.5% אלכוהול, 19 שקלים לבקבוק 330 מ"ל

שימאי רד (אדום). בירת אייל כהה בעלת ריחות מתוקים ופירותיים מאוד. היא מכונה גם "פרמייר" מכיוון שהיא הראשונה שיוצרה במנזר. סיווגה הרשמי הוא Double, ופירושו הוא כפול אלכוהול מהגולד (טוב, בערך. הם שתו המון לפני שחישבו). לטעמי הפרטי, טעמה מוזר מאוד, אבל לא בלי חן כלשהו. המון שמרים מורגשים כאן בפה. אפשר להרגיש גם טעמי סוכר חום, אגוזים וצימוקים. עם הגבינה שלהם זה טעים יותר. 7% אלכוהול. 19 שקלים

שימאי בלו (כחול). עוד יותר אלכוהול, ועוד המון טעם. הבלו היא בירה יוצאת דופן, ומשווקת כששנת ייצור *(כמו שנת בציר ביין) מתנוססת בגאון על צווארה. טעמנו את ה-2013, שהייתה נהדרת, גם אם ממש לא כוס התה שלי. ה-2010 שקיבלנו לטעימה הייתה בלתי נסבלת בעיניי. אבל זה אני. אתם אולי תתחברו לטעמים העמוקים, שיזכירו לכם אולי פורט. לי הם הזכירו רוטב סויה. הבלגים טוענים שאפשר ליישן את הבלו חמש שנים לפחות, ובברים בבלגיה אפשר למצוא גם גרסאות בנות רבע מאה. שיהיה להם לבריאות. יש גם בקבוקי 750 מיליליטרים וגם ליטר וחצי עם פקקי שעם. 9% אלכוהול. 23 שקלים